צדק חברתי – פורום ארגוני המחאה

מתווה להשקעה לקראת סדר יום כלכלי חברתי חדש

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק, השלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין"

מתוך מגילת העצמאות

חזון

במילים חירות, צדק, שלום ושוויון זכויות ללא הבדל דת, גזע ומין כרתה מדינת ישראל לנגד עיני מקימיה, נציגי כלל האוכלוסיות והפלגים, את הברית בינה ובין אזרחיה החדשים. כדמוקרטיה, התחייבה המדינה למסור את הריבונות עליה לידי העם, והצהירה כי מנהיגיה יעבדו תמיד בשירות האזרחים ולעולם לא להיפך. כמדינת העם היהודי, התחייבה המדינה לחדש את מעשה יציאת מצרים ומעמד הר סיני בהבטחת החירות לכל דרך מערכת חוקים הומאניים לה מחוייבים הכל ושבפניה שווים הכל, מהנהגת ואצולת העם ועד אחרון אביוניו. כמדינה סוציאלית, התחייבה המדינה בפני בניה כי עקרונות הערבות ההדדית והשיתוף יבטיחו שאיש מהם לא ידע מחסור ואיש לא יופקר לגורלו. מנגד חתמו אזרחי המדינה על הברית באהבתם, בדמם, במרצם, בנאמנותם ואמונתם, בעתידם ועתיד ילדיהם - ובגורלם שאותו קשרו בגורל ישראל.

אך מזה כמה עשורים שהברית הזו הולכת ונסדקת, הולכת ומופרת על ידי ממשלות ישראל שבמדיניותן פורמות את הקשרים האוגדים יחדיו את החברה הישראלית. חירות הפכה תחרות, צדק הפך כוחנות, שלום הפך מס שפתיים ושוויון הזכויות התרסק כנגד הבדלי דת, גזע, מין ומעמד. במציאות שנוצרה המדינה שוב אינה מבטיחה לאזרחיה כי יראו ברכה, ביטחון ורווחה בעמלם. היא שוב אינה מאפשרת לאם והאב הטריים להבטיח לילדיהם כי כל צרכיהם – חינוך ראוי, טיפול רפואי הולם, ביטחון אישי וקורת גג – יסופקו יהיה אשר יהיה. היא שוב אינה מבטיחה לקשישיה כי יוכלו להזדקן בנחת, אינה מבטיחה לחוליה כי יעשה הכל על מנת להציל את חייהם, אינה מבטיחה לנכיה שאיכות חייהם תהיה הטובה ביותר שניתן. היא אינה מבטיחה למתקיימים בשוליה שערכם יהיה שווה לזה של אלו הממוקמים במרכזה. היא שוב אינה מבטיחה לאזרחיה שקולם ישמע, שזכותם על מדינתם תזכה להכרה ושנציגיהם הנבחרים יקדישו את חייהם לרווחת העם.

מדיניות ההפרטה והשוק החופשי ונסיגתה של המדינה מאחריותה לרווחת אזרחיה היא מדיניות המאפשרת עושק וניצול ונסיגה מערכי הצדק והשוויון שעליהם קמה מדינת ישראל. זוהי מדיניות של הכרת פנים המאפשרת לאחד לשגשג כאשר מנגד אחיו דועכים. זוהי מדינות המשסה איש ברעהו במאבק מי ישא בעולו של השני, ומי יהיה מדרך רגלו של מי בדרכו למעלה, להחזיק את ראשו מעל המים. זוהי מדיניות המפרידה ומבודדת אדם אדם בדל"ת אמותיו, במאבק ההישרדות הפרטי שלו ובאדישותו חסרת האונים לגורל הכלל. זוהי מדיניות בה בהעדר דין ודיין משועבד האדם הפשוט לחזק ממנו, והחלש מושלך לאשפתות. זוהי מדיניות המציגה את עצמה כהכרח, כמדע, ככורח בל-יגונה, כאשר לאמיתה היא מבטאת את הרצונות והאינטרסים של מעטים מתוך החברה. זוהי מדיניות המפוררת ומרסקת את המרקם החברתי ובכך שומטת את הקרקע מתחת לצדקת דרכה וזכות קיומה של ישראל ושוחקת את אמונת האזרחים בה.

זוהי מדיניות, זו אינה המדינה. זהו תוצא של החלטות מכוונות, ולא גזירת גורל. זוהי אינה דאגה לשלומם ורווחתם של תושבי ישראל, אלא הפרה בוטה, מתמשכת וחד-צדדית של הברית ההיסטורית שנכרתה בערש לידתה של מדינתנו.

בקיץ 2011 יצאנו, מאות אלפי ישראלים, אל הרחובות בכדי להצהיר במקהלת קולות ובקול אחד וצלול, זה לזה ולכלל מדינת ישראל, שאיננו מוכנים עוד לשאת במצב. אנו לקחנו על עצמנו להאבק על עתידה של החברה שלנו ועל גורלה של המדינה שלנו. באוהלים, בשלטים ובצעדות, ברחוב ובאינטרנט, במגאפון ובטוקבק, אנחנו הראינו עד כמה אהבתנו עודנה נתונה לישראל, ואחד לשני. ובמשך שלושה שבועות, בהפגנות מוצאי שבת, אנחנו שאגנו בקול אדיר שאיננו מוכנים לוותר על התקווה, שעינינו עדיין צופיה ושבליבנו פנימה עוד מפעם הכוח להגשים את מה שהורינו והורי-הורינו ייחלו וחלמו בעבורנו.

כנגד טענות האין ברירה וההכרח אנחנו הוכחנו שאפשר אחרת. אנו גילינו מחדש את כל מה שטוב ויכול להיות טוב בחברה הישראלית – הערבות ההדדית, הסולידריות ושיתוף הפעולה והנכונות להוות מנהיגות אחראית הקושרת את עתידה שלה בעתיד המדינה כולה – אנחנו גילינו מחדש את התקווה של מדינת ישראל להיות כל מה שביכולתה להיות. אנחנו שואפים להחזיר מתהום הנשייה את המושג של חברת מופת כעמוד האש לפני המחנה.

אנו, אזרחי ישראל, תובעים היום לחדש את הברית בינינו ובין המדינה. ברית המבטיחה לכל אדם חירויות אזרחיות בסיסיות. ברית המבטיחה לכל אדם צדק, שוויון וביטחון תעסוקתי ואישי. במבט הפונה קדימה אנו נושאים את עינינו לאחור, אל יסודותיה הערכיים והמוסריים של מדינת ישראל ואל הבטחתה לאזרחיה להיות להם לחברת המופת עליה חלמה הציונות, חברה בה איש נתמך ברעהו ולא נאבק בו, חברה המרסנת את כוחם של עשיריה ונלחמת בדלותם של ענייה וחברה המשתייכת באמת ובתמים לכלל בני האדם שבה.

ממנהיגינו הנוכחיים אנו דורשים לפקוח את עינייהם, אוזניהם וליבם לרצון העם ולצו המוסר והמורשת. איננו דורשים ולא נסתפק בפשרות, מחוות ותיקונים קוסמטיים, אנו מציעים לממשלת ישראל לצעוד יחד עימנו לקראת שינוי השיטה מיסודה וביצוע תיקונים היסטוריים אשר יביאו לצמצום פערים בחברה הישראלית ולביסוס סולידריות חברית הראויה למדינת ישראל.

הברית שאנו תובעים בין האזרח והמדינה מורכבת מהנקודות הבאות:

• צמצום הפערים במדינת ישראל – חברתיים, כלכליים, מגדריים ולאומיים - לרמה נמוכה ויצירת לכידות חברתית הנחוצה לשם קיום המדינה;

• שינוי עיקרי השיטה הכלכלית כך שיתאפשר תקצוב ראוי ומספק לצורכי היסוד של אזרחי המדינה;

• צמצום יוקר המחיה, הגעה לתעסוקה מלאה והוגנת ופיקוח ממשלתי על מוצרי יסוד;

• מתן עדיפות ברורה לפריפריה החברתית והגאוגרפית במדינה בהשקעת תשומת הלב השלטונית והקצאת משאבים ותשתיות;

• טיפול בצרכיהם החיוניים ומתן עדיפות לקידומן של אוכלוסיות מוחלשות במדינה בדגש על נכים, קשישים וחולים;

• השקעת המדינה באזרחיה בתחומי החינוך, הבריאות והביטחון האישי ועוד ופתרון אמיתי של צרכים חיוניים בתחומי דיור, תחבורה, תשתיות ציבוריות ועוד באמצעות התערבות ממשלתית;

אנו מבקשים חירות, חירות שאינה החופש של אדם אחד להתעשר על חשבון האחר, אלא החירות של כל אחד להגשים את עצמו מבלי שיאלץ להאבק בכדי לשרוד. אנו מבקשים צדק, צדק שבפניו שווים הכל והוא שווה בפני כולם. אנו מבקשים שלום, שלום שמשמעו האפשרות לתרום את כל שביכולתנו, ואת כל שאנחנו, למען יצירת חברה שתומכת בכל, והבטחת אפשרותם של אחרים לעשות כן. לכן אנו דורשים שוויון זכויות – הזכות לחינוך איכותי, לדיור במחיר הוגן, לשירותי רפואה שאינם תלויים ביכולת כלכלית, לתעסוקה המכבדת את בעליה ולא מנצלת אותם ולזכותו של החלש לקבל סיוע ותמיכה. אנחנו חולמים על חברה בה נטל המיסים מתחלק באופן הוגן בין האזרחים, ושבה שירותים בסיסיים וחיוניים אינם נתונים בבעלותם של בעלי הון אלא בידיה הדואגות של המדינה.

דרישותינו הן בראש ובראשונה מעצמנו – לשאת באחריות ובמחויבות לגורלה של החברה הישראלית, ואנו מצפים מממשלת ישראל לצעוד יחד עימנו בדרך לשינוי פניה של החברה הישראלית ראשית כל דרך שינוי מהיסוד של מאפייני השיטה החברתית-כלכלית. ברור לנו כי השינוי אינו יכול לבוא בחודש וגם לא בשנה. דרך ארוכה עוד עומדת לפנינו במטרתנו לתקן נזקים ועוולות שהיכו שורש במשך עשורים בחברה שלנו. אנו נחושים במטרתנו, מסורים לתקוותנו, אנו נכונים לגלם את השינוי שאנו מבקשים בדרכנו ובאישיותנו, אנו ששים למאמץ, וכך נעשה.

הצעה: הנחיות לכתיבת חזון

לפני שכותבים מסמך חזון מן הראוי להגדיר, מהו חזון?

בכרמיאל התקיימו מעגלי שיחה בנושא זה (ר' דוגמה) והסתבר לחלק מהחברים, שכתיבת מסמך חזון זה לא דבר מובן מאליו.

חזון הוא כמו אופק, תמיד יישאר רחוק, כדבר אוטופי, שטרם מומש וככל הנראה לעולם לא ימומש (עד תום).

ניסוח חזון מצריך מחשבה עמוקה ורחבה ולכן אל לנו לזרז את התהליך ולפעול מתוך מצוקה של לחץ זמן. לפני שכותבים חזון צריך שיהיו לפנינו עקרונות מנחים, הצהרת כוונות, שעל פיהם נמשיך עבודה במקביל לחשיבה על החזון.

מסמך החזון אמור לכלול את האידיאלים והערכים החברתיים הניצבים בבסיסה של המחאה ולהציג קווים מנחים לקהילה כולה, במכנה המשותף הרחב ביותר לחיים במדינה שוויונית, דמוקרטית וצודקת.

יש לשים לב, לא לערב בין הצהרת החזון לבין הגדרת המטרות. החזון נועד להסביר מדוע חשוב להשיג את המטרות שאנו רוצים להשיג.

• חזון - נועד להגדיר איך נרצה לראות את העתיד בראייה ארוכת טווח.

• מטרות - נועדו להגדיר מה נעשה כדי להשיג את החזון שלנו.

• ערכים - ערכי היסוד שהם נר לרגלינו ואשר בלעדיהם לא נוכל להגיע למימוש החזון.

• אסטרטגיה - מפת הדרכים למימוש החזון.

• טקטיקה - דרכי פעולה אפשריות למימוש המטרות.

בפתיח של מסמך החזון מומלץ לכלול את ערכי היסוד, שבלעדיהם לא נתן לשפר את המצב.

לפני כתיבת חזון מומלץ להגדיר ערכי היסוד שאם אחד מהם לא יתקיים, לא משנה איזה מטרות ויעדים נציב לעצמנו "השינוי" לא יצלח. הערכים המנחים המוצעים (בזאת) למען שינוי הגישה ושיפור השיטה הם:

1. לקיחת אחריות (ברמה האישית והציבורית)

2. שקיפות (אמת)

3. ערבות הדדית (סולידריות)

4. שוויון הזדמנויות (זו אחת המשמעויות של "צדק חברתי")

הערה: ר' לדוגמה סרטון קצרצר המבהיר מדוע מערכת המשפט ואכיפת החוק בישראל אינה תקינה?

כי בלי מנגנוני פיקוח חבל על חוקים חדשים שגם הם לא יפעלו.

מומלץ כי מסמך החזון יהיה קצר וברור!