חוק יסוד: זכויות חברתיות

גרסה אחרונה מתאריך 12:59, 27 בפברואר 2013

** אזהרה: ערך זה נמצא בשלבי כתיבה ראשוניים מאוד. אין להסתמך עליו **

חוק יסוד: זכויות חברתיות הוא חוק יסוד שנועד להגן על הזכויות החברתיות העיקריות של אזרחי מדינת ישראל. כפי שכותרתו מבהירה, החוק קובע כי....

לפי תפיסתם של רבים משופטי בית-המשפט העליון, ובראשם הנשיא אהרן ברק, כינונו של חוק יסוד זה ושל חוק יסוד: חופש העיסוק החלו את המהפכה החוקתית, מפני שהכנסת העניקה לשני חוקי יסוד אלה מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה. לפי טענה זו, עם חקיקת חוקי יסוד אלה חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל. מנגד משפטנים רבים, ובראשם הנשיא לשעבר משה לנדוי, מתנגדים לתפיסה זו וטוענים ש"המהפכה החוקתית לא הייתה ולא נבראה". וכי ברק מעוות את כוונת חברי הכנסת.

החוק נחקק בשלהי ימי הכנסת השתים עשרה, ב-17 במרץ 1992.

[עריכה] היסטוריית החוק

תבנית:להשלים

הצעת החוק המקורית הוגשה על ידי חבר הכנסת אמנון רובינשטיין באפריל 1991, ולאחר שהועברה לועדה החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, פורסמה ההצעה על ידה בנובמבר 1991. החוק התקבל בשלהי ימי הכנסת השתים עשרה, י"ב באדר ב' ה'תשנ"ב, 17 במרץ 1992. בחוק תמכו 32 חברי כנסת מתוך הקואליציה, התנגדו 21 חברי כנסת מהאופוזיציה ונמנע אחד.

כשהציג את חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו בפני הכנסת, אמר יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, ח"כ אוריאל לין:

מאז חקיקתו בשנת 1992, החוק תוקן פעם אחת בלבד בשנת 1994, במסגרת בתיקון עקיף עם חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק. התיקון כלל שני חלקים: א. תוספת סעיף 1 לחוק, תחת הכותרת "עקרונות יסוד", הקובעת כי "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". ב. תוספת לסעיף 8 (פסקת ההגבלה), לפיה ניתן יהיה לפגוע בזכויות שלפי חוק היסוד גם "לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".

[עריכה] הזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו

לבו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו עוסק, מטבע הדברים, בזכויות שעליהן הוא מגן. כפי שקובעת כותרתו של החוק, כל הזכויות הללו נגזרות מכבוד האדם וחירותו, כפי שהם מתפרשים לאור היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. זכויות אלה מפורטות בסעיפים אחדים:

• סעיף 2: אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
• סעיף 3: אין פוגעים בקנינו של אדם.
• סעיף 4: כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.
• סעיף 5: אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.
• סעיף 6:

(א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.

(ב) כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.

• סעיף 7:

(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

יחד עם זאת, בולט היעדרן של מספר זכויות אדם מהותיות כגון הזכות לשוויון, חופש הביטוי, חופש הדת, חופש המחאה ועוד. אמנם זכויות אלה ניתנות לתושבי ישראל מכוח עקרונות כלליים שהתקיימו עוד לפני חקיקת החוק, אך הן אינן מוגנות בחוק יסוד, ולכן לפחות באופן תאורטי ניתן לבטלן בהליך דמוקרטי. הגם שהותרתן של זכויות אלו מחוץ לחוק היסוד נעשתה במודע, יש משפטנים, ובראשם אהרן ברק, הרואים זכויות אלה כנגזרות מהזכות לכבוד, ולמרות שפסיקת בית-המשפט העליון בנושא אינה עקבית עדיין, חלק מהזכויות כגון שוויון וחופש ביטוי, הוכרו כנגזרות של כבוד במספר רב מאוד של פסקי דין החל משנת 1994 ועד היום.

[עריכה] הבטחת המעמד העל חוקי

מתוך מודעות לחשיבותן של הזכויות המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומתוך מודעות לבעיות שהן עלולות לעורר, בחרה הכנסת להעניק לחוק יסוד זה מעמד משפטי בכיר, שיובטח על ידי הגנות אחדות.

סעיף 8 לחוק יסוד זה קובע: "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". סעיף זה זכה לכינוי "פסקת הגבלה", וכשמו כן הוא - הוא מגביל וקובע סייגים לכנסת בבואה לחוקק חוק שעומד בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (על משמעותו של סעיף זה, ובפרט התנאים המאפשרים חקיקה הפוגעת בזכויות שנקבעו בחוק יסוד זה, ראו בערך המהפכה החוקתית). בעניין פינוי גוש קטיף פסק בג"ץ כי חוק פינוי-פיצוי עומד בדרישות סעיף זה ולכן הוא תקף, אף שהוא פוגע בזכויות אדם המעוגנות בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם.‏^[1]

סעיף 12 לחוק יסוד זה מגן על החוק מפני תקנות שעת חירום, בקובעו שאין לממשלה את הסמכות לשנות את חוק יסוד זה - ובהכרח, לפגוע בזכויות המוגנות באמצעותו - מתוקפן של תקנות שעת חירום הנתונות בידיה, כמבואר: "אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948, מותר להתקין תקנות שעת חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק-יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש". למעשה, ההגנה מפני תקנות שעת חירום אינה מוחלטת, והיא נתונה לשיקול דעתם של הממשלה ושל בית המשפט העליון.

הכנסת בחרה שלא לשריין את החוק. במילים אחרות, ניתן לשנות את החוק עם רוב רגיל של חברי כנסת, ולכן אין מעמדו המשפטי של חוק זה איתן ויציב כמו של שכנו חוק יסוד: חופש העיסוק. יש שהביעו תמיהה על החלטה זו של הכנסת, ואולם יש הרואים בה אינדיקציה לכך שהכנסת לא התכוונה לתת לחוק היסוד אותו מעמד מרכזי שנתן לו בית-המשפט העליון.

[עריכה] ראו גם

• כבוד האדם
• המשפט בישראל

[עריכה] לקריאה נוספת

• אורית קמיר, שאלה של כבוד: ישראליות וכבוד האדם, כרמל, ירושלים, 2004
• מנחם אלון, כבוד האדם וחירות בדרכי ההוצאה לפועל, הוצאת מאגנס, 1999
• הלל סומר, "הזכויות הבלתי מנויות - על היקפה של המהפכה החוקתית" משפטים כח (תשנ"ז) 257
• שאלה של כבוד: כבוד האדם כערך מוסרי עליון בחברה המודרנית, עורך: יוסף דוד, הוצאת מאגנס והמכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006

[עריכה] קישורים חיצוניים

תבנית:מיזמים

• חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באתר הכנסת
• תבנית:הארץ
• אתר המשפט החוקתי של המרכז הבינתחומי הרצליה
• עופר סיטבון, על בני אדם, תאגידים ומה שביניהם – האם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו צריך לחול על תאגידים?, קרית המשפט ח' (התשס"ט), 107–141 תבנית:PDF
• אורית קמיר, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו: מקורותיו והשפעותו על החברה הישראלית
• אלוף הראבן, האומנם מדינת כבוד האדם?, י-ם: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2003
• אמנון רובינשטיין, הכנסת וחוקי־היסוד על זכויות האדם, משפט וממשל ה' (תש"ס) תבנית:PDF

[עריכה] הערות שוליים

1. ↑ בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה ואחרים נגד כנסת ישראל ואחרים, ניתן ב-9 ביוני 2005

תבנית:חוקי יסודen:Basic Law: Human Dignity and Liberty cs:Základní zákon: Lidská svoboda a důstojnost