מה למדתי מפינוי נחיל הדבורים הראשון שלי / ברוך אורן
- פינוי דבורים זו עבודה רוחנית. היא דורשת כוונה טהורה, ריכוז, שקט ובעיקר הכנה. באופן עקרוני הדבורים לא מכירות בנו, בני האדם, כמי שבאים לעשות להם טוב. ומאידך, גם לא מכירות בנו כמי שבאים לעשות להם רע. המעשים שלנו הם שיעזרו לדבורים להוכיח לעצמם. בנוסף, יש לקחת בחשבון שהנחיל הוא סוגשל דמוקרטיה. כלומר, אם דבורה אחת החליטה לעקוץ, זה כנראה שיגעון אישי שלה. אבל ברגע ששתי דבורים כבר עקצו, ההתנהגות שלך כנראה נתפסת על ידי הדבורה הממוצעת כהתנהגות תוקפנית מספיק כדי שעוד דבורים ישתכנעו לעקוץ.
הפינוי התחיל ברגוע, כאשר גילינו נחיל דבורים שהתיישב בתוך הארגז שמעל חלון חדר השינה של שירלי, היכן שפעם שכן לו בכיף התריסול. היתרונות לדבורים היו ברורות: קופסה בנפח של כ-25-30 ליטר, עם כניסה בודדת בערך בגודל של קופסת גפרורים, רחוק מבני אדם (זה בחלק החיצוני של החלון) ובגובה הקומה השלישית! הבית נמצא בקו ראשון לגבעה שנותרה בר, ללא בתים - מה שכנראה סיפק לדבורים את פרנסת האבקה והצוף. וכדי לקנח, שירלי אוהבת סבונים ריחניים ואני מניח שמהדירה נדף ריח ייחודי שאיפשר לדבורים למצא את הבית בקלות. ניסינו לפתוח את הארגז, שהיה סגור באמצעות לוח גבס. הלוח היה מודבק עם דבק שפכטל, ולכן החלטנו, בהתייעצות עם שירלי, על חיתוך קיר הגבס והוצאת חלק משמעותי ממנו, כך שנוכל לפנות את הנחיל.
עד כאן הכל נשמע מאוד רגוע, אבל המצב היה לחוץ ביותר. ראשית, אני דבוראי מתחיל והייתי בתחושה שאני קופץ לבריכה ישירות למים העמוקים, לבד בפינוי נחיל. השיחה שהייתה לי עם אבירם מפרדס חנה הוכיחה שאכן הפינוי הזה מורכב מאוד, ולמזלי אבירם הסכים להצטרף אליי ולהוביל את הפינוי. השעה הייתה 18:30 והחשיכה צפויה להתחיל לרדת תוך 30 דקות, ובשעה 20:00 צפוי חושך מוחלט בחוץ. וגם, בסמוך לחלון בו התנחלו הדבורים אין מקום שנוח להציב בו ארגז או כוורת לכידה, וכל הפינוי צריך להתנהל כאשר הארגז מונח באופן בלתי יציב על עדן החלון, ועשוי כל רגע לאבד שיווי משקל וליפול לתוך החדר או מהקומה השלישית לחצר. שירלי פחדה מאוד מבעלת הבית שלה שבמידה ונשאיר פגם כלשהו בדירה, בוודאי תתעצבן. ובנוסף, פתיל העצבים של שירלי הלך ואזל, ומדי פעם שאלה "אולי נוותר ובכל זאת אני אזמין מדביר?" כל הדברים הללו ביחד הפכו את הפינוי למשהו מורכב ומלחיץ.
- דברים להביא איתי לפינוי הבא
- כוורת לכידה, משור עצים ידני (חצי חרמש), סכין יפאנית מאסיבית, חבל באורך 4 מטר, מצלמה טובה, הרבה זמן פנוי, מאוורר קטן/בינוני
עם פתיחת החריץ הראשון בדופן ארגז-הקיר, הדבורים החלו להתרוצץ סביב החריץ שהיה בערך בגודל קופסת גפרורים, והחלו מנסות לשמור על הפתח החדש או אולי לאטום אותו. כאשר ניסינו להוציא את דופן הארגז, נראה לי שאבירם בטעות מחץ דבורה אחת, מה שהרגיז את החברות שלה, וזיכה אותו בדבורה שהתרוצצה בנחישות באיזור הצד החיצוני של המרפק הימני שלו וניסתה לעקוץ (ובסוף הצליחה). בנוסף, הדופן שזה עתה הוצאנו כללה שארית חלת דבש בערך בגודל של קופסת גפרורים, שהייתה עמוסה בדבורים, וכמובן שניתוקה גרם לכל הנחיל מעין זעזוע ולהתנדנד מעט. הנדנוד הזה גרם לי משום מה להלחץ ולחשוב שעוד כמה שניות חלק משמעותי מהנחיל נופל מראש החלון ישירות לחצר, ולכן נפניתי להביא את כוורת הלכידה, תוך שאני מנסה נואשות להסיר את הBARS שבראשה שהיו דיי צפופים. בסוף התייאשתי, הפכתי את הכוורת-לכידה וזעזעתי אותה כדי להפיל את הBARS. התוצאה הייתה רעש, שהלחיץ עוד דבורים בחדר, וכאשר הגעתי עם קופסת-הלכידה אל מתחת לנחיל המתנדנד, הדבורים כבר ידעו שאני איש רע, וזכיתי ב-2 עקיצות, אחת באמצע הפדחת והשניה בזקן.
- דברים להביא איתי לפינוי הבא
- 2 ערכות ביגוד מגן נגד דבורים - כובע, חולצה, כפפות. מעשנת. מברשת דבורים. חומץ / אלכוהול לחיטוי עקיצות, ומעט צמר גפן. מוזיקה מרגיעה למדיטציה במקרה הצורך, אפשר באוזניות.
הבנתי את המסר, הדבורים קלטו שאיבדתי את זה והחליטו להתנקם. הצעתי באדיבות לאבירם שאלך להרגע מחוץ לחדר, כי הייתי בשלב הזה דיי נסער מ-2 העקיצות הבוגדניות של הדבורים.. יצאתי החוצה. אבירם התלווה אלי, הוציא את העוקצים ממני, והציע לטפל עם חומץ או אלכוהול. עשיתי את זה והעקיצות נרגעו כמעט מיידית. אבל עדיין הייתי נסער. ניסיתי לעשות מדיטציה, אך היה לי קשה להרגע - האנדרנלין בדם, הלחץ מלוח הזמנים, העובדה שאני באמצע בית זר, ומחול הדבורה שמשום-מה התנגן בטלויזיה באותו בית בקול רם, הפכו את המשימה לקשה מנשוא.
חזרתי לחדר, קצת יותר רגוע. אבירם היה במהלך לבישת החליפה והוא הציע שגם אני אלבש כובע וכפפות יתירים שהיו לו. מצאתי בארון של שירלי (יצאתי קצת חצוף, מתנצל) חולצה עם שרוול ארוך וקפוצון, הוספתי אותה מעל החולצה הקצרה שהייתה לי.
הצבנו את כוורת הלכידה על עדן החלון, תוך חשש כבד מאי-יציבותה. אבירם ניגש ישירות לעניין: הוא שלח את ידו המכוסה כפפה לתוך הכוורת, מנסה להרגיש היכן מתחילה ונגמרת חלת הדבש, כדי לנתק אותה מהתקרה ודופן הקיר ולהכניסה לתוך הכוורת. אבירם טוען שבגלל השימוש בכפפות, קשה מאוד להרגיש האם אתה נוגע בחלת דבש או בדבורה, והסיכוי למעוך דבורים בדרך עולה משמעותית, ולכן גם הסיכוי לעצבן את הנחיל ולחטוף כמות עקיצות משמעותית. אחרי שחלת הדבש הראשונה עברה מהנחיל לתוך קופסת הלכידה, הכפפה של אבירם הוכיחה את הטענה. היא הייתה מוכתמת בדבש והיו עליה בין תריסר למחצית-תריסר עוקצים שונים. בשלב זה הנחיל היה דיי עצבני, הוא התפרס בחדר ומחוץ לחלון וניסה למצא על מי לכעוס. ביגוד המגן הוכיח את עצמו כאשר למשל דבורה אחת החליטה לבצע טיסת קמיקאזה ישירות לתוך העין שלי.
כשסיימנו את העברת חלות הדבש, עדיין כמות משמעותית של דבורים הייתה תקועה איפה שפעם היה נחיל. אבירם ניסה לראות האם המלכה נותרה שם, אבל בתנאי התאורה ההולכים ודועכים כבר היה קשה להבחין. בשלב הזה הבנו שהסיבה שכמות הדבורים במיקום ההיסטורי גדלה והולכת, היא שקיעת השמש המביאה את הדבורים חזרה מהשטח-אל הכוורת, ולכן חשוב לסגור את פתחי הכניסה של מקום ההתנחלות. באמצעות ספוגיות אבירם סגר בעדינות כל פתח אפשרי. הדבורים החליטו להקים 2 נחילי-משנה, האחד על הדופן החיצוני של כוורת-הלכידה והשני, ראינו בדיעבד, על הקיר החיצוני של הבית, ממש מעל נקודת הכניסה שעתה נחסמה בספוג.
- דברים להביא איתי לפינוי הבא
- פוליאורתן מוקצף נוזלי לאיטום, אקדח סיליקון, אקדח דבק חם, סרט דביק שקוף וסרט דביק מנייר, 3 כריות ספוג בערך בגודל כרית ספוג של שטיפת כלים.
הגיע תור המעשנת. הדלקנו את המעשנת אבל לא היו לנו עלים ולא היה לנו זמן ללכת ללקט עלים. השתמשנו בנייר עיתון שגם הוא הגיע אודות לאדיבות של שירלי. המעשנת "גמרה" על העיניים שלי, ואת הדבורים דווקא לא כל-כך שכנעה לעזוב את ביתם הישן. נחיל-המשנה שעל קופסת-הלכידה הסכים להתחיל לזרום פנימה לנוכח העשן החיצוני. סגרנו 2/3 מהBARS בכוורת-הלכידה והותרנו מקום להכנסת ידיים. אבירם ואני עוסקים בליקוט קבוצות דבורים של 3-50 דבורים, שבדרך כלל צמודות לשאריות חלת דבש, והנחה שלהם על כוורת הלכידה, תוך ניעור היידים לתוך הכוורת לאחר מכן. באמצעות כלי-הכוורת, על תקן שפכטל, אבירם מגרד את שאריות חלת הדבש ממיקומו הישן של הנחיל. ענן הדבורים בחדר ממשיך באינטנסיביות, וגם הניסיונות לעקיצה. דבורה מסתבכת בקו החגורה שלי ואני חוטף עקיצה נוספת, אינטש מתחת לפופיק. אווצ'.
- דברים להביא איתי לפינוי הבא
- עלי אקליפטוס וזית. גפרורים. נייר עיתון. כלי כוורת.
אנחנו מתחילים לסגור את כוורת הלכידה לחלוטין, השמש כבר נעלמה והחושך מתחיל לרדת. מיקום הכוורת על עדן החלון, מתנדנדת עם הניסיון להוסיף כל BAR, מדיר שקט מליבינו. אבל זה קורה בסוף, הכוורת נסגרת. דבורים ממשיכות להכנס לנחיל הישן, ואנחנו מנסים לחפש את מקור הדליפה.
- דברים להביא איתי לפינוי הבא
- גאפה ("איזולירבנד חבלה"), פקק שעם לסגירת פתח הכוורת.
בטרם החושך יורד, אבירם מצליח לקשור חבל לצינור המזגן, ובאמצעותו להציב את הכוורת באופן בטוח לצד החלון. הפינוי הצליח, ועכשיו צריך לנקות את זירת הפשע. מדליקים אור בפעם הראשונה בחדר, כי החשיכה כבר השתלטה על המצב. יש לפחות עוד 40 דבורים בחדר. כתריסר דבורים מוטלות על הרצפה לאחר שעקצו וסיימו את אנרגיית החיים שלהם, או סתם הסתבכו באבק-הגבס מחיתוך הקיר. בתוך בית המנורה עוד כחצי תריסר דבורים. אבירם מסביר שכרגע הדבורים כבר לא ממש מצליחות לראות שום דבר, ורק הריח יכול לסייע להם למצא את הכוורת. סגרנו את החלון, והתחלתי להבריש עם מברשת הדבורים בכל מקום אפשרי שבו היו דבורים, ללקט אותם ולהעיף אותם מהחלון השני החוצה. אחרי כן הצבנו פנס בחלון השני במקום התאורה בחדר, כדי שהדבורים שרוצות לעוף לאור תצאנה מהחדר. וכשחושבים שהכל נקי, מדליקים שוב את האור. ושוב יש עוד כמה דבורים. ושוב סוגרים את האור ומלקטים ומוציאים. ושוב מדליקים ושוב יש דבורים... אבירם מתחיל לחשוד בדליפה, אבל לא מוצאים מקום פתוח לכניסת דבורים מארגז-הקיר. בכל זאת סוגרים את קיר הגבס עם סלוטייפ רחב כדי למנוע דליפת דבורים לחדר.
- דברים להביא איתי
- מברשת דבורים, כוס פלסטיק או זכוכית שקופה (הכלי היעיל ביותר לליקוט דבורים והעפתם מהחדר). פנס חזק (שימשוך את הדבורים החוצה). אולי נר לעדן החלון.
סיימנו והלכנו. עייפים אך מרוצים.
דברים להמליץ לדיירי בתים בהם התנחל-נחיל
מייד לאחר פינוי, המנעו כליל מתאורה בחדר הסמוך לנחיל, והעדיפו להשתמש בנר. אמנם דבורה שתגיע לנר סביר שתשרף, אבל לפחות היא תמנע מהתנגשות חוזרת בנר, ותחסוך לאנשים בחרדת-דבורים את הפאניקה מדבורים בחדר, ואת הרצון להזמין מדביר.
דברים להמליץ למפני-נחילים
בטרם התחלתם בפינוי, הסבירו לדיירי הדירה שבה התנחל-נחיל:
- שכדאי להם ללמוד על דבורים ולאהוב דבורים.
- שאם נחיל התנחל אצלהם בבית, כדאי להציב באותו המקום כוורת לכידה לשנה הבאה. זה יהיה בעלות כספית זניחה לפנות נחיל שכבר נמצא בתוך כוורת-לכידה, לעומת פינוי נחיל שהתנחל באופן פראי. ושזה תורם לאוכלוסיית הדבורים בעולם.
- כי אתם עומדים לבצע עבודה ששוויה הוא כ-1500 ש"ח, ואתם עושים זאת בהתנדבות משום שחשוב לכם למנוע הדברה של דבורים. עם זאת, מטלות ניקוי וסידור וגם, שפכטל וגבס, כתוצאה מהפינוי - בעל הדירה ייאלץ לקחת על עצמו את העלויות.
- שהפינוי יקח מספר שעות, ושעדיף להשאיר את החדר ריק מאנשים שמפחדים-מדבורים עד לזריחת השמש למחרת.
- שאיסוף הדבורים בפועל יתבצע רק 24 שעות לאחר העברת הנחיל לכוורת-הלכידה
- שייתכנו נחילי-משנה ולכן גם טיפולי-הצלת-משנה בימים הקרובים
- שלאחר פינוי הנחיל נותרים במקום עקבות של דבש, שעשויים למשוך למקום דבורים או חרקים אחרים, ולכן מומלץ לנקות עם סבון עד כמה שאפשר את מיקום הנחיל.
טיפים נוספים שהגיעו מקוראי המאמר
- שמן ציפורן אמור להרגיע אותם CLOVE מלעקוץ שוב באותו המקום. כי הם מריחות את העקיצה ובאות לעקוץ שם שוב
- honey bee go. שפריץ על הקומה - זה חומר שמסריח להם והן הולכות. לא אמור להיות להיות רעיל יותר מדיי, ועשוי לחסוך שבירת קירות ווקרבות עם דבוורים. בדיקה קצרה בגוגל מעלה שהחומר רע מאוד - משתך (קורוסיבי) ומאוד לא מומלץ בעקבות הריח העקבי והרע שלו.
