ליברטריאניזם
תוכן עניינים |
[עריכה] פתיח מתוך ויקיפדיה
ליברטריאניזם היא פילוסופיה פוליטית ותנועה פוליטית שהתפתחה בארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-20, הגורסת כי לאדם זכות קניין בגופו וברכושו והוא חופשי לעשות באלו כרצונו, כל עוד הוא לא פוגע בזכותם של אחרים לנהוג כך. הליברטריאניזם הוא המשכו כיום בארצות הברית של הליברליזם הקלאסי ולעתים שמות אלו משמשים באופן מקביל. לפיכך, ליברטריאנים תומכים בצמצום סמכויות הממשלה במטרה להגדיל את כוחם וריבונותם של האזרחים להתאגד ולסחור כרצונם. בנוסף, קיים גם המונח ליברטריאניזם אזרחי, המהווה תמיכה בחירויות הפרט והאזרח ללא אג'נדה כלכלית או פוליטית מסוימת.
בקרב הליברטריאנים נימוקים שונים לעמדה זו. חלק מן הליברטריאנים מחזיקים בעמדה דאונטולוגית, על פיה יזימת אלימות היא בלתי-מוסרית מיסודה, בעוד אחרים מאמצים גישה תועלתנית, הגורסת כי חופש מוביל לשגשוג מרבי לכמות המקסימלית של האנשים. חלק מהליברטריאנים תומכים בממשל מינימאלי, המפעיל מונופול על שירותים מסוימים, וחלקם תומך בסיפוק כלל השירותים בשוק החופשי על בסיס זכות הקניין. הפעלת כוח מוצדקת, אם היא באה כתגובה לאלימות יזומה. ליברטריאנים מעריכים מוסר של אחריות אישית וסולידריות מבחירה ומתנגדים בתוקף למדינת הרווחה, משום שכפייה על אדם לעזור לאחר כנגד רצונו פסולה מבחינה מוסרית, מביאה לתוצאות שליליות ופוגעת במטרה שלשמה נועדה. באשר לטרמינולוגיה, המונחים ליברליזם קלאסי וליברטריאניזם (ומחוץ לארצות הברית אף 'ליברליזם') מופיעים לרוב באופן שימוש שקול ובר החלפה.
[עריכה] הביקורת של יפתח גולדמן
מתוך הפוסט "שומר ההון (על דמוקרטיה וליברליזם, קפיטליזם וכפיה)" בבלוג שלו
[עריכה] שתי טעויות של הליברטריאנים
קיימת הסכמה בין הסוציאליסט והליברטריאן (ובעצם כל בעלי האידאולוגיות שנולדו במהפכה הצרפתית הגדולה): כפיה היא לגיטימית רק במקרים שבהם היא הכרחית, או, במלים אחרות, במקרים שבהם ויתור על כפיה יביא לתוצאות גרועות עוד יותר מן הכפיה, ו- חירות האדם היא התכלית האנושית הנשגבת ביותר, והקריטריון העליון שעל-פיו יש להעריך כל מוסד חברתי, השקפת עולם, תנועה פוליטית וכו'.
- הליברטריאניזם מתעלם ממהותו החברתית של האדם ומאופיים החברתי של אמונותיו, צרכיו, שאיפותיו, כישוריו וכו'. (ליתר דיוק: הוא לא מתעלם מכך אלא מכחיש זאת).
- הליברטריאניזם מתעלם מכוח הכפיה האדיר המגולם בהון, ומן התלות של ההון במנגנון המדינה המגן עליו ונותן לו תוקף (אם צריך – גם באמצעים אלימים).
