גרסה מתאריך 03:26, 5 במאי 2015

הגדרת שאלת המחקר

המשפחה החדשה של ברוך היא משפחה חדשה שבה אב ביולוגי אחד, אם ביולוגית אחת, ואב שאינו-ביולוגי אחד. במציאות כזו, מהי המשמעות של הכרת המדינה בהורות ההורים הביולוגיים וההורה הלא-ביולוגי, מהם המצב המשפטיים האפשריים, ומהו המצב המשפטי הטוב ביותר לטובתו של הילד?

הגדרת מושגים

משפחה חדשה

כל משפחה שאיננה משפחה "גרעינית ביולוגית" כלומר, כל משפחה שבה יש יותר או פחות מאב גבר ואם אישה, בתפקיד "הורים".

משפחה משולבת

במחקרן של נעמה צבר בן-יהושע וגלי צבר, קיימו החוקרות ראיונות עומק עם כ-40 הורים המגדלים ילדים לא ביולוגים וכן עם בנים ובנות אשר גדלים או גדלו במשפחות עם מבוגר שאינו ההורה הביולוגי. "משפחות משולבות" הוא המושג שהחוקרות בחרו לתאר בו את המשפחות שאותן חקרו.(בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 5-7)

הורות ביולוגית

אב ואם אשר יש בינם לבין ילד קשר ביולוגי-גנטי הניתן להוכחה באמצעות בדיקת רקמות.

הורות מסורתית-שמרנית

הורות ביולוגית, הורות ע"פ אימוץ, או הורות ע"פ פסיקה של בית הדין הדתי של הדת לה שותפים האם והאב למשל, גירושים.

הורות תפקודית

על פי הגישה התפקודית, ההגדרות המשפטיות ליחסים משפחתיים צריכות להתבסס על מענה לשאלה איזו קבוצת אנשים מתפקדת (functions) כמשפחה וחולקת את המאפיינים המרכזיים של משפחה. הטענה היא כי מנקודת המבט של טובת הילד, הורה הוא מי שמתפקד כהורה, מי שדאג כלכלית לילד וטיפל בו על בסיס יומיומי, העניק לו חום, אהבה ואת התנאים להתפתחות גופנית, שכלית, ורגשית תקינה.לצד עקרון טובת הילד, יש המדגישים את הערכים שראוי שיהוו את הבסיס להגדרת ההורות שהם ערכים של דאגה ולא של ביולוגיה או גנטיקה, וכאלו המתמקדים בהגנה על האינטרסים של המבוגר המטפל אשר פיתח מערכת יחסים עם הילד כהצדקה לאימוצה של גישה תפקודית להגדרת ההורות. ראו גם "הורה למעשה".

ביקורת על ההורות התפקודית:

• הטענה המרכזית כנגד הורות תפקודית היא פורצת את "קשר הדם" לקשרים שאינם קשרי דם ומזמינה מצבים שבהם יועדפו קשרים של הילדים עם מבוגרים אחרים ומכאן שהיא מהווה איום ממשי על הזכויות הטבעיות הם של ההורים הביולוגים והן של ילדיהם.
• מתן כח למדינה (פקידים ושופטים) לבטא עמדות מפלות נגד מיעוטים ועמדות גזעניות
• שימור הדיכוטומיה בין מי שהוא הורה ושאינו הורה, למרות שבמציאות יש מגוון רב של סוגי מערכות יחסים. וגם, בישראל, בדרך כלל הורה תפקודי שאינו ביולוגי, יבוא על חשבון הורה ביולגי שאינו תפקודי. (מתוך: בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 14-16)

הורה למעשה

מייסון וסימון, טוענים כי יש להכיר בכל מבוגר שנשוי להורה וחי עם הילד תחת קרות גג אחת, או שנושא בלפחות %50 ממזונות הילד כ-, de facto parent, קרי כ"הורה למעשה". לשיטתם, המשפט צריך להתייחס ל"הורים למעשה" כהורים לכל דבר ועניין במהלך הנישואים להורה הביולוגי, ובהתאמות מסוימות, גם לאחר מות ההורה הביולוגי או גירושין בין ההורה הביולוגי לבין ההורה למעשה. בן זוג של הורה שלא עונה להגדרה של הורה למעשה יהיה זר לילד מבחינה משפטית. מייסון בהמשך מציעה להרחיב את הגדרת ההורה גם למקרים בהם בזש"ה שחי עמו כידוע בציבור, חי עם הילד תחת קורת גג אחת ומתפקד כהורה; במקרים כאלו, ההכרה בבן הזוג כהורה לא תהיה אוטומטית אלא תצריך הליך משפטי והסכמה של ההורה הביולוגי. עדיין נותרים סימני שאלה:

• הורה המצוי בהסדר של משמורת משותפת עם ההורה הביולוגי השני – מה תחשב "קורת גג" במקרים כאלה?
• ומה צריכה להיות ההכרעה המשפטית אם הורה ביולוגי אחד מסכים והורה ביולוגי שני מסרב להעניק לבן הזוג מעמד כשל הורה?
• כיצד יש להתייחס לבן זוג של הורה משמורן שלא פיתח יחסי הורות עם הילד ולא לקח חלק במזונותיו, למרות שחי עמו תחת קורת גג אחת ?(מתוך: בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 15-16)

הורות פסיכולוגית

אדם, שעל בסיס מתמשך ויומיומי, באמצעות אינטראקציה, חברות, משחק משותף, והדדיות, ממלא את הצרכים הפסיכולוגיים של ילד בהורה, כמו גם את הצרכים הפיסיים של הילד. (ג'וסף גולדשטיין, אנה פרויד ואלברט ג. סולניט, "BEYOND THE BEST INTERESTS OF THE CHILD". מהדורה 2, 1979, עמ' 98. תרגום חופשי ע"י ברוך אורן)

הורות לא-ביולוגית

מערכת יחסים משמעותית, הכוללת זכויות וחובות הדדיים, בין ילד לבין אדם מבוגר. כדי שמערכת יחסים תשודרג ממצב של בייביסיטר למצב של הורות לא-ביולוגית, המבוגר צריך להצהיר באופן ברור שהוא לוקח על עצמו את עול גידול הילד כהורה לכל דבר. כמובן שאם ההורים הביולוגיים מסכימים להורות הלא-ביולוגית, הכל פשוט יותר. ההורות הלא-ביולוגית הינה מושג חברתי ואיננה מצב משפטי. כלומר, המדינה אינה מכירה בהורות לא-ביולוגית. (ברוך אורן)

הורות משפטית

מערכת יחסי ילד-הורים המוגדרת בחוק המדינה.

הורות משפטית בישראל

המשפט הישראלי מניח כי ההורות היא הורות מסורתית-שמרנית. תפיסת המשפט הישראלי את ההורות היא בעיקרה תפיסה ביולוגית-גנטית ובלעדית. התפיסה המקובלת בישראל יוצרת חפיפה כמעט מוחלטת בין "הורות טבעית" לבין "הורות משפטית". בהורות טבעית הכוונה היא להוריו הביולוגיים-גנטיים של הילד. מלבד הולדה, המשפט הישראלי מכיר באימוץ פורמלי כדרך להשגת סטטוס משפטי של הורה. בהעדר קשר ביולוגי-גנטי של הורות ובהעדר אימוץ לא מכיר המשפט הישראלי ביחסי הורה-ילד.

עקרון נוסף המנחה את יחס המשפט הישראלי לסטטוס ההורי הוא עקרון בלעדיות ההורות.

(בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 5-7)

בלעדיות ההורות

משמעותה של בלעדיות זו היא שלהורים יש זכויות וחובות משפטיות בנוגע לילדיהם אשר אין לאף אחד מלבדם; מי שאינו הורה אינו יכול לטעון להן. חובות וזכויות ההורים הן נרחבות והן כוללות את החובה והזכות לדאוג לשלומו הפיזי והנפשי של הילד ולחינוכו, לקבוע את מקום מגוריו של הילד, לקבוע את דתו, את שמו ועוד. למעשה, למעט חריגים ספורים, מאמץ המשפט הישראלי תפיסה דיכוטומית המסווגת אינדיבידואלים כהורים או כזרים ביחס לילדים. להורים ישנן כל החובות והזכויות ביחס לילדים ומי שאינם הורים הם נטולי מעמד, כלומר זרים מן הבחינה המשפטית.(בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 5-7)

ביקורת על בלעדיות ההורות -

• בימינו ילדים יוצרים קשרים משפחתיים הדוקים לא רק עם הורים, אלא גם עם מבוגרים אשר אינם הורים, למשל עם בזש"ה. אי ההכרה המשפטית במערכות יחסים אלו פוגע באינטרסים של כל המעורבים, הן ילדם והן מבוגרים.
• עלו טענות הקושרות את עקרון הבלעדיות ההורית עם התפיסה של ילדים כקניין של הוריהם.

(בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 18-19)

הורה חלקי

הורה לצורך מזונות, הורה לצורך הסדרי ראייה וכדומה. מצב משפטי בו אדם מוגדר כ"הורה" במובנים מסויימים וכ"זר" במובנים אחרים. מצב זה הוא מסוכן משום שטמון בו מסר של דילול המחוייבות ההורית לטובת הילד - הן ברמת המשפחה הפרטנית והן ברמת החברה ככלל.(בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 20-21)

אבהות ואמהות כפולה

כאשר יש 2 אבות או 2 אמהות לאותו הילד. המשפט הישראלי נמנע ככל האפשר מהכרה באבהות כפולה ובאמהות כפולה. כיום ישנו חריג בעקבות אישור האימוץ הצולב במשפחות לסביות, הנותן הכרה משפטית לאמהותן של שתי נשים לילד. עם זאת, בפסק הדין הודגש כי אינו סוטה מהעקרון לפיו לכל ילד יש רק שני הורים; זהו עקרון נוסף, שאינו מתחייב מתוך בלעדיות המעמד ההורי (הבלעדיות מתקיימת כל עוד רק להורים ישנן הזכויות והחובות ההוריות ולמי שאינם מוכרים כ"הורים" אין, כלומר, אינה סותרת ריבוי הורים).

(מתוך: בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 5-7)

בן זוג של הורה (בזש"ה)

אחת מצורות המשפחתיות שהיתה בגדר מחזה נדיר בעבר והפכה למופע שגרתי היא המשפחה שבה אחד מבני הזוג אינו ההורה הביולוגי של ילדי בן זוגו. [..] השינויים החברתיים המגבירים את הסיכוי למשפחות שבהן ילד רוקם יחסים משמעותיים עם בן זוג של הורה מחייבים הכרעה משפטית לגבי מעמדו של בן הזוג של ההורה ביחס לילד. זאת, הן במהלך חיי הזוגיות של ההורה ובן-זוגו החדש והן במקרה שחיי הזוגיות הללו באים אל קיצם בגין גירושים או מוות. עד כה, המשפט הישראלי לא התמודד בצורה ממוקדת וכוללת עם הסוגיה. (בלכר-פריגת והקר, 2011, 3-4)

הורות לפי מודל בלכר-פריגת-הקר

מעמד הורי יהיה אחד משלושת הבאים:

• זר
• הורה
• זר בעל זכויות או חובות חלקיות כלפי הילד

בחירת המעמד תהה לפי שני צירים:

• טיב היחסים שנרקמו בים הילד לבין בזש"ה - ככל שהיא משמעותית יותר, כן יש לתת לה הכרה.
• מידת הפגיעה שתגרום ההכרה המשפטית ביחסי בזש"ה והילד, לסטטוס ההורי של מי מההורים הביולוגים. ככל שנוצרת פגיעה חמורה יותר בהורה הביולוגי, כך יש להחמיר את הדרישות בציר מערכת היחסים שבין הילד לבזש"ה.

כדי להגיע לתובנות בעניין הצירים הללו, יש לעשות שימוש בקריטריונים הבאים:

1. מגורים משותפים של הבזש"ה והילד
2. גיל הילד במועד ההיכרות עם הבזש"ה
3. משך הקשר בין הבזש"ה והילד
4. תדירות וטיב הקשר בין הילד לבין ההורה הביולוגי השני (זה שאינו בקשר רומנטי עם הבזש"ה) - קשר חזק עם הביולוגי השני עשוי להעיד על פחות מקום רגשי לקשר חזק עם הבזש"ה (במשפחות בהן המשמורת אינה משותפת להורים הביולוגיים)
5. מידת התמיכה הכלכלית של הבזש"ה בילד
6. מילוי תפקידים הוריים ע"י הבזש"ה
7. רצונות: קודם כל רצון הילד בקשר עם הבזש"ה במקרה של פרידה בין ההורה לבזש"ה. אחר כך לרצונות הביולוגיים, ולבסוף לדעתו של הבזש"ה.

(בלכר-פריגת והקר, 2011; עמ' 21-23)

דיון

מצבו המשפטי של בזש"ה

במשפט הישראלי, החוקים החולשים על אימוץ, אפוטרופסות, ירושה, פרידה וגירושים, מתעלמים לחלוטין ממקומו של הבזש"ה בחיי הילד, ומסרבים להעניק חובות או זכויות לבזש"ה. , כך, בזש"ה אינו יכול לקבוע דבר בקשר לחיי הילד ואינו בעל מעמד בפני מערכת החינוך ומערכת הבריאות המטפלות בילד. המשפט יאפשר לבזש"ה לזכות במעמד מלא או חלקי של הורות, באמצעות אימוץ או צו אפוטרופסות, רק במקרים נדירים ביותר של מות ההורה הביולוגי השני או הזנחה שלו את הילד. מצב זה בולט במיוחד במצבים שבהם הקשר בין ההורה הביולוגי לבזש"ה הסתיים בשל פרידה או מוות, כפי שבא לידי ביטוי בחוקים החולשים על ירושה ועל הסדרי משמורת וראייה. במקרים אלה, גם אם הבזש"ה תיפקד כהורה למעשה בחיי הילד, לא יוכרו יחסיהם כיחסי הורה-ילד. (בלכר-פריגת והקר, 2011, 8)

בקוטב השני, מצויים ההסדרים המשפטיים העוסקים בפן הכלכלי ובפן הפלילי של חיי המשפחה. בקשר להיבט הכלכלי, מטיל המשפט חובת מזונות על בזש"ה ומכיר בתלות הכלכלית של "ילד חורג" ב"הורה החורג" במגוון חוקים סוציאליים ונזיקיים. בהיבט הפלילי, מטיל החוק אחריות מוגברת על בזש"ה ביחס לילדי בן-זוגם ומכיר באפשרות של אלימות גם בקרב תאים משפחתיים הכוללים בזש"ה. חוקים אלה מתייחסים לבזש"ה בצורה דומה מאד, ולעיתים זהה, להורה ביולוגי. (בלכר-פריגת והקר, 2011, 8)

לסיכום, המצב המשפטי של בזש"ה סובל מאותם פגמים שסובל המשפט האמריקאי: חוסר עקביות; העדר אבחנה בין בזש"ה המתפקדים כהורים לבין כאלו שנמצאים בקשר קלוש עם הילד; ואי שמירה על האינטרסים של הילדים הנובעים מהקשרים שרקמו עם הבזש"ה. (בלכר-פריגת והקר, 2011, 8-9)

מקומו של הבזש"ה בחיי הילד

עקרון טובת ילד (הכולל כאמור את זכויות הילד) מהווה שיקול משפטי ראשון במעלה בעניינים הנוגעים לילדים. הממצאים מהמערב מלמדים כי"

• ברוב המקרים שבהם ילדים חולקים קורת גג משותפת עם בזש"ה מדובר בבן זוגה של האם.
• מעט מאד ידוע על משפחות משולבות שבהן אב ביולוגי וזוגתו חיים תחת קורת גג אחת עם ילדי האב. מהמעט הידוע עולה כי לבנות זוג של אבות קשה יותר להיות חלק ממשפחה משולבת מאשר לבני זוג של אמהות.
• ידוע שלבנות קשה יותר להסתגל לבזש"ה מאשר לבנים.
• כאשר מדובר בבן זוג של אם משמורנית החולק קורת גג משותפת עם ילדי זוגתו, ברוב המקרים לא נרקמים קשרי הורות בינו לבין הילדים. ילדים שחיו עם בן הזוג של אמם דיווחו על איכות יחסים ירודה עמו, בהשוואה לדיווחים של ילדים על אבות ביולוגים או מאמצים.
• בני זוג של אמהות שוהים פחות זמן עם הילדים ועוסקי בפחות פעילויות משותפות עם הילדים מאשר אבות ביולוגים.
• מתברר כי רבים מבזש"ה של אמהות אינם לוקחים על עצמם אחריות הורית מלאה על ילדי בת זוגם.
• ישנם ממצאים שמראים על סיכון לניצול, להזנחה ולאלימות כלפי ילדים החיים עם בזש"ה.
• ישנם ממצאים המראים כי בני זוג של הורים עוזרים בהכנת שיעורי בית, מסיעים ילדים, ומנהלים שיחות אישיות עם ילדים בדומה להורים ביולוגים. כמו כם, אחוז ניכר מבזש"ה מייחסים לתפקידם אחריות הורית וסיפוק הורי, ובמקרים נדירים אף מאמצים את ילדי בני זוגן.ביטוי לקשרים המשמעותיים שנרקמים בין בני זוג של הורים לילדים נמצא במחקר שבו בני זוג של הורים הביעו את הרצון לשמור על קשר עם הילד במקרה והקשר הזוגי עם ההורה הביולוגי יסתיים, אם כי הם טענו כי לא יהיו מעוניינים במשמורת על הילד.
• המחקרים מלמדים כי ככל שהילד היה צעיר יותר בעת היכרותו עם בן הזוג של הורהו, כך גדל הסיכוי כי נרקם ביניהם קשר חיובי משמעותי.מתאם חיובי נמצא גם בין פרק הזמן שבן הזוג של ההורה חי עם הילד לבין הסיכויים כי הוא יאמץ תפיסת תפקיד הורי.
• כמו כן, המחקר מראה כי ככל שהקשר בין ההורה הלא משמורן לבין הילד הדוק יותר, כך הקשר של בן הזוג של ההורה המשמורן עם הילד משמעותי פחות.מכאן שהסיכוי לקשר משמעותי בין ילד לבין בן הזוג של הורהו גדל במקרים שבהם ההורה הביולוגי השני נפטר או זנח את הילד.

(בלכר-פריגת והקר, 2011, 9-12)

טובת הילד

• מחייבת הכרה בפוטנציאל הטמון בחיים במשפחה משולבת של יצירת קשר משמעותי עם מבוגר שאינו ההורה הביולוגי של הילד
• מחייבת בחינה של אופי מימוש הפוטנציאל הזה בכל מקרה ומקרה
• הסכנה בבחינת כל מקרה לגופו היא ריבוי קונפליקטים והתדיינויות. ריבוי זה עלול לפגוע בטובת הילד
• כאשר מערכת היחסים עם בזש"ה אינה רצויה בעיני ההורה, הכרה משפטית במערכת היחסים בין הילד לבזש"ה עשויה להציב את הילד במרכזו של קונפליקט. באשר לסיטואציות הקונפליקטואליות, גישתנו ככלל הינה בעד העדפת שימור מערכת היחסים עם ההורה, הן בשל מרכזיותה לילדים והן מסיבות נוספות שיפורטו להלן ????.

(בלכר-פריגת והקר, 2011, 13)

אימוץ

אימוץ פורמלי הוא המסלול המשפטי היחיד המאפשר לבזש"ה להיות מוכר כהורה הילד של בנזוגו במלוא מובנה המשפטי של המילה. הדין הישראלי אינו מכיר ברעיון של אימוץ בפועל כיוצר יחסי הורות. חוק האימוץ קובע כי האימוץ הפורמלי יוצר בין המאמץ למאומץ את אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם ומקנה למאמץ את אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם. החוק הישראלי מכיר באפשרות שבזש"ה יאמץ את ילדו. זאת הן אם הבזש"ה נשוי לביולוגי והן אם הם ידועים בציבור.

עם זאת, למיטב ידיעתי, הדיון המשפטי טרם עסק במשולש הורי שוויוני. העיסוק שלו הוא בהורה ביולוגי ובזש"ה, מול ההורה הביולוגי שעימו הילד לא חי (בשהל"ח). בבתי המשפט הישראליים מסתייגים מאימוץ פתוח, כלומר מאימוץ שמאפשר את המשך הקשר בין ההורה הביולוגי שבנעליו נכנס המאמץ לבין הילד המאומץ. ברוב המקרים האימוץ הוא סגור, כלומר, מפסיק את כל הזכויות והחובות שבין ההורה הביולוגי ומשפחתו לבין הילד המאומץ, למעט לעניין ירושה. לכן הסיכוי הוא קטן שיוצא צו שיאפשר לבזש"ה לאמץ את הילדים כאשר הבשהל"ח בחיים. זאת, משום שנדרשת הסכמת הבשהל"ח. הסכמה כזו כמוה כהסכמה לניתוק הקשר המשפטי (ואולי בעקבותיו גם הקשר המהותי) בינו לבין ילדו. במקרה של חוסר הסכמה, המחוקק מאפשר להכריז על הילדים כברי-אימוץ אם, למשל, לא ניתן לברר את עמדתו של ההורה הביולוגי או שההורה הביולוגי מתנכר לילד, הפקיר אותו או שאינו מסוגל לדאוג לו.

המלומד פנחס שיפמן ממליץ לשנות מדיניות זו, משום שהוא רואה במקרים של אימוץ "ילד חורג" על ידי בזש"ה, כמקרים המתאימים לאימוץ פתוח. מה שיאפשר לילד ליהנות מקשר מטיב עם שלושת המבוגרים הקשורים אליו בקשר הורי: הביולוגי הקרוב, הבזש"ה, והבשהל"ח.

בלכר-פריגת והקר (2011) סבורות כי יש לבחון את טיב הקשר של הילד עם הבזש"ה, על בסיס המודל שלהן. אם נמצא קשר משמעותי, עמוק ומתמשך, יש לאפשר אימוץ של ילד ע"י בזש"ה, המנתק את הבשהל"ח גם מבלי הסכמתו מהילד - אך כפי שהן מראות, המחקרים מראים כי קשר משמעותי, עמוק ומתמשך מתקיים רק במיעוט המקרים. (בלכר-פריגת והקר, 2011, 23-26)

מסקנות

חומרים נוספים

הזכות

קטין, שטרם הגיע לגיל 18, נמצא באחריות הוריו - הם ה"אפוטרופוסים הטבעיים" שלו. הילד אינו יכול לקבל החלטות בעצמו או לבצע פעולות משפטיות כמו חתימה על חוזה או אישור טיפול רפואי. ההורים מבצעים עבורו פעולות ומקבלים עבורו החלטות. מרגע שאדם מגיע לגיל 81 הוא נחשב אדם בוגר העומד ברשות עצמו. הוא הופך בעיני החוק לבעל אחריות משפטית לכל דבר. הוא יכול לחתום על חוזים, לבצע קניות, לחתום על אישור לניתוח, לעמוד לדין, לחתום על תצהירים. הוריו של בן 81 מנועים מלבצע במקומו כל פעולה, או לקבל החלטות עבורו. (אלו"ט, 2014). בדרך כלל מדובר בהליך רגיל וטבעי, שבו ילד הופך לבוגר. במקרה של אנשים בעלי צרכים מיוחדים כגון אנשים עם אוטיזם, מדובר אמנם באדם שהגיע לגיל 81, אך בדרך כלל הוא אינו מסוגל לדאוג לעצמו ויש למנות אדם אחר - אפוטרופוס - אשר יהיה בעל סמכות חוקית לדאוג לצרכיו, לקבל החלטות עבורו ולפעול למענו, ובמקומו. אפוטרופוס מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידו, אבל ישנן פעולות מסוימות שהוא מוסמך לעשות רק באישור בית המשפט )למשל קניה ומכירה של מקרקעין(. (אלו"ט, 2014).

למי פונים?

רק בית משפט מוסמך למנות אפוטרופוס. במקרה של בקשת הורים להתמנות כאפוטרופוסים על אדם עם אוטיזם שהגיע לגיל 81, הבקשה תוגש לבית משפט לענייני משפחה. (אלו"ט, 2014).

מתי ממנים אפוטרופוס?

במקרה, בו יתרשם בית המשפט כי האדם, שעבורו מבקשים למנות אפוטרופוס, )"החסוי"( אינו מסוגל לדאוג לענייניו או לחלק מהם וכי מינוי אדם אחראי עליו יהיה לטובתו ויגן על זכויותיו. בית המשפט יכול לקבוע כי אדם הוא פסול דין במידה הוא סובל ממחלת נפש או מליקוי שכלי הגורם לכך שהוא אינו מסוגל באופן קבוע לדאוג לענייניו. אדם שנקבע לגביו שהוא פסול דין משמעות הדבר שאין לו כל אחריות או כשירות משפטית ונדרשת הסכמת האפוטרופוס לכל פעולה משפטית בכל תחומי החיים. ניתן למנות אפוטרופוס גם ללא הכרזה על אדם כפסול דין. במקרה זה על בית המשפט להגדיר באילו תחומים יהיה האפוטרופוס אחראי. ניתן למנות אפוטרופוס לרכוש בלבד או אפוטרופוס לגוף או שניהם יחד. במקרה של חסוי עם אוטיזם מומלץ לשקול להכריז עליו כפסול דין. (אלו"ט, 2014).

מי ימונה כאפוטרופוס?

על פי החוק יכול להתמנות כאפוטרופוס, לכל אדם, קרוב משפחה של החסוי, עו"ד או אדם אחר, תאגיד- מוסד שבו שוהה החסוי, קרן, עמותה וכיוב' או האפוטרופוס הכללי שהוא נציג היועץ המשפטי בכל הקשור לענייני אפוטרופסות. בדרך כלל, תינתן עדיפות לקרובי משפחה של החסוי להתמנות כאפוטרופוסים. אם זה לא אפשרי ניתן למנות את אחד הגורמים האחרים. חשוב לדעת כי כיוון שמדובר בתפקיד הדורש מחויבות רבה, השקעה ואחריות, בית המשפט לא ימנה כאפוטרופוס אלא מי שהסכים לכך. (אלו"ט, 2014).

כיצד יחליט בית המשפט מי ימונה כאפוטרופוס?

בית המשפט ממנה כאפוטרופוס את מי שנראה לו המתאים ביותר, בנסיבות העניין, לטובת החסוי. חובתו של בית המשפט לדאוג, לטובת החסוי ולפעול על פי האינטרסים שלו. בית המשפט רשאי למנות גם מספר אפוטרופוסים, נראה לו נכון לטובת החסוי. בית המשפט יכול לשמוע את עמדת קרוביו של החסוי ואם זה אפשרי, אפילו את עמדתו של החסוי עצמו. )בעיני הורים רבים מדובר במצב מעליב ומתסכל, שהם נדרשים "להוכיח" שהם הורים טובים, לאחר שבמשך 81 שנים דאגו לכל צרכיו של בנם2בתם. אך חשוב לזכור שזו חובתו של בית המשפט לבדוק שהאפוטרופוס המוצע, הוא האדם המתאים ביותר לטפל בחסוי(. (אלו"ט, 2014).

מי רשאי להגיש בקשה למינוי אפוטרופוס?

בקשה למינוי אפוטרופוס רשאי להגיש קרוב משפחה של החסוי או נציג היועץ המשפטי לממשלה, )במקרה כזה בד"כ תהיה זו פניה של עובד סוציאלי המטפל בחסוי באמצעות נציג היועץ המשפטי במשרד הרווחה(. את הבקשה ניתן להגיש ישירות לבית המשפט או באמצעות עו"ד. (אלו"ט, 2014).

מתי מגישים בקשה למינוי אפוטרופוס והכרזה על חסוי כפסול דין?

מומלץ להגיש בקשה להכריז על חסוי כפסול דין ולמנות לו אפוטרופוס ממש בסמוך למועד שבו ימלאו לאותו חסוי 81 שנים. אם מגישים את הבקשה לאחר שכבר מלאו לחסוי 18 שנים. מומלץ לצרף בקשה להתמנות כאפוטרופוס זמני, עד שבית המשפט יחליט בבקשה. (אלו"ט, 2014).

כיצד מגישים בקשה?

בקשה להכרזה על פסול דין תהיה בכתב. המבקש חייב לפרט בבקשה:

• שמו, מענו ומספר זהותו של מי שמבקשים להכריז עליו כפסול דין;
• צילום ת.ז של המבקש + החסוי
• הסיבות להגשת הבקשה; את העניין שיש בה למבקש;
• תצהיר )מאושר על ידי עו"ד(, של המבקש לאימות העובדות הכלולות בבקשה; התצהיר נעשה מול עו"ד בבית המשפט, הפעולה כרוכה בתשלום.
• תעודת רופא )פסיכיאטר2 רופא משפחה( על מצב בריאותו של מי שמבקשים להכריז עליו פסול דין .

בקשה למינוי אפוטרופוס תהיה בכתב; המבקש חייב לפרט בבקשה )מצורפים מסמכים,נספח ו'(:

• שמו, מענו ומספר זהותו של החסוי ואת הסיבות להגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס;
• תצהיר, )מאושר על ידי עו"ד(, לאימות העובדות הכלולות בבקשה;
• שמו ומענו של האפוטרופוס המוצע, והסכמה בכתב לשמש כאפוטרופוס. .במידה ורק אחד ההורים מבקש להתמנות – יש לצרף הסכמה מן ההורה השני שאינו מתנגד למינוי.
• חוות דעת מפסיכיאטר או מרופא המשפחה המפרטת את מצבו של החסוי. חוות דעת חייבת לכלול התייחסות לשאלה האם האדם מסוגל2אינו מסוגל באופן מלא2חלקי לדאוג לענייניו, וכן מידת יכולתו להבין את משמעות המינוי ולהביע דעתו בעניין. חשוב להקפיד כי במקרה של חסוי שאינו מסוגל להביע דיעה, בחוות הדעת ייכתב במפורש, כי: "הנ"ל אינו יכול להביע דעה לגבי המינוי".
• רצוי לצרף גם חוות דעת של עובד סוציאלי, ובמידה וישנן - החלטות של ועדות השמה בעניינו של החסוי.
• יש להגיש את הבקשה לבית משפט לענייני משפחה שבתחום סמכותו נמצא מקום מגוריו של החסוי. בעבר היה צורך להגיש את הבקשה ב- 4 עותקים, כיום למיטב ידיעתנו יש צורך בעותק אחד בלבד הנסרק למחשב.

פתיחת ההליך כרוכה בתשלום אגרה לבית המשפט ותשלום על תצהיר בפני עורך-דין של בית המשפט )במקרה שהבקשה מוגשת באופן עצמאי(. לאחר בדיקת הבקשה וקבלת עמדת היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה ומהאפוטרופוס הכללי בית המשפט בד"כ ייתן צו למינוי המבקש כאפוטרופוס. לעיתים יבקש משרד הרווחה לערוך תסקיר על המבקש ועל החסוי על מנת להתרשם, בטרם ייתן את עמדתו. (אלו"ט, 2014).

אילו חובות חלות על האפוטרופוס?

לאחר קבלת צו אפוטרופסות על האפוטרופוס לדאוג לחסוי ולכל צרכיו וכן לנהל את כספיו ונכסיו, אם ישנם כאלה.

• דיווח - תוך שלושים יום מיום מינויו, חייב האפוטרופוס להגיש לאפוטרופוס הכללי, פירוט של כל הנכסים והחובות שיש לחסוי. בהמשך חייב האפוטרופוס לנהל דיו וחשבון מסודר לגבי כל נכסי החסוי, הכנסות והוצאות שלו. בנוסף, על האפוטרופוס להגיש לפחות פעם בשנה דו"ח לאפוטרופוס הכללי על מצב הנכסים, ההוצאות וההכנסות של החסוי.
• ניהול כספי החסוי- האפוטרופוס חייב לדאוג להשקעת כספי החסוי, שאינם דרושים לו להוצאות יומיומיות באופן שיישמר ערכם ואף יעלה.
• ניהול נכסי החסוי- אם לחסוי יש נכסים שמתנהלים לגביהם פנקסים לרישום זכויות בעלות, )בדרך כלל נכסי מקרקעין כמו דירות וכיוב'(, על האפוטרופוס לדאוג כי לרשום הערה על מינויו כאפוטרופוס. זאת כדי שכל אדם שיעיין בפנקסי המרשם יידע שלא ניתן לבצע עסקה בנכסים אלה אלא באמצעות האפוטרופוס.

(אלו"ט, 2014).

קישורים חיצוניים

• מידע נוסף על תפקידיו של האפוטרופוס וחובותיו כלפי החסוי, כלפי בית המשפט וכלפי האפוטרופוס הכללי ניתן לקבל במחלקת הפיקוח על אפוטרופוסים במשרדי האפוטרופוס הכללי: ממונה ארצית על הפקוח על אפוטרופסים - רו"ח גב' גיתית שר שלום, ירושלים, רחוב יפו 586 , .45-2388685 :טלפון
• http://old.justice.gov.il/MOJHeb/ApotroposKlali/PikuahApotropus/pikuach.htmהסברים נוספים ניתן לקבל באתר האפוטרופוס הכללי -
• טפסים מעודכנים ניתן להוריד באתר של בתי המשפט
• וכן בדף הנחיות למועמד להתמנות כאפוטרופוס
• ובדף הנחיות לאפוטרופוס על חסוי

המלצות לקריאה נוספת

• שני בתים וילד סיפורן של משפחות משולבות בישראל

מקורות

עמותת אלו"ט (2014), "חוברת הזכויות של עמותת אלו"ט".

הורות משותפת (כנראה 2012), "מהי משמורת". אתר "הורות משותפת-טובת הילד".

ד"ר איילת בלכר�-פריגת וד"ר דפנה הקר (2011), "הורים או זרים: מעמדם המשפטי המצוי והרצוי של בני-זוג של הורים". משפטים מ,1 (תשעא) 5-65