כלכלה פוליטית
מתוך שקוף באוהל
המונח "כלכלה פוליטית" מתאר את ההבנה שה"כלכלה" וה"פוליטיקה" אינם מנותקים, אלא שני הבטים של אותה תופעה חברתית.
היסטוריה
החלוץ הרישמי של הכלכלה הפוליטית הוא אדם סמית', עם פרסום ספרו "עושר האומות" ב-1776. אחריו דוויד ריקרדו, ובעקבותיו קרל מרקס. ב-1890, הכלכלן מרשל סימן את סופה של הכלכלה הפוליטית, ואת תחילת העידן ה"נאו-קלאסי", שנמשך עד היום, כאשר בין מאפיניו העיקריים - ההפרדה בין כלכלה לפוליטיקה.
