הערות מהסמינר הארצי ה-3 של האסיפה הארצית 16-17.12.2011
הסמינר ה-3 של האסיפה הארצית 16-17.12.
נכחו בסה"כ בערך 50-60 איש מקרית שמונה, נהריה, חיפה, כרכור, ת"א ואיזור המרכז, אשדוד, ב"ש ועוד.
יום שישי 16.12
13:45-15:30 הרצאה פרונטלית – אהרון
מתכוון להעביר הסתכלות משלימה לשורש המשבר, והצעת פתרונות משלימה.
תנועת המחאה הגלובלית – התופעה הרווחת הייתה חיפוש אשמים. אין באמת אנשים, ולמרות שיש גורמים שהיו זרזים, המערכת היא הגורם.
תיאוריה מרקסיסטית – הבסיס ומבנה העל. בכל תרבות בסיס מטריאלי (כמו אמצעי ייצור), מבנה על הוא הביטוי האנושי והמערכות של אותה תרבות. שני הבסיסים משפיעים אחד על זולתו.
נקודות משמעותיות שהביעו אותנו למצב בו אנו נמצאים:
1. המצאת מנוע קיטור ופיתוחו למנוע בעירה פנימה
2. גילוי מצבורי הנפח בפלורידה
יצר קפיצה גדולה בעקבות אותם גילויים והמצאות. המערכת הכלכלית עד אז הייתה מיועדת, באופן לא מוצהר, לספק שפע לבני האדם. בנקודה מסויימת יצאנו בעולם המערבי מתוך המציאות של מחסור.
יצירת מערכת יעילה שיוצר שפע ליותר אנשים אך גם משתפת פחות אנשים בתהליך הייצור.
ב-1929 תחילת השבר בין הבסיס המטריאלי למבנה העל, בתהליך שנמשך עד סוף מלחמת העולם ה-II.
המערכת נבנתה מחדש כמכוונת ליצירת עבודות במקום מכוונת ליצירת שפע.
נקודת שיא האושר של האמריקאים הייתה בשנות ה-50-60. פותחה השיטה הירוקה המפאשרת גידול מסיבי יותר בחקלאות (בלי שום קשר להגדרה בת ימינו של "ירוקה" כסביבתית).
דור הבייבי-בום התבגר ומחפש עבודה, אך בשנות ה-70 הדרישה למקומות עבודה עולה על הצורך בעבודה, חוץ מזה ארה"ב מגיע לשיא תפוקת הנפט.
1971 ניקסון מודיע על נטישת הסכמי ברטון-וודס ומנתק בין קביעת ערך הדולר לזהב.
מספר שנים מאוחר יותר מדינות אופ"ק (של הנפט) מחליטות שכל הסחר בנפט יהיה בדולרים. מאז נתלה הכסף בכמות האנרגיה.
כלכלה שמטרתה לספק עבודה אינה יעילה. כלכלה יעילה מבזבזת פחות ויוצרת פחות מקומות עבודה.
צמיחה ע"י הדפסה של כסף, עד אסון התאומים. אז המדיניות הכלכלית עודדה אנשים לקחת משכנתאות ולמכור בתים לבנקים, כדי שיוכלו להמשיך לצרוך, כך מפתחים את תרבות הצריכה מצד אחד וייצור פסולת המוני מצד שני. כך נוצרה בועת הנדל"ן ("משבר הסאב-פריים"), שממנה מנסות ארה"ב ומדינות אירופה לצאת ע"י הדפסת כסף המונית.
כעת אנו במצב של מערכת מאוד לא יציבה, ומחליטה להחזיר את החוב לאזרחים.
ביבי עשה מהלך מבריק – אט אט ובעקביות יותר ויותר כח עבר לגוף ששולט בכסף, למשרד האוצר. המדיניות שהם הנהיגו לא עניינה את האזרחים כי הייתה בעמודים הפנימיים של החדשות. כך מדינת ישראל נמנעה ממשבר חוב, והתחילו לחנוק אותנו.
מאגרי האנרגיה מתדלדלים. המדינות ממשיכות להדפיס כסף, אך הוא מאבד את הערך שלו.
במבט על רואים כי המערכת על סף קריסה. הפתרון האולטימטיבי עד כה היה המלחמות.
מבנה העל של התרבות הייתה בצורת פירמידה, היררכיה מסודרת. לפני 20-30 שנה, שת"פ של כמה מוסדות מחקר אמריקאים יצר חיבור של משהו שהוביל ליצירת האינטרנט.
המערכת אמנם אינה מתפקדת, אך מתחילה להיווצר תשתית למערכת חלופית. המאבק מול המערכת הנוכחית הוא כיבוי שריפות שלעיתים הכרחי. אולם יכול להיות ששווה להשקיע יותר בבניית המערכת החלופית.
דוגמה למערכת החלופית היא ויקיפדיה שבנויה כפירמידה הפוכה. כבר לא צריך את המערכת המורכבת של הוצאה לאור למשל כי כל אחד יכול לפרסם כיום בקלות דרך האינטרנט. יש לזה פוטנציאל ליצור מודל שהוא שימושי למציאת פתרונות. דרכים חלופיות לתהליך קבלת ההחלטות.
ייתכן שהפתרון בעתיד הוא ליצור חברה בלי כסף.
זה הזמן לעבור משלב הזעם להפניית האנרגיה לשינוי עמוק יותר, ולהתאים את התודעה שלנו ליכולות הטכנולוגיות הקיימות.
שאלות: מה התחזית הפסימית. איך התחזקות הדת נכנסת בתמונה. השילוב של נתינת מכה למשטר, בלי להיות מוכן לקחת בו חלק, משאירה ואקום אליו נכנסים מי שמוכנים להישאר עם המערכת הישנה.
16:00-17:00 לין חלוזין – פוליטיקה שטוחה
מה הרגשנו כה מיוחד – נוצרה הזדמנות ליצור חברה חדשה. לשים בצד את ההבדלים של דת, מין, מעמדות.
מה הוציא אותנו לרחוב? יוקר המחייה, הפרטה, בעיית הדיור.
אבל אולי זו השאלה מה בינינו לבין קבלת ההחלטות "שם" בכנסת. האם זו דמוקרטיה? הרי לא יצאנו באופן מוצהר למות למען דמוקרטיה.
במהפכת הסטודנטים בצרפת (1968) שהחלה בשביתת נהגי משאיות הייתה קריאה כי המערכת נכשלה, ורוצים להחליף אותה במשהו אחר
בתקופת ההיפים של שנות ה-60 הייתה קריאת תיגר על המערכות הקיימות, על ערכי האהבה, המין ובעיקר המשפחה ההטרוסקסואלית. יחד איתה ההתנגדות למלחמה בוייטנם.
אנרכיזם – אין חלוקה בין מי שמחליט ומי שמבצע. היררכיה – יש חלוקת עבודה בין מי שמחליט למי שמבצע.
גנדי אמר "היה השינוי שאתה רוצה להיות בעולם!", חלק ממחשבה אקסיזטנציאליסטית.
מאמר שנכתב בתקופתו ע"י ג'ו פרימן, לפיו בכל חברה מתגבש מבנה, בין אם באופן לא פורמלי, ובין אם באופן פורמלי. עד היום נשארנו עם הקביעה הזו.
לא מעוניינים בפירמידה האופיינית לצבא ולמדינה, אלא לשבת כולם ביחד. אבל נוצרים קשרים אנושיים שיוצרים דברים ונוצר מבנה, ומישהו חדש מגיע ולא מבין איך המבנה עובד.
בשנות ה-80 מרגרט תאצ'ר אחראית במידה רבה לתהליך הניאו-ליברליזם, ואולי הדבר החשוב ביותר היה שבירת ארגוני העובדים.
האמהות בארגנטינה. סטטוס האמהות גם מגן עליהם, גורם להזדהות רבה, וגם יוצר סוג התארגנות מסויים.
במזרח אפריקה (אמצע שנות ה-80) אתיופיה וממשלות נוספות באיזור מכריזות על משבר קשה ביותר, בעקבות הבצורת, ומעבירים אזרחים מאיזור אחד של המדינה לשני. לממשל הייתה מטרה פוליטית לפינוי השטח, והיא השתמשה במחנות של הארגונים ההומניטריים כדי לפנות לשם את האנשים. אז עלתה השאלה של הארגונים ההומניטריים האם הם נאלצים לקחת צד מבחינה פוליטית.
בעצם מדברים על דרכי התארגנות של קבוצות שיש להן משמעות פוליטית.
בשלב מסויים בשנות ה-80 אנו מכירים כי הארגונים הבלתי-ממשלתיים (NGO) הם צורת ההתארגנות העיקרית של תושבים. לאחר שבירת ארגוני העובדים, ושינוי אופיין של המפלגות (שיתואר מיד).
נפילת הגוש הסובייטי (1989) אולי בעקבות הפעילות האזרחית, ולבסוף באופן מסודר ע"י השלטון. נוצר פתאום מצב שמימין ושמאל מאוד מוגדרים לפי קפיטליזם וקומוניזם, המפלגות הופכות לסוג של מרכז כאשר לכולם גישה ניאו-ליברלית.
נוצר האיחוד האירופי בצורה שאנו מכירים יחד עם חופש התנועה בתוך אירופה, הכולל גם מגבלות קשות על היכנסות של מהגרים מבחוץ לתוך אותו "מבצר אירופי". על דלתות המבצר האירופי מתדפקים המוני מהגרים, שאם הם מגיעים בחיים, הם חיים במחנות ולעיתים מקבלים אישור לצאת לעבוד ולחזור למחנות.
קבוצה מכסיקנית בשם "צ'יאפאס", המתנהלת בצורה עממית וללא היררכיות, ויש להם גם צבא. רובם חקלאים, והמוכר ביניהם הוא מרקוס, שידוע בשם "סופ-קומנדנטה". הוא משתמש באינטרנט לגיוס תמיכה בינ"ל לתמיכה במו"מ עם הממשלה. רוב העבודה היא ללא הצבא, ועיקר התביעה שלהם היא להידברות ישירה עם הממשלה. הם
TAC – ארגון הקורא למיסוי גלובלי על ההון וביטול מקלטי ההון. הארגון פועל לפי הצעה של טובין, כלכלן מפורסם וזוכה פרס נובל.
סיאטל 1999, המדינות המתפתחות יצאו פעם ראשונה בצורה מוצהרת נגד המדינות המפותחות, לאחר ה-WTO. אחד הארגונים המשמעותיים שנוצרו הוא ארגון "ויה קמפזינה" הבינ"ל של האיכרים.
מתארגן פורום בינ"ל שהמפגש הראשון שלו נערך בברזיל ונכחו בו 150 אלף איש. בכל זאת "הריחו את הסוף", היה משהו שלא עובד. הפורום היבשתיים (אמריקה, אירופה+מזה"ת) ממשכים להתקיים. מהיכן מגיע המימון לארגונים הללו? מארגוני עובדים ומ-NGO שכספם מגיע מבעלי הון. הפורום לא היה גוף שמקבל החלטות ברמת האקטיביזם וזו לא הייתה מטרתו. במקום כלשהו זה נתקע.
סיסמאות: another world is possible, לחשוב גלובלי – לעשות לוקאלי.
משטר בעל סממנים דמוקרטיים, אך ההרגשה שמי שאמור לייצג אותנו, לא מייצג אותנו.
שאלות שנותרות פתוחות:
צריך לחשוב איך מתארגנים.
האם פוליטיקה שטוחה אומר שאין ארגון? חייב להיות ארגון כלשהו.
מה ההגדרות של משהו היררכי האם תפקיד הוא משהו היררכי?
האם עקרון הייצוג מנוגד לפוליטיקה שטוחה? האם יש דרך לגרום לנציגים שלנו לייצג אותנו? האם צריך לתקן את השיטה או לשנות אותה?
חלוקה למעגלים - כללי ניהול דיון במעגל ונושאים:
כללי ניהול דיון במעגל:
כלי לניהול שיחה מרובת משתתפים.
כולם שווים ודעתם של כולם נשמעת
מנחה אובייקטיבי שמוודא שלא מתפרצים.
להסביר מראש כללים – יוצר שיתוף.
רצוי שהמנחה ינהל רשימה עם סדר הדוברים, ויסכם את מה שנאמר.
להקפיד על זמן לכל דובר ונושא, לאפשר להימרח אך לא להיתקע.
לדאוג שיש מישהו שרושם פרוטוקול.
לנסח החלטות בצורה ברורה ללא התעקבות על סמנטיקה.
קונצנזיוס צריך להתקבל בעקרונות, לא בניסוח ובמעשי.
שיטת סימני הידיים פותחה ב-1999 בסיאטל. – סימנים:
מסכים, לא מסכים, לא יכול לקחת בזה חלק, רוצה לדבר, רוה להעיר הערה נקודתית, הערה טכנית
לשים מדי פעם לב שכולם בקשב. אם מגיעים למיצוי של השיחה, לא להמשיך לדוש בה. לסכם בסוף כדי שאנשים לא יצאו עם דברים בבטן.
מאמצים עליונים בסוף כל דיון להגיע להחלטה – בנוגע לזה אנחנו לא יודעים כרגע מה הכיוון.
נושאים לדיון במטרה לחלוק ניסיון (כלי עבודה):
הפקת לקחים מפעולות במחאה
גיוס משאבים והמשך גיוס תמיכת הציבור
שיתוף פעולה בין יוזמות
התמודדות עם ייאוש
בנק פעולות
איך מתנהלים עם חוסר הסכמה קיצוני בינינו
גיוס הציבור החלש
זיהוי גופים הקיימים ברמה המקומית
מעגל שיח בנושא גיוס הציבור החלש
בערך 10 משתתפים.
נצרת עילית:
נצרת עילית בעיקרה מורכבת מאוכלוסיה חלשה. רוב מי שיכול להרשות לעצמו עזב. באים בעיקר עובדי קבלן ודיירי עמידר שמחפשים סיוע. זאת לעומת מעמד הביניים שמחפשים חברה ותרבות. לא מרגישה בנוח לגייס את האנשים בלי להתייחס לקשיים שלהם. אין כלים מתאימים לסייע לאותם בעלי מעמד נמוך. כיצד אני יכולה לגייס אותם ולהתייחס אליו? כיצד ניתן לגייס אותו ולא להפוך לעובדת סוציאלית.
מגדל העמק: אנשים רוצים לפעול ולא יודעים מה לעשות. אנחנו לא יודעים איך לתעל אותם. אין להם גם כח לבוא ללמוד.
ת"א1: רעיון מרכזי במחאה הוא לקיחת אחריות – מציעים הצעה, אז לא מצפים שמישהו אחר יעשה זאת בשבילך. רבים הרימו ידיים מבחינת לקיחת אחריות לאחר שפגעו בהם ובדורות הקודמים שלהם התרגלו לדרוש דרישות וכך להיות מטופלים. במקום להביא שמיכות וביגוד חם מהצפון לדרום ת"א, להפוך את זה לשוק קח-תן.
ת"א2: המעמדות הנמוכים חווים את ההפרטה באופן הקשה ביותר. גישה שאינה פטרונית, לא "בוא ואני אסביר לך מה עושים או איך עושים". צרי לגרום לאנשים לסיר את המחסומים ולהבין שיש אנשים נוספים באותה ביצה.
ת"א3: שכבות נמוכות מכילות ידע רב
ת"א2: לאסיפת עם לא ניתן לבוא בגישה של "תתנו לי"
ת"א1: צריך להיזהר מהתנהגות פוליטיקלי קורקט שעלולה להוביל לפסיביות.
ת"א2: מה היכולת שלנו לדמיין את השותפות שלנו.
ת"א3: מחסום תרבותי גדול.
הס: יש שפה משותפת מהיותנו בני אדם. יש אינטרס לשמר את המערכת ולכן האוכל' הללו קיימות. לעובד הקבלן יש את הפתרונות ל"מה הוא יכול לעשות". יש להם אמונה שאין להם כח.
ת"א1: שיתוף פעולה, כיצד הם יסייעו למחאה? אפשר להשתמש בגורמים קיימים כמו כח לעובדים או עובדות סוציאליות. קבוצה ממעמד הביניים צריכה לעיתים להשתמש במתווכים.
סיגל: אני חוזרת הביתה, והם חוזרים למלחמת הישרדות. אני לא מסוגלת לדבר איתם על מדינת רווחה, ואז לחזור למלחמת ההישרדות שלהם.
ת"א2: מאבק הפנתרים השחורים הובילו עובדים סוציאליים.
גיתית: שיתוף פעולה עם מסגרות קיימות.
ת"א2: כיום יש יותר תקנים לעובד סוציאלי קהילתי. ההוראה הראשונה שלו זה קודם כל להיות נוכח, ולא להרים בהתחלה שום יוזמות. זה דורש חשיפה גבוהה.
ת"א1: מי שהצליח להוציא את היהודים ממצרים הגיע מארמון המלך.
סיגל: במגבלות הזמן אני לא מסוגלת להשקיע גם באוכל' החלשה וגם במעמד הביניים.
גיתית: צריך לעשות מה שבוער בנו הוא גם נוגע להם.
ת"א3: יש לנו עוצמה פנימית שמאפשרת להוביל מהם.
גיתית: אותם גורמים מהשכונות שהשתתפו גרמו לעיתים קרובות לפיצוץ.
ת"א2: צריך לבנות מאותם אנשים שיהיו המנהיגים של עצמם.
ב"ש: מעגלי שיח ברמה עירונית. איסוף שמות וחלוקה גיאוגרפית לפי שכונות. לכנס בהמשך מעגלי שיח ברמה השכונתית. להגדיר כ"מעגלי שיח" ולא "אסיפות עם" כדי שידעו שיש להם מקום לדבר.
ת"א1: אנחנו כבר לא מחכים שמישהו ידאג לנו, אלא מבינים שעלינו לקחת אחריו על החיים שלנו. השאלה איך זה יחלחל.
יום שבת 17.12
סדנת פתרונות
– בבואנו לשנות את העולם אנו נתקלים בקשיים רבים ומחפשים פתרונות. ישנם פתרונות קיימים, וזו ההזדמנות לשמוע ולהקשיב. אלו הסדנאות שיתקיימו:
1. המודל של יניב על תהליך חינוכי לקהילה עם דגש על אסיפה.
2. קבוצות פעולה קטנים מוגדרות (צוותים), מתי זה עובד ומתי זה לא, איך עושים פעולה שתצליח, איך בונים קבוצה שתעבוד לאורך זמן.
3. שינוי סביבתי כדרך לשינוי חברתי. "אהבה, ואיך אהבה לקליפות הבטטה שלי עוזרת להשיג שמחה בחיים".
4. מודל להתחלת יוזמה. מתבסס על שיטת 13 טונים של המאיה. איך לא שוחקים את עצמו בתהליך היזמות.
5. שינוי רוחני כשינוי פוליטי או שינוי פוליטי כשינוי רוחני. "מה הקטע של לעשות יוגה בכנסת?".
המודל של יניב על תהליך חינוכי לקהילה עם דגש על אסיפה
סיכום המעגל: איך יוצרים תהליך ולא גורמים לחדשים להרגיש שהם מנותקים ועוד.
נקודות מסדנה על קבוצות פעולה קטנים מוגדרות (צוותים)
מתי זה עובד ומתי זה לא, איך עושים פעולה שתצליח, איך בונים קבוצה שתעבוד לאורך זמן.
ההמשך יבוא...
סיכום המעגל: הבעיה העיקרית – גיוס האנשים. צריך להיות מבנה והצריכה להיות הגדרה setting ברור. אחרת כל מי שירצה לשבור, יוכל לעשות זאת. חייבים להפיק לקחים עד קיץ 2012, כי א ייקרו דברים גדולים
שינוי סביבתי כדרך לשינוי חברתי. "אהבה, ואיך אהבה לקליפות הבטטה שלי עוזרת להשיג שמחה בחיים"
סיכום המעגל: אדם מחפש משמעות ואהבה היא המשמעות. להיות מודע לסביבה ומה קורה סביבי, זה כולל את החברה.
מודל ליוזמה: הסדנה על 13 הטונים של המאיה
כל אחד יעשה מה שהוא עושה, אבל כולם יעשו זאת יחד. כל אחד שמגיע, קודם כל שואלים אותו – מה הוא יכול לעשות? מה ה"כח על" שלו?
"כח על" בא באופן טבעי ולא אומר שצריך להיות הכי טובים בנושא הזה, בזמן שמתעסקים בזה הזמן טס, כשמסיימים אז מרגישים סיפוק.
מודל 13 הטונים של המאיה:
שלב 1: "מגנטי". יש השראה. שלב של מלאות ואידיליה. כדאי להיות פתוחים לחלוטין ולא להגביל עדיין את החשיבה והדימיון.
שלב 2: "הירחי". להתמודד מול העולם. ההגדרה של האידיאליזם מול המציאות. מחדד את דבריך.
שלב 3: "חשמלי". ללכת ולדבר עם אנשים, להפיק מסמכים, להשיג משאבים.
שלב 4: "עצמאי". כאשר הרעיון אינו חלק רק מהיוזם עצמו, אלא כבר כמשהו עמצאי. "אני יכול לצאת מהחדר, אבל האנשים בחדר עדיין מדברים על אותו רעיון".
שלב 5: "אובר טון" overton. השפעה על הפעולה. התוצאה של הפעולה הראשונה שיוצאת לפועל, תוצר הראשון.
שלב 6: "קצבי". הפק לקחים והסקת מסקנות מהפעילות. יצירת סדר וארגון. בשלב זה היוזם הופך להיות בלתי נחוץ.
שלב 7: מהדהד". שלב השבת. היוזמים לוקחים חופש אמיתי לפחות לטווח קצר. מאפשר זמן לחשיבה מבחוץ.
שלב 8: "גלקטי". הרמוניה. הגוף שקיים אינו תלוי במי שנמצא בתוכו, אלא בפני עצמו. "אני חוזר ורואה שהכל מתנהל מעצמו באופן הרמוני". כרוך בהורדת האגו.
שלב 9: "השמשי". האופק מתגלה. מעניק יכולת לראות לאן זה מגיע ולאן זה הולך. קצת מזכיר יצירת מותג.
שלב 10: "פלנטרי". מגיעים להגשמה, מניפסטציה.
שלב 11: החופש להיות בתנועה שוב. להרגיש שלם בלי תלות ברעיון, ביוזמה, במה שאני עושה.
שלב 12: "גביש". להיות עם חברים מהיוזמה סתם כך כחברים, ולא למטרה אחרת.
שלב 13: "קוסמי". התלהבות זהה מעולם סתם כך, כמו ההתלהבות ההתחלתית מאותו הרעיון.
שינוי רוחני כשינוי פוליטי או שינוי פוליטי כשינוי רוחני. "מה הקטע של לעשות יוגה בכנסת?"
סיכום המעגל של טל: נקודות מרכזיות – מה זו פוליטיקה עבורי? מה הקושי עם המילה פוליטיקה? למה מפחדים ממנו? אסיפות עם. עבודת לובי כמו המשמר החברתי בכנסת. השתתפות במשטר הפרלמנטרי "הישן". הפתרון הוא "קפיצה" פנימה ופשוט לעשות זאת. עבודה חינוכית לשינוי השיח ליותר דמוקרטי, האם להביא זאת דרך מערכת החינוך וועדי עובדים.
שינוי המונח "הנהגה" – לקיחת אחריות ויוזמה, ופחות לקיחת החלטה. שאיפה שחברי הכנסת יצטרכו לתת דין וחשבון לאסיפות העם.
צריך להרגיש שאנחנו חלק מאותו דבר, ולהרגיש חלק מאותו מקום, אפילו אם לא נמצאים פיזית בכל אחד מהמקומות. האם יש לנו קרקע אמיתית משותפת?
מעגל שיח עם מירב: נושאים אחרונים לסמינר
7 נוכחים
שלב יותר אופרטיבי – מה הדברים שהיינו רוצים שיהיו בסמינר הבא?
הצעה לפעולות אופרטיביות בחגים, כדוגמת פתיחת מאהלים במרכזי הבילוי תוך ניצול חופשת הפסח. הכנה ליוזמות הקיץ.
כניסה לתחומים ספציפיים כגון עמותות, סביבה וכדומה.
זה נראה פספוס שלא יוצאת מכאן אף יוזמה.
חסר בסמינר עיסוק בהקניית כלים שיענו על הצרכים של הפעילים ביומיום.
מאגר יוזמות לסמינר הבא – שאנשים יציגו יוזמות שהם מתכננים או שכבר הוציאו לפועל, כדי לאפשר לאחרים "להעתיק". וגם מאגר משאבים, בעיקר ברמת הציוד. חיבור בין משאבים לפעילים הזקוקים להם.
הצעה לבנות מפגשים לפי שני "נושאי-על" שאחד מהם למשל הוא סביבה, אבל לא באופן כללי מדי, כך שהמעגלים יחפפו באופן חלקי זה עם זה. מתוך כל נושא-על לגזור 2-3 נושאים שלא יהיו מנותקים זה מזה.
כל סמינר צריך להיות שונה ורלוונטי למצב קהילת המחאה נכון לאותה נקודת זמן, וכך גם הסמינר הבא. זה דורש צוות סמינר מעט רחב יותר שיכול להיות עם "היד על הדופק" של הקהילה.
איך אנחנו רואים עצמנו חלק בזה? האם יש לנו כקבוצה משהו שמאחד אותנו?
חזון ומטרות באופן קבוע גוררים בעיות. דווקא כשהולכים צעד-צעד נוצרת לכידות מסויימת.
מסמך החזון נכתב ע"י צוות חזון, והוא פתוח לשינוי תמידי. כל מי שמגיע לאסיפה מקבל עותק ויכול להגיב. המסמך הוא של האסיפה הארצית, שאמנם היא חלק מהמחאה, אך אינה הגוף המייצג את המחאה. מסמך חזון הוא עניין עדין, וכדי לפרסמו עדיף לאשרר אותו קודם באמצעות פורום רחב ככל האפשר, כלומר במליאה. רק לאחר מכן ניתן להפיצו מחוץ לקבוצה
האסיפה הארצית כן רואה את אחד מתפקידיה כמקום החיבור של קבוצות המחאה. האסיפה קמה כדי לייצר מקום כינוס ולחבר ברמה הארצית.
יש חוסר הבנה האם האסיפה פתוחה לכולם, ואם כן אז אין מספיק פרסום על כך, צריך יותר יחסי ציבור. אחראי על זה בעיקרון צוות נראות.
האסיפה יכולה לשמש מקום בו קבוצות יכולות לבוא עם יוזמות ויקבלו תמיכה של פורום ארצי, כך שיוכלו לייצג משהו רחב יותר. קיימת שאלה כיצד תתקבלנה ההחלטות. האם ע"י הצבעה דמוקרטית עם רוב ומיעוט, יחד עם חסרונות השיטה, למשל שרוב מוצק וקבוע יכול פשוט להתעלם מהמיעוטץ או אולי בדרך חלופית של העלאת ההצעה, קבלת הערות, התאמת הפעולה, וכך שתתקבל בנוצנזיוס רחב יותר.
הצעה לקיום מיני-סמינרים (ימי עיון) לאנשים שמתעניינים אך אינם פעילים.
צריך להיות ערים למגבלות הלו"ז של המציאות. כלומר יש שינויים במציאות, אז החלטות חייבות להתקבל בטווח זמן רלוונטי כי בינתיים המציאות משתנה.
מפגש סיכום הסמינר
מעגל 1: מה רוצים שיהיה בסמינר הבא?
שיענה לצרכים של אנשים שמשתתפים – אנחנו. להינות, להכיר אנשים, לרכוש ידע שיכול לשרת את היוזמות שלו, התייחסות ספציפית לאדם וליוזמה הספציפית שלו, לחלק את הסמינר למעשי (דיבור על יוזמות ספציפיות) ובמקביל ידע וכלים תיאורתיים.
צורך חוזר היה ללמוד כיצד לגייס אנשים לפעילות שלך.
האם צריכה להיות המשכיות בין סמינר לסמינר
האם צריך גוף ארצי – האסיפה לא מוציאה פעולות. מקום מפגש כמו כיכר העיר להחלפת רעיונות וסחורות. האסיפה צריכה להיות מנגנון ולא גוף. ידיעות פרסום. לנסח שאלות שיכול לבדוק מה אנשים רוצים, במקום לנסח מה אנשים רוצים. יותר קל למצוא הסכמה על ערכים.
מעגל 2: מחסור בהיכרות אישית, להכרת משאבים וידע שקיים אצל האנשים. האם כל פעילות אזרחית למען שינוי חברתי הוא חלק מהאסיפה הארצית, גם פעולות קיצוניות. האסיפה כמנגנון לחיבור בין אנשים ויוזמות במחאה, וזה כולל חיבור לגורמים שאינם נוכחים באותה כיכר.
מעגל 3 (של מירב, נקודות בהרחבה למעלה): איסוף מאגר פעולות יחד עם אחד היוזמים, הוגים, מקיימים שלהם, שיעבירו על זה משהו בסמינר. צוות ליצירת מאגר משאבים כמו ציוד, שזמין ומוכנים לשתף אותו בין פעילים.
מעגל 4: דיון פרקטי על תכנים לסמינר הבא. הרעיון בבסיס הסמינר הבא – אנחנו נהיה אלא שיובילו את הגל הבא של המחאה שיתחיל סביבות פסח, כדאי להתחיל להעירך לזה ברמה הפרקטית. האסיפה לא "עוברת מסך" לציבורים גדולים מאוד, ומרגישים שיש בו הרבה "דיבורים באוויר". המתח בין תפישה שטוחה ליעילות. סמינר הבא שחלקו יהיה הכנה ליציאה לאיזושהי פעולה. להתחיל להבין איך עובדים עם המגזר השלישי ואולי לעבור סדנה על שיתוף הפעולה איתו.
קוראים דברים במציאות כדוגמת דוח הריכוזיות, חוקים שמתגבשים.
בניסיון לא להדיר, מדירים המון אנשים שמדירים אנשים אחרים.
צוות של מיפוי המתרחש עכשיו בשטח.
מעגל 5: סביבה זה גם איך מתייחסים אחד לשני.
אנחנו כאסיפה ארצית וסמינר צריכים להתחבר לאחרים בתנועה שגם היו שם במהלך הקיץ, שלא מחוברים, וגם למי שהיה קיים ואינו ממהלך הקיץ.
עוד הערות:
המשגה משותפת של מושגים שאנו מדברים עליהם כמו למשל דמוקרטיה. יצירת הצלחות קצרות טווח כדי להביא עוד אנשים. פעילים מכל הארץ ולא רק ממקומות מסויימים בארץ, ואם אין פעילים אז ליצור אותם. הצעה לגוף נוסף שיוקם שירכז את כל מה שקורה. כל יוזמה תחפש יוזמה מקבילה או עיר תאומה לראות איך ניתן לסייע אחד לשני. התכווננות לקיץ הבא, לתכנן איך עושים עכשיו את מה שיעשה את קיץ.
טוב אם באי הסמינר יקחו אחריות על משהו שנח להם איתו, כמו למשל קבלת שבת או ארוחת בוקר.
שינוי היחסים החברתיים בינינו. לא תמיד תומך במתודות היכרות רשמיות. היו אנשים רבים שביקשו להימנע ממתודות תנועתיות. כרגע יש אחראים ויש משתתפים, והשאיפה שלי היא לסמינר שאין מנהלי דיון, אלא יש למידה משותפת, בדומה למה שעדי דיברה עליו. קונפליקט ברמת הפרקטיות כי האסיפה היא מקום מפגש עם דיבורים כפרקטיקה.
צוות מארגן לסמינר הבא: רם, עוזי, לוני, אופיר.
עדכונים ופידבקים:
צוות חדש שקם מחוץ לאסיפה ארצית, עם מיפוי כל היוזמות שקיימות בתוך המחאה, לבנות שיתוף פעולה. בשלב הבא לראות כיצד יוצרים רשת עם היוזמה האזרחית. זה כהכנה למחאה הבאה (עופר).
כיבוש פורים occupy. כמו תחפושות לקו העוני וכל מיני דברים כאלה. צריכים להיות תחפושות רציניות.
כנס הרצליה במרכז הבינתחומי בהרצליה עם פרס יעסוק בשלטון המקומי. לבוא עם התוכנית לדיור בר השגה להשכרה, להיות בחוץ ובפנים ולהגיד את מה שיש לנו לומר בנושא הזה. 21-20.12 יום שלישי. מתחיל בשעה 15:30 (יהודה).
פסטיגל מעורר מחאה. איי-פסטיגל וקראו לזה די-פסטיגל.
החצר האחורית מנסים לארגן אלטרנטיבה לפסטיגל. שפרה ביטון היא מאלה שמנסות להרים את זה.
יום ראשון הבא 25.12 הפנינג חופים כלל ארצי בכל החופים שבסיכון (יובל, מגמה ירוקה).
יום חמישי הפגנה בקרית שמונה נגד החקיקה האנטי-דמוקרטית. ספריה בקרית שמונה בסכנת סגירה, אקט מחאה ארצי מול הספריות בארץ (גבי).
גישור פערים לדבר על המנהיגות של המחאה
הצעה להעביר הודעות ועדכונים בהתחלה ולא בסוף, כך אולי נוכל להתייחס אליהם בדיונים במהלך הסמינר.
הסמינרים נותנים תקווה וכח. תוכן – היה מרתק שאנשים מתוכנו הביאו דברים מחוויות בפעילויות שלהם.
חשוב להביא גם קולות אחרים, מתכוונת לפעול בנושא (קרן).
חלוקת הסמינר לפי: זמן למידה לעצם הלמידה וזמן למידה לשם עשייה.
האסיפה הארצית הבאה, בסוף החדש. כנראה באיזור הדרום. עיסוק בצוותים הקיימים והחדשים. האסיפה תהיה האחרונה ב-2011, ולקראת 2012
תודה לכל מי שארגן, ולמי שהשתתף.
