המהפכה היוונית

מתוך שקוף באוהל
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בבחירות לפרלמנט ב-25.01.2015, מפלגת השמאל "סיריזה" בראשות אלקסיס ציפראס, זכתה ב-149 מנדטים מתוך 300. למחרת היא יצרה קואליציה עם מפלגת הימין "היוונים העצמאיים", והקימה ממשלה, המיישמת מדיניות כלכלית המתנגדת לתוכנית הצנע שנכפתה עליה ע"י האיחוד האירופי. מדיניות זו מתבססת על משנתו של הכלכלן היווני יאניס וארופאקיס, בעל נטייה מרקסיסטית.

תוכן עניינים

מדוע "המהפך היווני" צריך לעניין אותנו, כאן בישראל?

המשמעות העיקרית של המהפך היווני היא, כפירה חדה באמונה השלטת בתאוריה הכלכלית, לפיה, הדרך לחלץ מדיונות שכלכלתן "כשלה" היא באמצעות קיצוץ שירותים ציבוריים ומכירת נכסי הציבור לטייקונים ותאגידים זרים, מה שגם מכונה "הפרטה".

מנגד, השלטון החדש ביוון טוען שזה בדיוק הפוך: ההפרטה וה"צנע", הם אלו התהליכים אשר מפרקים מדינות והופכים אותן לגרוטאות. והדרך לתקן זאת היא באמצעות השקעה של המדינה בשירותים חברתיים.

היבט אחר לכל שיח הזו היא סוגיית ה"גרעון" - האם הציבור צריך לממן (באמצעות מיסים) את כשלונות הבנקים, תאגידים ושאר האוליגרכיה? . היוונים יצאו לאודיסאה עדכנית, במאה ה-21, שעשויה לחולל מהפכה עמוקה ב"אמיתות" הכלכליות שמנהלות את עולמינו. מה שיתרחש ביוון יהווה סמן עבור כל שאר העולם:

ההתרחשות ביוון אף יותר רלוונטית מאשר קרנבל ה"בחירות" בישראל, לאור העובדה שחזון-המדיניות של הצמד הרצגוג-ליבני לא מציע חלופה מהותית ל"ליברליזם" הלאומני של "הליכוד היהודי ביתנו בישראל היום".

גישות שונות למשבר

הנרטיב הרשמי (ליברל-קפיטליסטי)

ההסבר המקובל לכישלון הכלכלה היוונית הוא שזה בגלל שהיוונים הם עם של רועי-עזים עצלנים ושיכורים מאוזו, המעבירים את זמנם בבטלה באיגודי-עובדים פרזיטיים המוצצים את דמה (המדולל באוזו, כאמור) של כלכלת יוון, על חשבון האשראי הנדיב של פועלי-הייצור החרוצים והפרודוקטיביים להפליא של "וולקסווגן", בגרמניה הנאורה והמתקדמת. .

נרטיב השמאל

מצוטט מתוך מאמר ב-הארץ:

" ב–26 בינואר 1936, קואליציית השמאל היוונית הצליחה להקים ממשלה כנגד כל הכוחות הפאשיסטיים המתגברים באירופה. שמונה חודשים אחר כך פיזר המלך את הממשלה והקים את דיקטטורת מטאקסאס. מאז, התגלגלה יוון לידי אליטת אוליגרכים מושחתת, שהעבירה את השלטון לכאורה מימין לשמאל ובחזרה, ולמעשה השאירה אותו בידיה במעגל סגור של משפחות אחדות, מוקפות באילי ספנות ובבעלי הון שהחזיקו אותן.

השחיתות הזאת הניבה ב–79 השנים האלה שתי טרגדיות נוראות: מלחמת האזרחים שלאחר הכיבוש הנאצי ומשטר ההרעבה שלו, ושלטון הקולונלים באדיבותן של אנגליה וארה"ב — שתמכו בחונטה הצבאית בתירוץ שצריך למנוע את הצטרפותה של יוון לגוש הסובייטי.

הפוליטיקאים היוונים נולדו עם כפיות זהב בפה: הם נשלחו ללמוד בחו"ל, נמלטו לרובע ה–16 בפריז כשהחונטה השליכה אנשים חסרי אונים להירקב בכלא, חזרו לשלטון שוב ושוב והקפידו לסדר זה לזה משרות ולהקל על תומכיהם הנדיבים, שמעולם לא טרחו לשלם למדינה מסים.

השיטה הזו דלדלה לחלוטין את כוחה הכלכלי של המדינה וגזלה ממנה את אנרגיית החיים שלה. אחת המשימות הראשונות שהממשלה החדשה תצטרך על כן להתמודד איתה תהיה העמקה דרמטית של המיסוי מהשכבה השמנה הזאת ומקבוצות פריבילגיות נוספות כמו הכנסייה, המחזיקה הון ונדל"ן עצומים.

משטר ההון האירופי נהנה להתעמר ביוונים, שלא ראו סנט שחוק מהמיליארדים שארצם חייבת ל"דוייטשה בנק". אבל אירופה חייבת להבין שהשחיתות השלטונית מבית והיד הקשה של הטרויקה מחוץ דחקו את היוונים לייאוש. מבחינת החברה היוונית, הבחירה בסיריזה אין פירושה בעיטה באירופה, אלא ניתוק השרשרת השלטונית הרקובה וזקיפת הראש המושפל; שאיפה לתקן מציאות הרסנית ותביעה לשיקום מדינת הרווחה."

מקורות חיצוניים

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים