הפלרה בקנדה

מתוך שקוף באוהל
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תוכן עניינים

הסמכות החוקית להפליר

ההחלטה/סמכות האם להפליר נתונה לשלטונות המקומיים, במסגרת קווים-מנחים מאת הרשויות הפרובינציאליות, הטריטוריאליות והפדרליות.

היסטוריה

העיר ברנטפורד שבפרובינציית אונטריו היתה העיר הראשונה בקנדה שהפלירה את אספקת מי השתייה שלה, ב-1945. ב-1955, טורונטו (גם היא בבפרובינציית אונטריו) אישרה את ההפלרה בשטחה, אך עקבה את יישומה עד 1963 עקב התנגדות שהובלה ע"י העיתונאי-שדרן גורדון סינקלייר. העיר עדיין מפלירה כיום.

הצבעות ומשאלי-עם

ב-2010, אזור ווטרלו ניהל משאל-עם של התושבים כדי להחליט האם להמשיך עם ההפלרה. תוצאת ההצבעה היתה 50.3% נגד ההפלרה. המועצה האזורית כיבדה את תוצאות ההצבעה, ושמה קץ להפלרה של כ-40 שנים.

ב-2011, מועצת העיר קלגרי הצביעה 10 נגד 3, להפסקת ההפלרה בשטחה, לאחר שהתחילה להפליר ב-1991. מתוכנן מחקר כדי לבחון את השלכות הפסקת ההפלרה, עם העיר אדמונטון כקבוצת ביקורת.

ב-28 לינואר 2013, לאחר כ-50 שנות הפלרה, מועצת העיר ווינדסור הצביעה 8 נגד 3, להפסקת ההפלרה למשך 5 שנים, בעקבות המלצה של וועדה עירונית שבחנה את הסוגיה בפברואר 2012. ב-13 למרס 2012, המועצה של העיר טקומסה הצביעה בעד בקשה מווינדסור אשר מספקת לה את מיה השתייה, שתפסיק להפליר. התקציב ששימש להפלרה הוקצה מחדש לתכניות חינוך לתזונה ובריאות השן. הערים לייקשור ואמהרסטברג הצביעו נגד המשך ההפלרה בתחומן.

לעומתן, הערים המילטון, לונדון וטורונטו בחרו להמשיך בהפלרה. טורונטו מוסיפה 0.6 מג"ל פלואור למי-השתייה [1].

ראה גם

קישורים חיצוניים

מקורות

הערות שוליים

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים