הישגי המחאה החברתית

מתוך שקוף באוהל
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

[ המחאה החברתית] ...כאן יהיה משפט שמספר מה זה המחאה החברתית.

הישגיה של המחאה החברתית מתחלקים כמו כל דבר בחיים ל-3. הישגים ברמה המיידית, הישגים ארוכי טווח והישגי-על, שהם השפעות שמשנות את הסביבה בה כל המערכות פועלות.

תוכן עניינים

הישגי המחאה המידיים

גיא גרימלנד (2012), "יו"ר הקואליציה אמר לי: 'הממשלה לא נפלה כי החזרנו את גלעד שליט והרגנו את המחאה'". 5/2/2012, נדלה בתאריך 19/8/2013
"‫לא ברור האם התכוון לחשוף באופן פומבי את פריט המידע הבא, אבל חבר‬ ‫הכנסת דניאל בן סימון (עבודה), חשף היום (א') בכנס "דמוקרטיה ברשת" מה‬ ‫עשתה המחאה החברתית לשלטון. "יושב ראש הקואליציה [זאב אלקין, ב.א.] אמר לי כשהכנסת‬ ‫חזרה לפעילות בחודש אוקטובר האחרון: 'ניצלנו מנפילת השלטון כי הבאנו את‬ ‫גלעד שליט והרגנו את המחאה. עכשיו אפשר להמשיך את הסוף". בן סימון‬

‫אמר שהתחושה בשלטון היתה שלו המחאה החברתית היתה ממשיכה -‬ ‫השלטון היה נופל.‬"

2013

יוסי דורפמן (2013), "שלושה שבועות וחצי מאז תחילת השלב הנוכחי במאבק על השארת הגז בישראל". פוסט עם תמונה בפייסבוק, 26/5/2013. נדלה בו ביום
"שבועות וחצי מאז תחילת השלב הנוכחי במאבק על השארת הגז בישראל:
"התקשורת שהתעלמה, הפוליטיקאים שניסו להתעלם, הטייקוני שניסו להעלים - כל אלה לא יכולים מול זעם ציבורי אמיתי וצודק שמובע ברשתות החברתיות.
"הפוליטיקאים והטייקונים שחשבו שניתן להעביר בהסתר לתשובה ונובל אנרג'י את הגז כדי שימכרו אותו בחו"ל, במקום להשקיע אותו בארץ, הופתעו מעוצמת הכוח האזרחי שהם עומדים מולו.
"הציבור בשנת 2013 דורש להיות שותף לדיונים שנוגעים להווה ולעתיד שלו, ולא יסכים לעסקאות אפלות בהן אנשי ממשל מושחתים דואגים לבעלי ההון ולא לציבור הרחב שאליו הם אמורים להיות מחויבים.
"הישגי מאבק הגז בינתיים, בפעילות אזרחית ממוקדת וחכמה שיורדת מהרשתות החברתיות לשטח; בלימוד נושא המאבק ע"י הפעילים (ההולכים ומתרבים) אשר מגלים בו ידע רחב יותר מנבחרי הציבור שאמורים לקבל את ההחלטה; בהתקפלות הממשלה מול הדרישה לחשוף את הפרוטוקולים החסויים של ועדת צמח שהמליצה לתת לטייקונים לייצא 53% מהגז של כולנו; בהודעה המודלפת ממשרדו של שר האנרגיה סילבן שלום שהאחוזים ירדו ל-40% (אחרי שטענו שוועדת צמח היתה "ועדה מקצועית מצוינת"); בהבנה של האזרחים וחלק מכלי התקשורת שגם המספר 40% מהווה "שקשוקה" שבה מעבירים לבעלי ההון משאב טבע ללא דיון ציבורי; בדיון הציבורי שנפתח על הכוונה לאפשר לטייקונים למכור את הגז בחו"ל - כל אלה הישגים טקטיים בדרך."

הישגי המחאה לאחר שנה or so - 2013

מאבקים בשנת 2013 שראו הישגים

"השינוי באחוז הגז ליצוא, ואי הכללת היצוא למדינות גובלות- זה דבר שערכו נאמד במליארדי שקלים. במישור הפוליטי, הבאתם נושא שאף פולטיקאי לא העז לעסוק בו, והפכתם אתו לנושא החם בכנסת. מבחינה ציבורית, עצם זה שראש הממשלה בחר לשקר בצורה נחרצת כל כך מעיד על עוצמת הלחץ שהוא חש. :"שלא לדבר על אדון לפיד, על השינוי בגישת התקשורת הישראלית., ועל התייחסות המשטרה.
"אבל ההישג הגדול ביותר שלכם הוא במה שיצרתם. נוצרה כאן קבוצה קטלנית. רבת עוצמה. מלאה בידע ואומץ. בניגוד לאמונה הרווחת, מהפכות אינן פורצות או מתרחשות. הן נוצרות לאט. כאשר אוסף של תובנות חובר לקבוצה של קשרים חברתיים. זה תהליך ארוך. (בסקירה של מאתיים השנים האחרונות. נראה שאנחנו מדברים על עשר שנים בממוצע.) הוא קורה עכשיו. הוא קורה אתנו. אז קומו. נערו את האבק. הארץ הזו היא שלנו. עלינו להמשיך בדרך הארוכה. במאבק הזה ובמאבקים אחרים."

מאבקים בשנת 2014 שראו הישגים

2015

2017

הישגים ארוכי טווח של המחאה

הישגי-על של המחאה

מתוך קשתי, אור (14/7/2012), "שנה למחאה החברתית: ציון לא מספיק ליישום דו"ח טרכטנברג", אתר "הארץ"
הישגי המחאה של הקיץ הקודם גדולים, וטעות היא לזלזל בהם. אפשר להתחיל בניתוח הסיסמה ‘העם דורש צדק חברתי'. "יש בסיסמה הזו משהו חדש, מעורר", היא מסבירה, "העם הביע דרישה - ולא קבוצה סקטוריאלית כזו או אחרת. פירושו של צדק חברתי הוא נתח גדול יותר במשאבים, לצד סולידריות וערכים שלא דיברו עליהם הרבה זמן. הרי אחת הסיבות למחאה היתה העובדה שאנשים התעשרו כאן בזכות משאבים השייכים לכלל הציבור, ובזכות מיסוי בעייתי שהטיב בעיקר עם העשירונים העליונים".
"ההישגים של מכונני המחאה יזכו להערכה רק בפרספקטיבה של שנים, אבל כבר כעת ברור שהם הצליחו לשנות את התודעה ואת השיח הציבוריים. כל השנים שלט כאן השיח הביטחוני. היום יש כבר שיח אחר, והפוליטיקאים יודעים שלעניין החברתי יהיה משקל רב בסיכוייהם להיבחר לכנסת הבאה. המחאה גם השפיעה מאוד על עולם העסקים: פעם החברות עשו כל מה שהן רוצות, עכשיו הן יודעות שיש מי שבודק את ההחלטות שלהן. הידיעה הזו הפכה להיות חלק מהשיקולים כיצד להתנהל. פירמות שלא הקשיבו לציבור שילמו על כך מחיר כבד. מתי היה דבר כזה?"
חברות מסחריות הרוצות לנצל ערכים סביבתיים, תהיינה חייבות ליזום שקיפות מידע וליזום שיח משמעותי עם הציבור, בין אם אלה צרכנים פוטנציאליים ובין אם מחזיקי ענין מסוגים שונים, ובראשם ארגונים אזרחיים. תמה התקופה שבה יח"צ ושיווק לבדם נתנו את הטון.
נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה (2013), "ארץ זבת חלב ודבש – ודיבידנדים / גופים עתירי ממון ניצלו את מעמדם וקשריהם לעשיית הון ממשאבי הטבע, תוך כדי חיסכון בשמירה על הסביבה" עיתון הארץ, חדשות - חינוך וחברה, 25.04.2013. נדלה ביום 28/4/2013
"לצד כל אלה ניצב מרכיב נוסף, שהוא חיוני בתהליך השינוי שעובר על היחסים בין המגזר העסקי לבין הסביבה והציבור. בעידן הנוכחי של תקשורת מהירה ופתוחה, ובמיוחד לאחר המחאה של קיץ 2011 שהחזירה מידה רבה של כח לידי הציבור הרחב, אין אפשרות לקדם מהלכים מסוג זה מבלי להיפתח לשיח משמעותי עם הציבור, בין אם אלה צרכנים פוטנציאליים ובין אם מחזיקי ענין מסוגים שונים, ובראשם ארגונים אזרחיים. תמה התקופה שבה יח"צ ושיווק לבדם נתנו את הטון. שקיפות המידע ושיח משמעותי של מחזיקי ענין, החל מהשלבים המוקדמים ולאורך כל הדרך, הם מרכיבים בסיסיים בעידן החדש של יחסי עסקים – חברה אזרחית.
"ההתייחסות של חברות רבות לציבור הרחב כאל צרכנים בלבד היא מיושנת ומוטעית, ואינה לוקחת בחשבון את ההשפעה שיש לו – ולארגונים האזרחיים – על תהליכי קבלת החלטות. האזרחים אמנם אינם רוכשים גז טבעי ישירות מהמאגרים, אבל לקול שלהם יש השפעה על תוואי הכניסה שלו לישראל ועל היקף היצוא המתוכנן. גם פוספטים וחרסית אינם נמכרים בשוק החופשי, אבל לתושבים שליד ביתם רוצים להקים מכרות חדשים יש השפעה על ההחלטה לגביהם.
"כיום יש צורך בשני מהלכים רחבים שיתקיימו במקביל. הראשון הוא התערבות של המדינה בהסדרת העברתם של חלק סביר מהפירות והרווחים המופקים ממשאבי הטבע לטובת כלל הציבור, תוך דאגה גם לזכויותיהם של הדורות הבאים. חשוב להשאיר מקום לתחרות בריאה ולעודד השקעות של יזמים, אך במקום בו שיקולי הרווח עלולים לפגוע בטובת הדורות הבאים או באינטרס הרחב של הציבור - יש לשקול התערבות והסדרה.
"המהלך השני, שצריך לבוא מתוך החברות עצמן ולהתבסס על הבנה עמוקה של השינוי שעבר על מערכת היחסים שלהן עם הציבור, הוא פיתוח מערכת של דיאלוג פתוח ושקוף עם החברה האזרחית והציבור הרחב. יציאה מהסתגרות ומגננה למהלך יזום ורחב של שיח והידברות עם כלל מחזיקי הענין, יכולה להביא מהפך באותה מערכת יחסים ולקדם את המשק והחברה בישראל לעתיד חדש.,

שנתיים למחאה

אסתי סגל (2013), "״המחאה שינתה הרבה יותר ממה שנראה לעין״ אומר דרור שטרום". פוסט על הקיר האישי בפייסבוק, 12/7/2013. נדלה בו ביום
"״המחאה שינתה הרבה יותר ממה שנראה לעין״ אומר דרור שטרום (לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים), ״היא עשתה שני דברים עיקריים: האחד, היא שינתה את השיח.
"פעם, אם הציבור היה מתלונן על משהו, האנשים בצמרת היו אומרים ״הכלבים נובחים והשיירה עוברת״. היום הם מקשיבים, ולא רק מקשיבים, מקשיבים בחרדה. תאגידים גדולים שהמוצרים שלהם והשירותים שלהם נסחרים בשוק מקשיבים בחרדה, פוחדים שבמקרה מסויים הכעס הציבורי עלול להפוך למבול, כי אחת התחפעות המדהימות שהמחאה יצרה היא מבול תוך רגע.
"קשה לצפות היום מה ייהפך למבול של זעם ציבורי ומה יישאר טיפה בודדת. יש דוגמאות למכביר: העסקה של נוחי דנקנר עם בנק לאומי, ואפילו יצוא הגז - כמה אנשים מישראל העריכו לפני המחאה שנושא כזה יהפוך לדיון ציבורי שמושך המונים, לא רק כלכלנים וקובעי מדיניות?
"הדבר השני שהמחאה שינתה הוא שהיא התחילה תהליך של הסלמה, שאם לא יתקל בתגובה החלטית ומאוד מאוד ברורה יוביל בסוף למחאה בנוסח אחר לגמרי ממה שאנחנו רואים. הודות לחוסר התגובה מצד קובעי המדיניות לדרישות המחאה, עברנו לשלב השני שהוא מסוכן יותר.״
"ד״ר איתן אורקיבי (מכללת אריאל):
"המחאה החברתית של 2011 היא התאומה או האחות של מחאת המילואימניקים אחרי מלחמת יום הכיפורים. לפני 1973, הביקורת בכל מה שנוגע לסוגיות בטחוניות היתה מוגבלת לשיח של מלומדים ובעלי סמכו , והציבור לא הורשה לקחת בו חלק. אחרי המלחמה, הודות למחאת המילואימניקים, ניצר שינוי תודעתי והסמכויות האלה ירדו לרחוב.
"אני חושב שהודות למחאה הדבר הזה קרה סוף סוף גם בסוגיות כלכליות חברתיות.
"בשנתיים האחרונות הוולגריות של העושר ספגה מכה אנוש. בישראל. קצת מתחיל לדחות אותנו העושר המופגן ורדיפת המותרות ההיסטרית.״
"גיא רולניק:
"״הציבור מתחיל להבין שאם הוא ימשיך להמתין למנהיג פלאי, לראש ממשלה עם חזון, לשר איצר כריזמטי או למפלגה חדשנית שיביאו את השינוי הנדרש בתוואי המסוכן שבו נע המשק, הוא יקח סיכון עצום על עצמו ועל ילדיו.
"הוא מתחיל להבין שכולנו נוטים להניח שהעתיד יהיה דומה לעבר, אבל העתיד עלול לצפון בחובו תפניות אלימות ומפתיעות. הציבור מתחיל להבין שמחאות גדולות פורצות לא בגלל משברים כלכליים, אלא בדרך כלל לאחר שהציבור מבין שכללי המשחק משרתים קבוצות כוח ושהאי שיוויון משקף את הדרך שבה הם אירגנו את הכלכלה. יותר ויותר אנשים מבינים שהם, ולא מישהו אחר, יהיו השינוי שלו הם חיכו.״"


נדב איל (2013), "שנתיים להפגנת המיליון: גחלי המחאה עדיין רוחשות בעוצמה". אתר NRG, 12/7/2013. נדלה בו ביום
"שנתיים חלפו מאז החלה המחאה החברתית העזה ביותר שישראל ראתה מאז כינונה. היציאה לרחובות ניתצה שורה של מוסכמות שמונחות כעת, מתות, בבית העלמין של הקלישאות. קשה לספור את האמיתות הללו, שהתגלו כשקרים מגוחכים. הן היו רבות ומלאות ביטחון. הישראלים אדישים. הצעירים חסרי מודעות פוליטית ומשוללי רצון לפעול. הדור הדיגיטלי מנתק את עצמו מסביבתו ומתמכר לנוכחות וירטואלית. קשיי היומיום של החברה הישראלית, ובראשם הביטחון, מנטרלים כל שביב של תקווה לשינוי עמוק יותר.
"דור הפוליטיקאים שלנו, בגלל בעיותיה הקיומיות של ישראל, לנצח יהיה ותיק ולא מתחלף, זקן ומנותק. הרי הניסיון - ויהיה גם ניסיון רע - הוא החשוב ביותר. ההתמודדות הישראלית עם מכשולי החיים היומיומיים, האזרחיים, הכלכליים, היא רק נספח לשיח הפוליטי האמיתי. ולנצח תהיה כזו.
"את כל זה אמרו לנו. את כל זה שיננו לעצמנו. חיינו בתוך הנוחות של המטריקס, שבה סיפרנו לעצמנו שחבילות סלולרי חייבות לעלות מאות שקלים בחודש, שהשוואות מחירים לא יעבדו כאן בארץ, שחרם צרכנים הוא סיפור לאירופאים או לאמריקאים, שאי אפשר ללחוץ על הממשלה דרך הרחובות כי אף אחד לא יוצא לרחובות אף פעם, והמשחק ממילא מכור. אדוני המטריקס-המובארקים - הלא מתחלפים שלנו, הטייקונים המאושרים והסקטורים הנצלניים-רכבו עם שחר. מושבת המטעים שנפרשה בפניהם אפשרה להם ביזה מתמשכת, לא מופרעת.
"הבנק של הטייקון ייתן הלוואה בתנאים נסתרים לחברת הבניין של הטייקון השני, שיינצל מעוד התנגשות עם הרגולטור בזכות קשריו עם המובארק התורן, שיבצר את מעמדו על ידי הברית עם הסקטור. כן, מישהו אולי היה כותב על זה משהו באיזה עיתון, אבל העניין היה חולף בזירה הציבורית כמו אוושה קלה בברושים מעל בית קברות. השיח הפוליטי שלנו לא עסק ברפורמות, בשיפור התחרות או בצרות פשוטות ונוראות כמו דיור. חיינו בתוך הערפל הזה, שאנחנו אפילו לא מסוגלים לשחזר עכשיו.
"..
"[..] ישראל השתנתה משום שהמחאה הובילה לשינוי פני הכנסת, לסילוקם של עשרות חברי כנסת והכנסתם של עשרות חדשים; ואף שחלקם מביכים אותנו בנוכחותם, אחרים עוד יתגלו כבסיס למנהיגות חדשה. שרי הממשלה מנסים להיראות כאילו הם מתחרים על שיפור השירות לאזרח; בין אם מדובר ברפורמה נחוצה מאוד בנמלים או בהורדת מחירי כלי הרכב. כן, יכול להיות שזו צביעות. זה בסדר גמור. הצביעות הזו היא מאפיין של מערכת פוליטית נורמלית, שבה פוליטיקאים מתיימרים לנסות לשפר את חייהם הפשוטים של אנשים. עד לפני שנתיים גם זה לא ממש היה.


"המדינה השתנתה משום ששוב ושוב עניינים אזרחיים וחברתיים יכולים לפתוח מהדורת חדשות, ומפני שטייקונים חוששים עכשיו ממה יגיד הציבור. חשוב מכך: הנושים שלהם, המוסדיים העלומים, פוחדים אפילו יותר.
"המחאה ההיא ממשיכה להשפיע, יום-יום, על הליין-אפ של מהדורות החדשות ועל החלטות שמתקבלות במוסדות עסקיים גדולים. היא שינתה את כללי עולם הסופרמרקטים הנצלני (שנותר נצלני) וחיזקה את הרשתות החברתיות כפקטור מכריע בגורלם של פוליטיקאים."

הישגים תרבותיים-תודעתיים

ברוך אורן (2013). תגובית בפייסבוק, 28/2/2013
"וגם: איזה כיף זה שהמיינסטרים והאופנתי זה מגפון ועימות פוליטי.. יותר מבחורות ערומות. כבר התקדמנו קצת מאז אביב 2011.."
חמי שטורמן (2014), "קיץ 2011 הטביע את חותמו", פוסט על הקיר האישי בפייסבוק, 14/1/2014. נדלה בו ביום
קיץ 2011 הטביע את חותמו על מדינת ישראל לעד.
תראו את התלמידים האלה. עושים לממשלה, למורים ולהורים בית ספר באזרחות, במעורבות פוליטית וחופש ביטוי. עוד לא אבדה תקוותנו.
מרגש ביותר.
מילנה יערי וד"ר עדנה בוסטין (2012?) "'אני ואתה נשנה את העולם' אקטיביסטים, ארגונים לשינוי חברתי והממשק ביניהם". אתר שתי"ל, נדלה 16/12/2015
המחאה של קיץ 2011 חשפה שהחברה אזרחית בישראל עוברת שינוי דרמטי וכי העיסוק בקידום שינוי חברתי כבר לא נחלתם של ארגונים חברתיים בלבד אלא ישנם שחקנים חדשים בזירה – אקטיביסטים אשר פועלים בדרכים מגוונות לקידום ערכים של צדק חברתי וסביבתי. בדומה למה שקורה בעולם, גם בישראל האינטרנט והרשתות החברתיות הרחיבו את המעגלים והגבולות של השיח הביקורתי ושל האקטיביזם האזרחי. מציאות חדשה זו מייצרת הזדמנויות ואתגרים חדשים עבור ארגונים לשינוי חברתי אשר צריכים ללמוד לעבוד עם אותם אקטיביסטים וזאת למרות ההבדלים במאפיינים ובאופן ההתנהלות של שני הצדדים, כפי שתואר לעיל.
במאמר זה הוצגו פרופילים שונים של אקטיביסטים – אקטיביסטים ממניעים אידיאליסטים, אקטיביסטים ממניעים פרטיקולארים וכאלו המשלבים את שני סוגי המניעים ופרופילים שונים של ארגונים - ארגוני מומחים למול ארגונים קהילתיים. נמצא כי המתח המרכזי בממשק בין ארגונים לאקטיביסטים מופיע כאשר יחסי הכוחות בין שני הצדדים יחסית שווים ובמיוחד כאשר קיימת תחרות על הובלה, קרדיטים, השפעה וניראות בקידום איזשהו נושא. מתוך הנחה כי מעגלי האקטיביזם בכלל ואקטיביזם דיגיטאלי בפרט רק יתרחבו בשנים הבאות בישראל, על הארגונים לשינוי חברתי להשכיל וללמוד לייצר שותפויות מגוונות עם סוכני שינוי חדשים וזאת על מנת לקדם ערכים ומטרות משותפות על פי עקרון של "אוטונומיה מתואמת", כאשר כל אחד מביא לידי ביטוי את הערך המוסף שלו באופן ששומר על אינטרסים של שני הצדדים, דבר שיאפשר להרחיב את מימדי ההשפעה ולקדם את השינוי החברתי באופן יותר אפקטיבי.

הישגים במאבק "הציבור נגד הטייקונים"

רשימה חלקית מאיה רימר, 2014

לא ברור

שווי שוק // מהפכת התודעה צוברת תאוצה // הישראלים הבינו שבמשך שנים כלי התקשורת סיממו אותם, בשעה שקבוצות אינטרסים קבעו כאן את הכל // גיא רולניק, 2/4/2014, נדלה בו ביום
99% מהשיח על מערכת הביטחון בישראל תמיד עסק בנושאי הכיבוש, השטחים, השמאל והימין. הרעיון שצה״ל הוא גם מערכת עם אינטרסים משלה, ולעתים גם מכונה אדירה שלוקחת כסף מהציבור ופולטת בצד השני מיליונרים, נראה גרוע יותר מאשר בלתי פטריוטי - הוא נראה לא רלוונטי.
בעשר השנים שחלפו מאז, פרסמנו כאן באובססיביות עשרות טורים וכתבות על תקציב הביטחון ועל הקאסטה הביטחונית. עד לפני שלוש שנים יכולנו לדווח לעצמנו שבדיוק כמו צה״ל, גם אנחנו מציגים יעילות נמוכה בקמפיין: ארטילריה בלתי פוסקת בטורים ובכתבות - והציבור עדיין לא מגלה עניין. עבור צה״ל, היתה זו רק מכה קלה בכנף. בחודש שעבר סופסוף אפשר היה לדווח על מפנה בקרב, כשצה״ל העלה לאתר האינטרנט שלו פרטים אודות תנאי הפנסיה של הפורשים משורותיו.
הצגת הנתונים שירתה כמובן את צה״ל ולא את העניין עצמו, אבל ההחלטה של הצבא לתקוף היא ביטוי לכך שבמערכת הביטחון מבינים שהציבור הישראלי התעורר, קלט את הבלוף, וכבר מבין את ההבדל בין צורכי הביטחון של ישראל לבין תקציב הביטחון, ובין לוחמים שמקריבים את חייהם לבין קאסטה ענקית שמנותקת מהמציאות הכלכלית של ישראל.
ההתפכחות הציבורית בנוגע לצה״ל היא סימפטום למהפכה תודעתית ברוב תחומי הכלכלה והחברה בישראל: מאות אלפי ישראלים הבינו את שיטת ״המחוברים״. הם הבינו שבמשך שנים סיממו אותם כלי התקשורת עם ״ימין״ ו״שמאל״, ״קפיטליזם״ ו״סוציאליזם״, בשעה שקבוצות האינטרסים המיוחדות הישראליות - הן, לא הפוליטיקאים - קבעו את מבנה המשק והפריון שלו ואת הדרך שבה מתחלק התוצר. הציבור למד להבדיל בין אנשי עסקים שמייצרים ערך לבין "רודפי רנטות", שלוקחים ערך. לפני יותר משבע שנים, כש־TheMarker פתח בקמפיין הריכוזיות, טענו הטייקונים שזה ״אנטי־עסקי״. כיום, רוב הציבור מבין שפירוק הריכוזיות הוא מהלך בעד השוק ובעד היוזמה הפרטית.
[..]
גם הדיון הציבורי עלה מדרגה. כשנפל בית החולים הדסה, הרפלקס הפאבלובי הרגיל של העיתונות והעסקנים לדרוש מהאוצר להזרים עוד כסף, כאילו לאוצר יש מקור תקציבי שלא מגולגל בסופו של דבר על מעמד הביניים, כבר לא עבד. במקום זה, החל דיון ציבורי בשאלה את מי משרת המבנה של מערכת הבריאות: את החולים, או קבוצות מסוימות בתוך המערכת הזאת, כמו חברות ביטוח, ועדים מסוימים וחלקים ממערכת הרפואה, על חשבון החולים ועובדים חלשים.
הביטוי האחרון למהפכת התודעה היה כששר האוצר, יאיר לפיד, הודיע על תוכניתו ה״מהפכנית״ להורדת מחירי הדיור: ביטול המע״מ על דירות. הציבור - לא הכלכלנים, לא האינטרסנטים - הבין שצעדים קלים, שלא דורשים שום עימותים של ממש, לא מניבים בסופו של דבר תוצאות אמיתיות. הכסף שייחסך לקוני הדירות יגולגל על משלמי המסים בדרך אחרת, אם לא ייספג בהעלאות מחירים של הקבלנים. הציבור מבין שמחירי הדיור הגבוהים הם אינטרס - בעיקר של מליציות המיסוי העצמאיות המחוברות לתקציב המדינה, הנהנה ממיסוי הנדל"ן, הבנקים ובעלי הקרקעות הגדולים - וכבר מבין מי נהנה מהסטטוס קוו.

ציטוטים שצריך לערוך

ניצן כרמי (2013), "יש הישגים למחאה החברתית בכל מיני נושאים". תגובית על קיר האירוע "חוזרים לרחובות - שנתיים למחאה החברתית". 10/7/2013, נדלה בו ביום
"יש הישגים למחאה החברתית בכל מיני נושאים. אני אזכיר רק חלק קטן: העלאת הנושא של ייצוא הגז לתודעה ולתקשורת, ולאחר מכן לבג"צ. מניעת מחיקת חוב של נוחי לבנק לאומי. מודעות גבוהה הרבה יותר של הציבור לעליות מחירים ומחירים גבוהים של מוצרים הנמכרים בחו"ל הרבה יותר בזול. חשיפת מידע על חברות שמשלמות מיסים אפסיים והרווחים הכלואים שלהם. מלחמה בריכוזיות וקידום חוק מתאים. הגברת השקיפות והמידע הכלכלי ברשת כך שהרבה יותר קשה היום לעבוד עלינו, להגיד משהו אחד ולעשות בפועל אחרת. מעקב מקרוב על פעילות חקיקה של חברי הכנסת ועל אג'נדות ספציפיות."
נבות זיו-אב (2013), "הסדנה לידע ציבורי- שקיפות המחוקק והתקציב הכללי והמקומי". תגובית על קיר האירוע "חוזרים לרחובות - שנתיים למחאה החברתית". 10/7/2013, נדלה בו ביום
"הסדנה לידע ציבורי- שקיפות המחוקק והתקציב הכללי והמקומי, משמר הכנסת, המשמר החברתי, מאבק למען תקציב חברתי, מאבק למען דיור ציבורי, מאבק בעמלות הבנקים ובאפליה של הבנקים נגד לקוחות פרטיים ועסקים קטנים, ירידה של 6% במכירות רשתות השיווק, ירידה במכירות רכב חדש, מאבק על שקיפות בוועדת שרים לחקיקה, המאבק נגד התספורות לטייקונים, המאבק בוועדים החזקים- נמלים, מאבק עובדי הקבלן והעסקה ישירה בממשלה וברשויות ,התנעת רפורמה בחשמל, תקציב הביטחון יורד, מאבקים בחינוך, בריאות ורווחה .יש כאן מאבק בין מעמד עשירים למעמד העניים ,בין מחוברים למנותקים, לבלתי מחוברים ולעניים יש קול חזק ונוכחות מטרידה ודורשת. העשירים עושים הכל לשימור כוחם ושליטתם במדינה. זה קורה בכל העולם. כאן יותר קשה כי יש פחד ,אבל מבינים לאט לאט שאפשר להשתחרר מהפחד ומהשלטון הציני."

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10153032671105031&set=a.10153031983120031.1073741831.576810030&type=1&theater

אופטימיות זה גם הישג

https://www.facebook.com/ido.atary/posts/10151799354965748


מקור: http://shakufbaohel.org.il/index.php?title=%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%92%D7%99_%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%90%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים