מיזם ההפלרה

בסערת הוויכוח הסביבתי, לפעמים נשכח העיקר: פגיעה ממשית בבני-אדם על ידי זיהום תעשייתי. על-מנת להחזיר את הדיון לעיקרו, וכדי לקדם את המאבק בהפלרה שהינה דוגמה מובהקת ובעיקר מוכחשת לזיהום תעשייתי פוגעני, מובא כאןהחלק הבא מספר התחקיר של העיתונאי כריסטופר ברייסון - "הונאת הפלואוריד" ולחלק הזה תתאים הכותרת הבאה:

מקורות תהליך מתן ההכשר לפלואור, והפיכתו מרעל קשה לתרופה מטיבה

מתוך הונאת הפלואוריד, פרק 3

בארה"ב של שנות השלושים, הלכה והתחדדה המודעות לנזקים סביבתיים ובריאותיים של הפעילות האנושית. מודעות זו קיבלה ביטוי בבתי-המשפט, אשר היו מזכים את עובדים שנפגעו. אך מגמה זו היוותה איום כלכלי ממשי על אותן חברות מזהמות, שחיפשו דרך להתגונן: כך הוקמה "ההקרן להיגיינת האוויר". התארגנות זו ונוספות, הן אלו אשר סללו את הדרך להסתרת נזקים בריאותיים ואף מתן "הכשר" למזהמים קשים כגון אבק סלעים ואזבסט שגורמים להרס הריאות, הוספת עופרת לדלק ופלואור. מוקד נוסף לאותה פעילות של מחקר מדעי מוזמן לחיזוק עמדת התעשיות המזהמות היה "מכון מלון" אשר שכן בעיר פיטסבורג.

"מתקפה חדשה נגד ריקבון השיניים... תתקיים במכון מלון" (כותרת מאחד במאי 1935, ביונגסטאון טלגרם (Youngstown Telegram). חוקרי מלון "מצאו כי נוכחותו של גורם בתזונה בשלב מכריע בהתפתחות השיניים, גורם לשיניים לפתח תנגודת לעששת", הכריז העיתון. מדען של מלון, ג'ראלד קוקס (Gerald J. Cox) יוביל את המצוד אחר ה"גורם" המסתורי שמשפר את השיניים, וקרן בול (Buhl) הידועה של פיטסבורג, תממן מחקר על מכרסמים.

מכיוון שעששת היווה בעיה מרכזית בארה"ב המתועשת, הסיפור היה מן הסתם חדשות טובות לרוב הקוראים, ובמיוחד לרופאי השיניים. אולם הכותרות היו חדשות טובות במיוחד לריי וידליין. חלק מהתאגידים הגדולים שמימנו את עבודתו של מכון מלון, נגררו לאחרונה לתקשורת עם סיפורים מאוד לא מחמיאים, והיו תחת מתקפה מתגברת של הקונגרס ובתי-המשפט.

תוכן עניינים 1 חברת קרבייד ומחלת הסיליקוזיס 2 אסטרטגיית ההגנה של התעשיות המזהמות 3 הקרן להיגיינת האוויר 4 מחקר האסבסט 5 מימון "כביסת" הפלואור

[עריכה] חברת קרבייד ומחלת הסיליקוזיס

בטאון האביב של טיים היה אחד מכמה עיתונים וביטאונים שדיווחו על האירועים הזוועתיים של גשר גאולי (Gauley Bridge) במערב וירג'יניה, שם נהרגו כמה מאות כורים בעיקר מהגרים שחורים, מסיליקוזיס (צורנת), בשעה שקדחו מנהרה עבור חברת קרבייד (Union Carbide Company) בשנים 1932-1931.

הידיעות על מה שעתיד להיות האסון התעשייתי הגדול ביותר של אמריקה, הסתננו מן האפלצ'ים לאט, אולם ב-1935 הפכו המתים במערב וירג'יניה לסקנדל הלאומי. מאות תביעות הוגשו נגד חברת קרבייד וקבלניה. מדי יום סקרו העיתונאים את ההיקף המדהים לפעמים של מחלות מקצועיות בתעשיות אחרות. חבר מושבעים אזרחי אוהד היה מזכה בקביעות את העובדים הפגועים במיליוני דולרים וגורם סכנה פיננסית ממשית לתאגידי תעשייה מובילים - ופאניקה אצל המבטחים שלהם. בינואר היה אמור הקונגרס לקיים שימוע וגשר גאולי עמד לסמל עבור אמריקנים רבים, את חוסר ההתייחסות הקשוח של תאגידים בעלי עצמה לבריאות עובדיהם.

[עריכה] אסטרטגיית ההגנה של התעשיות המזהמות

ריי וידליין ומכון מלון היו במשבר גדול באותו אביב של 1935, כשעזרו לקרבייד ולתאגידים מובילים אחרים לספוג את זעם הציבור ולהתנגד לחוקים דרקוניים הדורשים ניטור יעיל יותר של זיהום האוויר בתוך בתי-החרושת.

האסטרטגיה של התאגידים היתה ברורה: לתפוס שליטה על על המחקר הבסיסי, להוציא את השליטה במידע הרפואי מאיגודי העובדים, ובמקביל להשקיע ידע רפואי זה בידיהם של מומחים מטעם התעשייה. על פי אחת ההתכתבויות של וידליין, הוערכו צעדים אלו כ"חיסונים נגד הכעס על היוזמה הפרטית".

[עריכה] הקרן להיגיינת האוויר

התאגידים המותקפים ארגנו קבוצת שדולה שנודעה בשם "הקרן להיגיינת האוויר" (Air Hygiene Foundation), מפני שכפי שציינה הקבוצה, "חוקים הגיוניים צריכים להתבסס על עובדות מוצקות", וייתכן שאולי חשוב עוד יותר, מפני "שנפתחו תיקי פיצויים בסך של חצי מיליארד דולר נגד המעסיקים, בשל תביעות נזיקין על מחלות הנובעות מתעסוקה".

לקרן להגיינת האוויר, שבסיסה היה במכון מלון, הייתה ב-1937 רשימת עמיתים שהכילה רבים מן השמות היותר ידועים בתעשייה, כולל ג'ונס-מנוויל, וסטינגהאוס, מונסנטו, פלדת ארה"ב, קרבייד, אלקואה ודופון. במשך רוב שלושים השנים הבאות, ייעצב הארגון - שייקרא מאוחר יותר "הקרן להיגיינה תעשייתית" את הדיון הציבורי על זיהום אוויר, כשהוא לוחץ על עמיתיו לשפר את תנאי העבודה בתוך המפעלים שלהם ללא כפייה, ובכך למנוע מתן מנדט לתחיקה, ויתחזק מחקרים רפואיים שיתמכו במעמדה הרפואי-חוקי של התעשייה בבתי-המשפט. מחקרים מסוג זה, שרובם נערכו במכון מלון, היו "חשובים גם לעמדות הרפואיות וגם לעמדות החוקיות בהכנה לתביעות המשפטיות", הצהיר ריי וידליין.

[עריכה] מחקר האסבסט

דוגמה להצלחת הקרן בהשפעה על הדיון לגבי זיהום אוויר וסיכונים בעבודה, הייתה המאמץ "לחקור" את את האסבסט. אחד מעמיתי הקרן, ג'ונס מנוויל, היה מראשי היצרנים של האסבסט, הסיבים הקטנים שנקשרו למחלות עובדים מאז 1918. בסוף 1967 השתמש ד"ד פול גרוס במעבדות הקרן להגיינה תעשייתית כדי לבצע מחקר רפואי משפיע שאפשר לעמיתי הקרן לערער על הטענה שסיבי האסבסט מסוכנים במיוחד.

מסקנותיו היו מוטעות - וגם עמיתיו המדענים במכון מלון חשדו בכך, כפי שדווח - אולם רווחי התאגיד וסבל העובדים הוארכו בדור כשמכון מלון משך זמן ב"מחקרים" שנתמכו בידי התעשייה. אפשר להאשים את השטף העכשווי של מוות ומחלות בין העובדים באסבסט - ופיצויים של 54 מיליארד דולר שנפסקו כנגד התעשייה - לפחות בחלקו את הקרן להיגיינת האוויר ואת השקדנות של אז של מכון מלון ומנהלו ד"ר וידליין [39].

[עריכה] מימון "כביסת" הפלואור

אחד מהישגי מכון מלון ביוזמתו החדשה "לכבס" את הפלואור, הוא שאף עיתון לא גילה את הקשר החשוב - בין מחקר השיניים במכון מלון ובין השדולה של התאגידים המממנים את הקרן להיגיינת האוויר. בתחילת שנות השלושים הציף גל מידע חדש גם את ספריות הרפואה, על סכנות בריאות מחשיפה לרמות נמוכות של פלואוריד. כמה חברים בקרן להיגיינת האוויר הפנו שימת לב מרובה לעניין. כמו עם התביעות בעניין האסבסט ומחלת הסיליקוזיס, תאגידים גדולים עמדו בפני סכנה לתביעות ענק - על הנזק שנגרם לעובדים ולקהילות בשל חשיפה לפלואוריד תעשייתי.

[בהמשך פיתוח]