ניפון מהטה

גרסה מתאריך 16:30, 6 במאי 2017

ראיון זה הוא חלק מקורס U.Lab 2x

זהו תרגום הראיון עם Nipun Mehta, מייסד ServiceSpace.

חלק ראשון

גאנדי אמר שהלב האנושי תמיד מגיב להתקדמויות של אהבה, ועבורי זו השורה התחתונה עבור כל תקווה – אנחנו תמיד נגיב להתקדמויות של אהבה. לדעתי מה שאנחנו רואים זהו כישלון של מוטיבציה חיצונית: כסף, כוח, פרסום. מה שאנחנו כנראה צריכים לעשות הוא חיבור מחדש עם מוטיבציה פנימית. יש כל כך הרבה מחקרים מדעיים שאומרים זאת. כשאנחנו רואים מישהו שזקוק לעזרה, אנחנו בנויים כך שיהיה אכפת לנו. רואים זאת גם אצל ילדים קטנים. כשאנחנו גדלים אנחנו משנים את עצמנו כדי לשנות את התכונה הזאת, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לעבור רנסאנס של המוטיבציות הפנימיות. ואני שקוע בעולם הזה של מוטיבציות פנימיות, של לעשות דברים כי אתה אוהב לעשותם. ואני רואה הרבה תקווה. אני רואה הרבה אנשים שמאוכזבים מהפרדיגמה הנוכחית, ומהמקום שאליו הרדיפה אחרי כסף-כוח-פרסום לוקחת אותם. אנשים שואלים שאלות עמוקות יותר, על מה אנחנו יכולים לעשות עם מוטיבציות פנימיות. אני רואה הרבה תקווה, ואני חושב שזאת ההזדמנות שלנו כאן. בכל מקום בו ישנם מבנים קיימים המתחילים להתפורר, שאנחנו כבר לא יכולים להבין אותם, גישה אחת היא לכווץ את הזהות האישית או הזהות הקולקטיבית, והגישה השנייה היא להתרחב ליוזמות חדשות. ואני חושב ההתכווצות היא לטווח קצר, ותוביל בסופו של דבר להתרחבות. אני מקווה שלא נתכווץ יותר מידי כך שנגרום יותר מידי סבל לפני שנתחיל להתרחב. התקווה היא שנעשה זאת מוקדם ולא מאוחר.

ממנהיגות (Leadership) לסולמיות (Laddership)

שינוי חשוב הוא שאנחנו צריכים לעבור מעסקה לאמון. כאשר אנו חיים בהקשר של יעילות מירבית, כל דבר הופך להיות צר יותר ויותר, והדברים הופכים להיות מאוד מבוססים על עסקאות. איך עוברים מעסקה לטרנספורמציה? טרנספורמציה היא משהו שמתהווה. עסקה היא משהו צר מאוד – טרנספורמציה אי אפשר ליצור, זה משהו שעולה מהשדה. מהו התנאי המוקדם כדי שטרנספורמציה תעלה? זהו שדה מחובר. זהו שדה של יחסים. אז הדרך לעבור מעסקאות לטרנספורמציה היא דרך יחסים. בעולם הנוכחי יצרנו את הכסף כך שאנחנו משתמשים בכסף כדרך להימנע מיחסים, וזה משהו שמפריע לטרנספורמציה לקרות. אז איך אנחנו יוצרים שדה של יחסים, שיש בו צורות רבות של קשרים, שמאפשרים לטרנספורמציה לקרות? זאת שאלה בסיסית שמאפשרת לנו לראות את המגבלות של ההשקפה המבוססת יעילות שלנו. לראות את המגבלות של עבודה עם עסקאות בודדות. כאשר אנחנו עושים עסקאות בודדות אנחנו מתחילים לאבד הרבה ערך מסביב. אז איך אנחנו מטפחים אקולוגיות רבות קישורים? ואני חושב שמה שצריך זהו שינוי ממנהיגות למה שאנחנו קוראים לו סולמיות (Laddership). הצורה שאני חושב על זה היא שיש למשל כיתה ומורה שמלמד תלמידים. למורה יש השקפה אחת, ולתלמידים השקפה שונה. או שאם אני יושב עם התלמידים, יש לי את אותה ההשקפה שיש להם. ואפשרות שלישית היא שאני נמצא מאחור. אני חושב שבכל השיחות על מנהיגות, מדברים על המנהיג שנמצא מקדימה. אבל יש מקום לגיטימי להיות מנהיג שנמצא מאחור – משם אפשר לראות את כל היחסים, איך אנשים מתחברים זה עם זה. ואז לא מנסים לעשות שינוי בכוח מקדימה, אלא עושים דחיפות קטנות. וכשאני נותן לך דחיפה קטנה, אתה מעביר אותה לזה שלידך, וזה מגיע לכולם ברשת. במערכת אקולוגית בה יש הרבה קשרים בין אנשים, צריך איזון בין מנהיגות לסולמיות - הגישה של שינוי מירכתי החדר, של הובלה על ידי דחיפות קטנות. במקום לעשות תכנון וביצוע, לעבור לגישה של חיפוש והגברה. הערך המוסף הוא ביכולת שלך להתכוונן, להיות מודע. ברגע שאתה מודע, אתה בענווה מתכוונן ומגביר את מה שאתה רוצה לחזק, מאחור. זה כמו סולם שבו אתה נמצא למטה, ומה שאתה רוצה לקדם נמצא בראש הסולם, וההשפעה עוברת שלב אחרי שלב. זהו סגנון שונה מאוד של מנהיגות. ואני חושב שבמערכת אקולוגית שמחוברת היטב, זה מה שעובד. אבל אין מקום שבו אפשר ללמוד זאת, כי בכל מקום מלמדים איך להיות זה שמנהיג מקדימה. כך שלא משנה היכן אתה נמצא – מקדימה, מהצד, מהאמצע או מאחור – לכל אחד יש דרך משלו לתמוך בקבוצה. וזה לא או זה או זה – מנהיגות צריכה להיות מאוזנת עם סולמיות, כך שאם אין לך ספקטרום מאוזן, התוצאה תהיה סטייה לכוון מסוים.

חלק שני

מה צריך כדי שאנשים יהיו ביחסים? האם זה ששניהם יתאמו את האינטרסים העצמיים שלהם? האם זה חזק כמו אנשים שהם יותר נדיבים ואלטרואיסטים ברשת? יש הרבה מחקר בתחום – אדם גרנט במיוחד מדבר על נותנים, לוקחים ומתאימים במערכות אקולוגיות. נותנים הם אלה שנותנים יותר ממה שלוקחים, לוקחים הם כאלה שלוקחים יותר, ומתאימים נותנים לפי מה שהם מקבלים מאותו אדם, ומציבים גבולות בהתאם. במערכות אקולוגיות, מספיק שיש נותן אחד – אחד שנותן באופן קונסיסטנטי, לא משנה מה הוא מקבל, זה מתחיל לשנות את המתאימים המותנים, שהופכים לנותנים, שאומרים לעצמם – זהו הקשר בו כולם נותנים. ואז מתחילים לראות פרואקטיביות גדולה יותר בגלל שיש אמון רב יותר. יש הרבה דברים כאלה. אז איך אתה מעודד ומגביר נותנים קונסיסטנטיים? אם אני נמצא במערכת אקולוגית, במעגל – רק להיות במעגל זה לא מספיק. צריך ממש לקלף את השכבות של הבצל, ולשאול איך אני מגביר את הנותנים. זה לא שאנשים מחולקים לנותנים, לוקחים ומתאימים, אלא שיש להם מצב נפשי של נותנים, של לוקחים או של מתאימים, והשאלה היא איך אנחנו מפעילים את המצב הנפשי הנכון, ואיך אנחנו מגבירים אותו. ואין פה מתכונים מדויקים, זה תלוי בהקשר. זה תלוי ביכולת שלך להתכוונן אל מה שקורה במעגל. ככל שיהיו יתר אנשים שירגישו את זה, כך המעגל יהיה חזק יותר.

איך אנחנו יכולים להביא את העקרונות הללו לפעולה בקנה מידה של מערכות גדולות יותר?

כשאני ושב על מערכות, אני חוזר לגאנדי. פעם אחת, כשגאנדי היה על ספינה מדרום אפריקה להודו, הוא התחיל לכתוב ספר על שלטון עצמי באחד האזורים בהודו. הוא היה כותב ביד ימין, וכשזו התעייפה, היה עובר לכתוב ביד שמאל. בספר הוא מתאר את החזון שלו, כאדם שמאוד מחובר לאנשים, מאוד אכפת לו, מאוד רוחני. והוא אומר: הדרך היא קהילות מבוזרות. ברור שהודו לא הצליחה להגיע לזה, אבל זה היה החזון שלו. אני חושב שבזמן בו אנו חיים, עם האינטרנט, נתונים חוצים גבולות בדרכים חדשות, ואנחנו רואים צמיחה מחדש של האפשרות הזאת, שגאנדי ראה. אז בשבילי, זה מקומי, כי זה על יחסים, שפותחים את הדרך לטרנספורמציה, ומרחיק אותנו מעסקאות בודדות. אז מקומי זה נהדר, קהילות מקומיות שמחוברות בדרך רופפת מסביב לעולם בצורה לא מרכזית ומבוזרת, זאת לדעתי הפרדיגמה החדשה שעולה. זאת לפחות האפשרות שאני רוצה לתרום ליצירה שלה בעולם. ובקנה מידה גדול, אם שואלים איזה סוג של מנהיג צריך כדי להוביל רשת מבוזרת כזאת של רשתות, זה חייב להיות בצורת סולמיות. כי מנהיג רגיל ירצה לרכז את השליטה. והאוניברסיטאות המובילות לא מלמדות סולמיות. יש כאן חוסר, ואני חושב שאנחנו צריכים לבנות את הסוג הזה של מנהיגים סולמיים.

אוטו: אז אתה אומר שהתשובה היא שצריך רשתות מבוזרות בצורה קיצונית ומחוברות בצורה רופפת, והרבה יותר ידע על איך לאפשר ולהחזיק את המקום עבור זה.

ניפון: וזה לא שלא יהיו קשרים ברמה העליונה, אלא שהשורשים יהיו ברמה המקומית, כאשר היחסים מוחזקים על ידי יושרה. במקום בו יש הפרייה הדדית, צמיחה, התרבות, רגולציה עצמית. אני ראיתי את זה בעצמי – בבית שלי, ההורים שלי היו עורכים מעגלי התעוררות כאלה, בהם אתה יושב בדממה למשך שעה, אתה מקשיב לעצמך, יוצר יחסים עם עצמך, ואז עושים מעגל של שיתופים. כל שבוע, 50-60 אנשים זרים חדשים, שלא מכירים זה את זה. קוראים קטע קצר כלשהו, ואנשים משתפים את המחשבות שלהם, את רגע ה"אהה!" שלהם מהשבוע שחלף. ובמשך שעה אתה מקשיב לאנשים אחרים. בהתחלה אתה חושב ומתכנן מה אתה רוצה לומר, אבל לאחר כמה פעמים אתה שם לב שרוב הזמן אתה מקשיב לאנשים אחרים. אתה לומד להקשיב ולכבד אנשים אחרים. ובשעה השלישית יש ארוחת ערב בדממה. ההורים שלי עשו זאת אצלנו בבית שבוע אחר שבוע במשך 18 שנה, ובטח אירחו משהן כמו 40-50 אלף איש. אין הופעה או משהו כזה, פשוט כולנו נמצאים זה עם זה, ואני ראיתי כמה חזק זה יכול להיות. אין תשלום, אין אג'נדה, אתה בא, אתה מתחבר עם עצמך, אתה לומד איך להיות במעגל, אתה מקבל ארוחה, ואז אתה מעביר את זה קדימה לעולם בכל דרך שתבחר. זה לא נספר בתל"ג, אבל בכל זאת, היה מלא כל שבוע. היום עושים זאת בשמונים-תשעים מקומות בעולם. זה כל כך פשוט – כל אחד יכול לעשות זאת. תדמיינו שכל הבתים היו הופכים למקומות בהם מתקיימים מעגלי הקשבה כאלה. תדמיינו שאל האנשים היו נותנים מקום לנקודות השקפה שונות. זאת יצירה של דפוס חדש לחלוטין עבור האנושות. אני חושב שאנחנו צריכים לטפח וליצור מקומות כאלה בעולם.