הפלרה בשווייץ
מתוך שקוף באוהל
טיים-ליין של ההפלרה בשווייץ
- 1955: מתחילה הפלרה של מלח-שולחן, בריכוז של 90 חלקים למיליון.[1]
- 9 לאפריל 1959, הפרלמנט בבאזל מאשר את הפלרת מי-השתייה.[2]
- 2 למאי 1962, קנטון באזל מתחיל להפליר את מי-השתייה.[3] מדי-שנה, מוספים למים כ-60 טונות של חומצה פלואורוסיליצית, שמיובאת מדנמרק.[4]
- 1974: מוקמת וועדה פרלמנטרית כדי לבחון את סוגיית יעילות ובטיחות ההפלרה. הוועדה לא מצליחה לשכנע את השלטון.[4]
- ריכוז הפלואור במלח עולה ל-250 חלקים למיליון.[1]
- 1990: מוגשת עתירה נגד הההפלרה לבית המשפט הפדרלי. העתירה נכשלת.[2]
- 1992-1994: נסיגה זמנית בצריכת המלח המופלר. היא נפתרת באמצעות הרחבת היצע האריזות, לגדלים נוספים.[1]
- 9 לאפריל 2003: הפרלמנט של מחוז באזל מצביע נגד ההפלרה - 73 נגד 23 קולות. משרד הבריאות טוען שיעילות הפלואור אינה מוכחת, ושרוב המים (כ-99%) נפלטים לסביבה ומזהמים אותה.[2]
- 2004: נתח-השוק של המלח המופלר הינו 88%, יש ניסיון להכניס אותו גם למטבחים המוסדיים.[1]
מדינות אחרות
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 Overview of salt fluoridation in Switzerland since 1955, PubMed, 2005
- ↑ 2.0 2.1 2.2 Basel-Stadt schafft umstrittene Trinkwasserfluoridierung ab, News.ch, 9.04.2003
- ↑ Water fluoridation results in Basel since 1962: health and political implications, PubMed, 1996
- ↑ 4.0 4.1 Public consultation "safe drinking water" (proposition 65), Email, Rudolf Ziegelbecker, 4.26.2009
