ההסתדרות
ההסתדרות, או בשמה המלא "הההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל" היא אחד המוסדות המרכזיים של מדינת ישראל, ולאור זאת, שנויה במחלוקת, הן בשיח הפוליטי הוותיק והן בשיח מחאת ה"צדק החברתי".
בערך הנוכחי, לא נתחרה ב"וויקיפדיה" מההיבט של הגדרות רישמיות, אלא נתמקד בביקורת משמאל נגד ההסתדרות, לפיה ההסתדרות לא מתפקדת בתור איגוד עובדים (סינדיקט) המקדם את רווחת העובדים השכירים בישראל, אלא משמשת זרוע של הההון-שלטון.
רק לצורך מסגור הדיון, נזכיר את הביקורת מימין, בלי לפתח אותה, עקב היותה חלק מסך התאוריה של הקפיטליזם, לפיה, הבעיה עם איגודי-עובדים היא, שהם יוצרים עיוות באיזון של השוק החופשי היעיל.
תוכן עניינים |
מאת ניצן וביכלר
להלן מובאה מהספר מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום הסוקרת את ההיסטוריה של "ההסתדרות", ובכך מציג את האידאולוגיה אשר בבסיסה:
- 'הסקטורים' במשק התגבשו, החל מאמצע שנות העשרים, סביב לקונפליקט על השגת זכיונות ועבודות קבלניות מהצבא הבריטי, וכן מסביב לחלוקת ההון הציבורי הציוני.
- משום כך הארגונים הפוליטיים החשובים, שחלקם קיימים עד היום, הוקמו במקורם במתכונת של קבוצות לחץ, צורה המאפיינת משק מבוזר בעל יחידות כלכליות קטנות.
- כך לדוגמא, 'המשרד לעבודות ציבוריות' (סולל-בונה) הוקם במקור כדי להשיג עבודות ציבוריות בקבלנות מהממשל הבריטי. ההסתדרות ורשת ארגוניה כמו, 'חברת העובדים', 'בנק הפועלים', 'ניר' ו'המרכז החקלאי' קמו כקבוצות לחץ להקצאת ייבוא ההון מ'הסוכנות היהודית'.
- במקביל להקמת הארגונים ההסתדרותיים, קמו במהירות קבוצות לחץ של 'הסקטור האזרחי', שעל פי שמותיהן קל להבין את פעילותן: 'התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה בתל-אביב יפו' (1921), 'התאחדות האיכרים' (1922), 'התאחדות הסוחרים הכללית והמעמד הבינוני' (1925). מטרתה המוצהרת של האחרונה הייתה לקבל נתח מרשיונות הייבוא ופתיחת בתי עסק מהממשל הבריטי.
ההסדר המוסדי הקולוניאלי
- נקבע 'ההסדר המוסדי' הראשון שהחזיק מעמד במרוצת עשרים השנים הבאות: הייתה זאת עסקת חליפין, לפיה ההסתדרות הציונית מייבאת הון, ואילו הסתדרות העובדים דואגת לייבוא כוח-עבודה יהודי צייתן ומאורגן, בעיקר מהמאגר הגדול של מזרח אירופה, שיעמוד בפרויקטים הקולוניאליים. זה הסדר שהיה נהוג באופן דומה, אם כי בשמות אחרים, במפעלים קולוניאליים בארה"ב ובקנדה של המאה השמונה עשרה [13].
שבירת התחרות
- מכאן גם מובנת מסורת התודעה הריכוזית-היררכית של עסקני מפא"י-ההסתדרות, שנאבקו לרכז בידיהם את השליטה על הנהלות רשת הארגונים החקלאיים, הקבלניים והכספיים; כל זאת כדי למנוע הקמת ארגונים מתחרים שישברו את הזיכיון הבלעדי שלהם על שוק העבודה היהודי.
חנק כספי וקואופטציה
- שיטות הפעולה של עסקנים אלה כללו מצד אחד כפייה, השמצות וחנק כספי, כפי שעשו למתחריהם משמאל – 'גדוד העבודה' ו'סיעה ב' [14], ומצד שני מיזוג ('קואופטציה') ומתן טובות הנאה כפי שעשו למתחרים הדתיים, 'הפועל המזרחי' [15].
בלעדיות בקולוניזציה
- זאת גם הייתה הסיבה העיקרית למלחמתם נגד המיליציה הלאומנית של ז'בוטינסקי, אשר הקים הסתדרות מקבילה ולשכות עבודה מתחרות, תוך כדי ברית עם חלק מבעלי המפעלים ומטעי הפרדסים. גם הדחף הבלתי נלאה והבזבזני של עסקני מפא"י-ההסתדרות להיכנס ליוזמות חדשות, בלי לתת משקל מינימלי לרווחיות ('כיבוש' בעגה הציונית-הסתדרותית), נבע מרצונם שלא לתת לגופים קולוניזטוריים אחרים לזכות בתקציבי פיתוח של 'הסוכנות היהודית'.
- ולבסוף, הסיכוי להשתלט על 'הסוכנות היהודית' הביא לצעדי מיזוג בין 'הפועל הצעיר' ובין 'אחדות העבודה' (שהיא כשלעצמה הייתה במקורה מיזוג בין 'פועלי ציון' ובין 'הבלתי מפלגתיים'), מייד עם הכיבוש הבריטי. המיזוג, שהחל בהקמה משותפת של 'ההסתדרות' על ידי שתי המפלגות, נועד לסכל השתלטות ('סידור' בעגה ההסתדרותית) מתחרה על המוני הפועלים שהיו אמורים לזרום לפלסטינה עם הקמת המנדט.
בהווה
אירועים עדכניים אשר מצביעים על האםשרות שההסתדרות לא מקדמת את האינטרס של העובדים:
ההתאגדות של עובדי מקדונלד'ס
פעיל בוועד העובדים טוען שההסתדרות מנהלת את המשא ומתן עם ההנהלה מאחורי הגב של העובדים, ומתייחסת אליהם כאל "עציצים":
- בזמן שהותי בפגישות עם פעילים מההסתדרות שאלתי שאלות קשות, שאתם העובדים העלתם. שאלתי למשל מה הם האינטרסים של ההסתדרות?, ונעניתי בכעס ובאמירה של 'ליעד, תחזור לתלם ותדאג ללייקים, תגובות, שיתופים...'. בקטע של 'אל תשאל שאלות לא תשמע שקרים...'. ככה אני הבנתי את זה ... היה חוסר שקיפות ברור כלפי העובדים.
מצוטט מתוך דה-מרקר, 06.07.2014
