אייטם זה מהווה חלק מפרוייקט ההפלרה

להלן מובאות מתוך דו"ח של משרד העבודה והבריאות הצרפתי, אשר מפרט את עמדתו בנושא ההפלרה.

הנקודות העיקריות הן, שהמשרד מקבל את ההסתייגויות מהפלואור בתור חומר רעיל הן לבני-אדם והן לסביבה, ולכן, אינו מתיר את הפצתו באופן נרחב בתשתית חלוקת המים לאוכלוסיה ולחקלאות.

אלו הם בדיוק אותם הטיעונים שהוצגו גם בישראל במסגרת ההתנגדות להפלרה, ונדחו ע"י כל גורמי מדיניות הבריאות , פרט לשרת הבריאות, יעל גרמן. להלן פירוט המלל הרלוונטי:

צרפת דחתה את אופציית ההפלרה בשנות ה-80, משלושה טעמים:

ביצוע: המספר הגבוה של מקורות מים (כ-20 אלף) אשר מזינים את רשת אספקת המים תצטרך את אותוה הכמות של מתקני הפלרה, מה שמעלה את מורכבות הביצוע ואת העלות לרמה לא ריאלית.

איכות סביבה: רק כ-1% מהמים אשר הסופקים ע"י הרשת משמשים למזון, לכן, הפצה של תרכובות פלואור בטבע באמצעות שאר 99% מהמים אינה רציונאלית ועלולה לגרום להשלכות, לא מוערכות, על הסביבה.

הבדלי מינון: צריכת מי-הברז בקרה האוכלוסיה אינה שווה, כך שאחדים לא יקבלו בכלל פלואור כאשר אחרים עלולים לקבל מינון-יתר.

הפלרת מלח-השולחן:

לאחר 15 שנות מחלוקת וויכוחים, התקבלה ההחלטה להשתמש במלח-שולחן בתור אמצעי לאספקת פלואור במטרה למנוע עששת בקרב האוכלוסיה, על-סמך המלצה של המועצה העליונה לבריאות הציבור והאקדמיה הלאומית לרפואה, ומומשה בצו מה-31 לאוקטובר 1985 המתיר את הפלרת מלח-השולחן.

החלטה זו הוגבלה באמצעות הסתייגויות רבות, הנובעות מגישה יותר "טוקסיקולוגית" מאשר של בריאות הציבור (סכנות הפלואור, המוגדר כרעיל, הודגשו בכוח רב, בלי לקחת בחשבון את היתרונות הבריאותיים). כך, השימוש במלח מופלר אינו מותר בתעשיית המזון או בענף המסעדנות.

מקור

http://www.sante.gouv.fr/IMG/pdf/Fluor_et_sante_bucco-dentaire_situation_en_France.pdf