הנכחה והדרה
כשאנחנו מסתכלים סביבנו, אנחנו רואים 2 סוגי מנהיגות. האחד, מתמודד עם אתגרים באמצעות ניסיון לחזור לעבר שכביכול הוא מוכר,ידוע והיה טוב יותר. בדרך לשם אנו חווים התעלמות ממידע, אטימות רגשית ושימוש בהפחדה ו"הפרד ומשול". מהלך כזה יוצר רמייה עצמית וקבוצתית שמובילות לתוצאות הרסניות. למנהיגות מסוג כזה אנחנו קוראים הדרה או absencing. למשל הפרופוגנדה הנאצית, שבאמצעות הרחקה רגשית יצרה מכונת רצח. אפשר לומר שזו מנהיגות של "הם או אנחנו"
מנגד, קיימת מנהיגות המתמודדת עם אתגרים באמצעות הקשבה לעצמי ולאחר. וקבלה של המציאות, על כל מורכבויותיה ועם כל ההתנגדויות שהיא עשויה לעורר. באמצעות האטה וסקרנות, נוצר תהליך של התבוננות מעמיקה. נוצרת הבנה, של המציאות וכן של המטען הרגשי שנמצא אצלי ואצל שותפים נוספים. אפשר לומר שיש כאן התגבשות של חיבור חדש. מתוך ההרגשה שמקשיבים לי ורואים אותי, אני וכל אחד מהשותפים מגלה נכונות ואומץ. תהליך כזה מוביל ליצירה אחראית ומשותפת. למנהיגות מסוג כזה אנחנו קוראים הנכחה או presencing - הלחם של המילה נוכחות וחישה (presence + sensing).
אפשר לומר שזו מנהיגות של "כולנו ביחד למען פתרון שישרת את כולנו"
