מפגש עם פעילים מהעולם בב"ש24.6

תוכן עניינים 1 סיכום מהמפגש 1.1 מיגל, מתנועת M15, ספרד 1.2 גולנרה (Gulnara), פעילה בתנועה 'אלטרנטיבי', רוסיה וחבר העמים לשעבר 1.3 על המחאה בב"ש ובישראל 2 סיכום ההכנות למפגש: מי מגיע ועל מה הם רוצים לדבר 2.1 קרית גת 2.2 המכללה בב"ש 2.3 מחאה ב"ש 2.4 גיא, הבית הפתוח 2.5 שכונות ב"ש 2.6 פרלמנט 2.7 אורי, מחאה, שדה בוקר 2.8 צ"ח 2.9 קהילת קמה 2.10 כוח לעובדים 2.11 ב"ש המשוחררת 2.12 תא חינוך 2.13 עו"סים שינוי 2.14 התו החברתי 2.15 ירוחם 2.16 דימונה 3 ראו גם 3.1 ראיון עם הפעילים שפורסם בעיתון דה-מרקר

סיכום מהמפגש

סיכום מפגש עם פעילי מחאה בינ"ל להלן עיקרי דבריהם של מיגל אראניה קטאניה (ספרד) וגולנרה אייטובה (רוסיה), שהועלו במפגש פתוח ב'בית הפתוח' בראשון ה24.5.12 (מידע נוסף עליהם ניתן למצוא במסמך המצורף).

מיגל, מתנועת M15, ספרד

תנועה שהחלה בספונטניות ב15 במאי 2011, בהשפעה מהאביב הערבי.

החלה כהתאגדות צעירים שהחליטו להקים מאהל במדריד עד לבחירות המחוזיות בדרישה ל"דמוקרטיה אמיתית, עכשיו." השמועה פשטה ברשת, המשטרה פינה את המאהל והמוחים ניסו להתנגד באופן לא אלים. התמונות מאותה ההתנגדות שהופצו, סחפו בן לילה 20,000 איש למוקד המחאה, וכך כל לילה נוספו עוד ועוד אנשים. טוען שזוהי תנועה "אופקית", כלומר ללא מנהיגים אחד מעל השני, אלא מורכבת מאסיפות קטנות שמתואמות ביניהן, ללא אלימות. נפגשים, מחליטים, וקובעים מטרות- כל אסיפה והנושא שלה.

סה"כ הוקמו 50 מאהלים ברחבי ספרד, כשהראשון פורק אחרי חודש. האסיפות הקטנות ממשיכות להיפגש אך לא זוכות להתייחסות מיוחדת מהממשלה. כשפעילי התנועה נשאלים ע"י התקשורת "מהן דרישותיכם?" באופן קונקרטי, קשה לסכם את הדברים ולהסכים על מספר דרישות ספציפיות. מיגל טוען שברגע שיוגדרו- יקרו שני דברים: א. יתוייגו כתנועה ספציפית ולא כוללנית. ב. המאבק יסתיים כשהדרישות הספציפיות והנקודתיות יתממשו. הם דוגלים, להגדרתו, בשינוי המערכת כולה והחזרת הדמוקרטיה לכל תחומי החיים. לכל אסיפה דרישות משלה. כל קבוצה המתאספת צריכה לכלול הסכמה על אותה 'אופקיות', אי-אלימות, התארגנות עצמאית, ושמירה על מרחב דיון פתוח.

כל שכונה מתאספת על פי נושאים שונים: כדוגמאת אסיפת הכלכלה, הבריאות, הדיור, ומשלבת נושאים הרלוונטים לשכונה הספציפית (שכונת מהגרים תעסוק בסוגיה זו). מתוך השכונות מגיעים נציגים לאסיפה הכללית של העיר שעוסקת בסוגיות הגדולות. הרעיון המנחה הוא לא להחליט על דרך פעולה אחת על פני האחרת כדי לא לאבד קהל. מנסים במידת האפשר להוציא לפועל את שתיהן. הדגש העיקרי הוא להציב את האסיפות הכלליות מעל הכל: לא משנה מאיזו שכונה מגיעים המתאספים או מהו עיסוקם, זהו המרחב הראשון והחשוב ביותר, בו מתרכזים הרעיונות הכלליים לפני אלו המחוזיים-מקומיים. מיגל טוען כי מלבד לאסיפות ולמחאות המאורגנות, מתקיים עידוד לפעולה עצמאית המקדמת את "הטוב הכללי" ואת רוח הדברים, למשל- יוצרי מוזיקה ספרדיים יזמו הפקת מוזיקה מחאתית-מהפכנית שהופצה בכל רחבי המדינה. זוהי תרומה משמעותית ומבורכת. כל אחד תורם ברמתו ולפי יכולתו וכישוריו. קבוצה אחרת- אספה כסף שעזר לממן פעולות עו"ד לקידום נושא מקומי כלשהוא. אלו דוגמאות טובות ליצירת דמוקרטיה פעילה, המעודדת יותר ויותר אנשים להיות אקטיביים. הוא מאמין שככל שנפעל יותר נהיה אזרחים טובים יותר, מתוך הכרה שכל אחד יכול להשפיע על המציאות, ולכן יש לטפח עשיה בכל הרמות ובכל התחומים, לעודד יוזמות אישיות, גם ללא "מתווה" מקיף אחד וקבוע.

2 רעיונות חשובים: א. הכללה (אי-אקסקלוסיביות): התנועה קמה למען מירב האוכלוסיה (ייבאו את רעיון ה-99% מארה"ב).

ב. הסרת תגיות (ימני, שמאלי, בעד /נגד X ) : הסרת התיוגים מותירה את המשתתפים בני אדם שווים ומאפשרת לדון על כל נושא ועניין ולא רק על מה שהתקשורת תכפה על סמך תיוגים מקדימים.

לטענתו, המרחב הציבורי אינו באמת ציבורי והם פועלים להחזירו לרשות הציבור, החל בפעילויות הפשוטות של עריכת פגישות וכנסים בשטחים ציבוריים, גם אם ללא אישור. (בספרד התאספות של מעל 20 איש נדרשת לאישור משטרתי אחרת אינה חוקית). עם זאת, הם ממשיכים להיפגש גם ללא אישור, מאחר והמשטרה מבינה שלא תוכל להתמודד עם כמות גדולה של אנשים. לא מבצעת מעצרים אך מטילה קנסות. טוען כי זוהי הפוליטיקה האמיתית, שלא מנוהלת על פי נציגים פוליטיקאים אלא העם הוא זה ששולט ומשפיע על התנהלותו. פעילי המחאה נעזרים בצלמים וכן בעורכי דין בהתנהלות מול הגופים הממשלתיים.

"צריך להבין", אומר מיגל, "שזו מהפכה שתפקידה להשפיע ולשנות דעות ותפיסות- זהו הקרב העיקרי שיוביל לשינוי החברה והכלכלה שלנו".

גולנרה (Gulnara), פעילה בתנועה 'אלטרנטיבי', רוסיה וחבר העמים לשעבר

תנועת "אלטרנטיבי" היא תנועה של אקדמאים ומדענים מרקסיסטים-ביקורתיים, המנסים לפתח הבנה מחודשות ומודעת לסוציאליזם על רעיונותיו של 'צדק סוציאלי' (מצלצל מוכר..)

התנועה יוזמת פרוייקטים חברתיים ותומכת באקטיביסטים מכל רחבי רוסיה, וכן מפיקה פעמיים בשנה פורומים וקונגרסים בין ארציים (בהם משתתפים אפילו פעילים מסיביר!). לדוגמא- באפריל השנה נערך כנס אליו הגיעו 500 כלכלנים (!) שדנו על אופן השפעתם על הזירה הפוליטית. קונגרס נוסף הפגיש אקטיביסטים שדנו על האופן בו ישפיעו על הבחירות לקונגרס.

ה'אני מאמין' של תנועת "אלטרנטיבי" פועל בשני מישורים: א. במישור

א. האקדמי (אנשי רוח וכלכלנים מרקסיסטיים-ביקורתיים): החדרת רעיונות של "צדק חברתי" לעם.

ב. במישור הפעיל: מנסים להיות הגוף המארגן מהלכים אזרחיים, שמנחה איך לפעול בזירה הציבורית.

לשאלתי 'מהו אותו מרקסיזם ביקורתי?' ענתה: הבנה ביקורתית של המציאות החברתית הגלובלית, וכי הניצול והניכור קיימים במציאות הקפיטליסטית בכל תחומי החיים. דמוקרטיה אמיתית צריכה להתגבר על 'משחק פוליטי' במעשים אזרחיים, באופן רחב ובמישורים שונים: כלכלה, חברה, גאוגרפיה. יש להסתכל על כל תחומי החיים בעיניים חדשות. השאיפה היא לקרב את הדמוקרטיה לאמונה המרקסיסטית, לחבר אותה לעם ולשליטתו הממשית במתנהל, להבין שהכוח אכן נמצא אצל העובדים. טוענת שלא ניתן היה להעלות רעיונות מסוג זה לפני 12 שנה, אבל כעת -לאחר יותר משני עשורים של נאו-ליברליזם ברוסיה, אזרחים מתחילים לחוש 'נוסטלגיה' כלפי חלק מהרעיונות שהנחו את ה- USSR. ישנה הבנה מחודשת של הסוציאליזם: רעיונות של שיוויון הזדמנויות וצדק סוציאלי מדברים אל האנשים ומצליחים למשוך דעת קהל ציבורית.

הבנות אלו מתחזקות במיוחד לאור התקופה האחרונה ברוסיה, בה הקפיטליזם פולש לתחום החינוך ומהקיץ שעבר הלימודים בתיכון ובאוניברסיטאות אינם בחינם. קבוצה של 700 מורים שהתארגנו עצמאית מנסים להילחם במהלך ולהחזיר את החינוך לכולם בחינם. תנועה שהתפתחה בעזרתם (לא בטוחה שזו אותה הקבוצה הנ"ל) היא תנועה לא ממשלתית, אזרחית לחלוטין, של מורים בשם 'חינוך לכל'- שמקדמת ונאבקת על זכויות המורים ושואפת לשפר את מערכת החינוך. נוכחות בתקשורת: התקשורת נשלטת ע"י אוליגרכים ,לכן רוב ערוצי הטלוויזיה לא מסקרים אותם מלבד שניים שכן, ולעיתים עורכים בעזרת חברי התנועה 'דיבייטים' טלויזיוניים. כמו כן הם מופיעים ברדיו. השתתפו בפורום החברתי בברזיל ובזה האירופאי. אלימות משטרתית: גולנרה מספרת שבמאי האחרון אורגנו הפגנות גדולות ומאהלים במקומות ציבוריים ("אוקיופיי אבאיי"- מוניומנט ענק במרכז מוסקבה), ובהם כל המשתתפים- מרצים ואזרחים, ספגו אלימות משטרתית קשה. הוחלט להפסיק עם המאהלים ולנסות שיטות פעולה אחרות. אורגנה צעדת המליונים, מערים שונות עד מוסקבה. השוטרים הפגינו אלימות כלפי אזרחים וכ-25 אזרחים ושוטרים אושפזו. יום לאחר מכן הואשמו הצועדים בקרב אלים מול המשטרה. זמן קצר מאוד אחרי המאורעות האלו הפרלמנט חוקק חוק הנוגע לפגישות ציבוריות והפגנות, לפיו- אם נמצאת אשם בתקרית מול המשטרה, יוטל עליך קנס שנע בין 1000-10,000 דולר (עבור אזרח רגיל מהשורה) או קנס שנע בין 10,000-38,000 דולר (עבור ארגונים). זמן לא רב אחרי החקיקה יצאו מליונים לצעדה. גולנרה מעידה כי האזרחים מתחילים להתעורר מהתפיסה שרווחה ברוסיה, לפיה פוטין הוא אל עליון שרוצה בטובת תושבי המדינה, ומבינים בבירור כי הוא רוצה בעיקר בטובת האוליגרכים. הכרזות העכשיוויות הן: "רוסיה בלי פוטין". טוענת שמתקיימת 'הפרטה' של הפעולות האזרחיות, ואין מקום לפעילות עצמאית. אף אחד לא דואג לסביבה שלו והכל הופך ל'סחורה'. "כשהאינטרס הפרטי הופך לעיקר, זו בעיה". היא טוענת שלאט לאט מתחילים להבין שיש חשיבות רבה גם לטובת הכלל: "עבודה טובה לא תוכל לתת לך ביטחון, אבל הכרת השכנים וחיזוק השכונה יספקו את הבטחון ויבטיחו שלא תיפגע." ועוד טוענת כי קהילה שפועלת למען טובת הציבור- גם אם מונעת מאינטרסים אישיים פרטיים- עדיין משפיעה על החברה. היא מדגימה זאת בנסיון שערכה להקים עיתון אוניברסיטאי, על ידי איסוף עיתונאים צעירים שרצו לצבור נסיון ולהוסיף שורה לקורות החיים, אך בפועל סיקרו נושאים נרחבים, השפיעו על ציבור רחב ויצרו שינוי שיח.

על המחאה בב"ש ובישראל

במהלך השיחה מילאנו את חלקנו ושיתפנו את הפעילים מחו"ל במצב המחאה בישראל ובב"ש וברקע. בשנה שעברה התרוממה המחאה בב"ש הרבה בזכות היוזמה של חברים באגודת הסטודנטים שלקחו על עצמם להקים ולתחזק את המאהל במרכז מורים. תחילה הצטרפו גם נפגעי דיור, אך בשלב מסויים היו תושבים מב"ש שהרגישו שזהו אינו המקום בשבילם אלא שמיועד לסטודנטים. היה קונפליקט בין נפגעי הדיור שראו לנגד עיניהם רק את פתרון בעיית הדיור שלהם, לעומת הצעירים והסטודנטים שחתרו לשינוי רחב במדיניות החברתית הקיימת.

סופר על הרקע של ב"ש כעיר קולטת עלייה מארצות המזרח – אפריקה ואסיה – באופן שיצר שכונות מצוקה (סלאמס). על היווצרותה של עיר אוניברסיטה (collage town) בה מגיעים הסטודנטים (שבדרך כלל אינם מהדרום) לפרק זמן מסויים ואינם נמצאים באינטגרציה אמיתית עם האוכלוסיה המקומית, וגם אינם מכירים את ב"ש שמחוץ לאיזור האוניברסיטה, כלומר אותן שכונות מצוקה ותיקות. כמו כן הועלתה הבעיה במציאת מקום מרכזי לפעולה בתוך העיר, בגלל הפיזור של מרכזי הקניות העיקריים שנמצאים בקצוות (ביג, וואן), ושכונות מעמד הביניים גם כן נמצאות באיזור ההיקפי ולא המרכזי של העיר.

דובר מעט על ראש העיר שפועל נמרצות לפיתוח וקידום פרויקטים (בעיקר יוקרתיים) באמצעות חזון מסויים וגיוס כספים עצמאי, המקדמים התיישבות של אוכלוסיה עמידה שלרוב מגיעה ממחוץ לעיר. לעומת זאת, לא נראה שיש התייחסות רבה לצרכים של השכונות החלשות, וגם של צעירים המעוניינים לגור בעיר. גישה זו מקשה על היווצרות קהילתיות.

נטען כי החולשות של המחאה שהתפתחה שנה שברה היו:

א. הריכוזיות של ארגונים מסויימים – התאחדות הסטודנטים, דרור ישראל – לעומת הביזור של קבוצות שהתפתחו בעקבות המחאה ועודדו חוסר היררכיה. אותה ריכוזיות נתנה להם ולמחאה את הכוח בתחילת הדרך, ומאידך הביאה לפירוקה בהמשך.

ב. החיבור של נפגעי דיור עם פעילי מחאה – שגם היוו נקודה מחזקת, אך בסופו של דבר פעילי המחאה ראו לנגד עיניהם בעיות רחבות יותר ונוצרו חיכוך והפרדה בינם לבין נפגעי הדיור במאהלים.

ג. הקמפיין של המחאה נוהל בדומה לקמפיין בחירות (הוא נבנה ע"י מישהי שעוסקת בניהול קמפיינים של בחירות) ולכן היה בנוי על שיא שלאחריו יגיע "יום הבחירות", כאשר למעשה לא היה לאן למנף את הכוח שנצבר והגיע לשיאו בשלב מסויים

ד. התייחסות התקשורת למתרחש בת"א ולא בשאר הארץ, וסימון אנשים מסויימים כ"פרצופה של מחאה". תחילה קידמה התקשורת את המחאה, ויצרה סלברטאים מתוכה. במשך ניפצה התקשורת את המחאה יחד עם אותם סלבריטאים. ההשערה היא שהשינוי נבע מהכיוון שתפסה המחאה נגד בעלי ההון ושליטתם במשק, שבתגובה הפחיתו את הזרמת הכספים לתקשורת בין באמצעות שליטה ישירה ובין באמצעות הפסקת הפירסום בכלי התקשורת.

הוזכרה ההפגנה האחרונה בת"א שהייתה ספונטנית לחלוטין ועממית - ללא ארגונים וללא פרסום מראש - וסחפה אלפי אנשים ברחובות ת"א. תואר כי בב"ש יש קושי להגיע למחאה ספונטנית מכיוון שמדובר על אוכלוסיה מוחלשת, מוזנחת ופריפריאלית, שרגילה שמתעלמים ממנה. הריכוז של הכוח בת"א ובי-ם לא מאפשר לקולה של הפריפריה להישמע ובולע אותו.

הוזכרו גם ההבדלים ביחסים עם המשטרה בין ת"א וב"ש ומקומות אחרים. בין הפעילים בב"ש לבין המשטרה קיימת איזושהי הבנה, והיחסים אינם על בסיס יריבות. כאשר בת"א המשטרה והעיריה תוקפניות מאוד ומנסות בכוח לדכא את המחאה.

גיא הציג את הבית הפתוח לאומנות חופשית בסמילנסקי 47 בעיר העתיקה, שמטרתו ליצור מציאות בשטח, ולאפשר לאמנים ליצור ללא מגבלות ממסדיות.

מתן שיתף על פעולתו במרכז לקיימות שכונתית (המלק"ש) בשכונה ד', כשמו כן הוא - מקום ליצירת קיימות ומפגש של קהילה. המקום הוקם לפני 3 שנים ובינתיים התפתח. הוא מקיים הקרנות של סרטים פעם בשבוע, קבלות שבת, שוק רחוב פעם בחודש ועוד.

אייל הזכיר בכמה מילים את המכללה החברתית כלכלית שיזמה את האירוע וכולם כבר מכירים אותה. למעשה אירגון זה היוו בסיס ומקור ידע עליו קמה מאוחר יותר המחאה.

כתבו: אביטל, נילו. מחאה ב"ש

סיכום ההכנות למפגש: מי מגיע ועל מה הם רוצים לדבר

קרית גת

3 פעילים מקרית גת. תיאום מול אביחי - לבסוף לא הגיע אף אחד.

רוצים התייחסות למודלים של מחאה אפקטיבית, והתייחסות ספציפית למודל הקרית גתי של מעבר מדרישה לצדק לעשיית צדק דרך מחאה. כלומר למנוע את הקמת המחצבה דרך פגיעה באחזקויות הנוספות של דנקנר כמו שופרסל וסלקום- כל זאת תוך ציון המחדל/הכוונה של השיטה של הממשלה להפוך אותנו לפח האשפה! מה עובד אצלם (בחו"ל) יותר ומה עובד פחות? כיצד הם מתמודדים ומה בכלל הם עושים שם??

המכללה בב"ש

אייל - הצליח להגיע לבסוף

נושאים באופן כללי: להיפגש עם פעילים מרחבי העולם, לשמוע חוויות ודרכי פעולה? להחליף רעיונות, לראות תמונה גדולה ומעניינת?

מחאה ב"ש

• נילו, אביטל מגיעים

• ערד מגיע החל מ-18:00 - ביטל

• נבות - יכול לסייע, לא יכול להגיע

כל מיני שאלות מרכזיות אצלנו בב"ש ובכלל:

1. שיתוף האוכלוסיה ילידת העיר - מכיוון שמדובר בעיר אוניברסיטה

2. חיבור למאבק ארצי ועולמי - מכיוון שדווקא הפגנות במרכז, חוסמות מבחינת תקשורת אפשרות להשמיע את הקול של שאר הארץ

3. התנהלות מול המשטרה - מאבקי כוח קבועים לצורך יישום הזכות הדמוקרטית להפגנה או מחאה

4. הקו הדק שבין עבריינות למחאה לגיטימית - רוצים להיתפש בקונצנזיוס ויחד עם זאת להפגין סולידריות ועוצמה

5. משאבים - איך, למה וכמה. מאיפה מביאים את זה. מה עושים בלי זה. פתרונות יצירתיים למחסור במשאבים

6. שת"פ - איך מאגדים את הארגונים השונים שמסכימים על כל כך הרבה דברים אבל כל אחד שקוע בבוץ שלו, להפגין ולפעול יחד

7. בין מחאה לחיים - איך מאזנים את חיי היומיום השגרתיים שכוללים עבודה, לימודים, משפחה וחברים עם פעילות המחאה הדורשנית. בעיה שאקטיביסטים יכולים לרוב להזדהות עימה.

גיא, הבית הפתוח

מגיע

שכונות ב"ש

גדי - מתכוון להגיע - ביטל

חיים - כנראה יגיע - לא ביטל ולא הגיע

פרלמנט

אל - לא יכול

יוהן - מגיע - לא הצליח להגיע

אורי, מחאה, שדה בוקר

אורי מגיע - בגלל שינוי מפתיע לא יכל להגיע

צ"ח

כרגע רק ליאור מגיעה - לא הגיעה בסוף

קהילת קמה

מתן כנראה יכול להגיע החל משעה 18:00 - הגיע

כוח לעובדים

מחכים לתשובה של אסף - לא יכל להגיע

ב"ש המשוחררת

מחכים לתשובה מ-רנן - לא יכלה להגיע

תא חינוך

לא מתאים. יש כנס חינוך בת"א באותו בזמן

עו"סים שינוי

עדיין לא תפסנו אותם - לא היה ניתן לקבל מהם תשובה

התו החברתי

לא תפסנו את מרים

ירוחם

לא תפסנו את חן ומרצ'י

דימונה

לדבר עם עמית

ראו גם

ראיון עם הפעילים שפורסם בעיתון דה-מרקר

מאהב באר שבע