ניצן וביכלר
מתוך שקוף באוהל
(הבדלים בין גרסאות)
| שורה 10: | שורה 10: | ||
=ספרים= | =ספרים= | ||
==[[מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום]]== | ==[[מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום]]== | ||
| + | פורסם ב-2001, ומהדורה שנייה ב-2004, בתוספת שני פרקים - [[ההיסטוריה של הכלכלה הפוליטית]] ו[[אפילוג]]. חלק מהתוכן המשיך בספר Capital as Power. | ||
| + | |||
| + | '''תקציר''' | ||
| + | |||
| + | :" בסוף שנות השמונים עברה ישראל שינוי עמוק. ממשטר של כלכלת מלחמה מתמדת −המאופיין בתקציבים צבאיים גדולים, במעורבות ממשלתית עמוקה, בסטגפלציה כרונית ובהישענות מוחלטת על סיוע אמריקני − נעה ישראל לעבר משטר חדש, המוכתב על ידי סדר עולמי חדש. | ||
| + | |||
| + | :הסימנים החיצוניים של המשטר החדש הם נסיגה ממעורבותו הישירה של הממשל בתהליך ההשקעות במשק, קיצוץ במסים ישירים ובתקציבים של השירותים החברתיים, מכירת נכסי הממשל לבעלות פרטית ומדיניות מוצהרת של 'לסה-פר'. | ||
| + | |||
| + | :אמנם יש ניסיונות של ממשלות ומפלגות, להאט את התהליך; אך המגמה הכללית מראה שהקבוצות הדומיננטיות בחברה הישראלית נוטות לכלכלת שלום ולהשתלבות במשק העולמי – תוך הכרה בצורך הדחוף לפתור בדרך כלשהי את הסכסוך הערבי–ישראלי, אף אם הדבר כרוך בעצמאות מדינית של הפלסטינים. | ||
| + | |||
| + | :המגמה הזאת משולבת בעלייתה ובהשתלטותה של התרבות העסקית שבאה עם נפילת האתוס הציוני-קולקטיביסטי, ומעל לכל תוך כרסום מתמיד באידאולוגיות הממלכתיות והמיליטריסטיות שהיו דומיננטיות בחברה הישראלית עד תחילת שנות התשעים." | ||
| + | |||
==[[Capital as Power]]== | ==[[Capital as Power]]== | ||
| + | פורסם באנגלית ב-2009. תקציר: | ||
| + | |||
| + | :התאוריות המקובלות של הקפיטליזם שקועות במשבר עמוק: אחרי עשרות שנות וויכוח, הן עדיין לא מסוגלות לומר לנו מהו "הון". ליברלים ומרקסיסטים, שניהם רואים את ההון כישות כלכלית שניתנת לחישוב/כימות ביחידות אוניברסליות של "תועלת" ו"עבודה מופשטת", בהתאמה. | ||
| + | |||
| + | :אך יחידות אלו הן פיקטיביות לחלוטין. אף אחד מעולם לא הצליח לצפות בהן או לחשב אותן ומסיבה טובה: הן לא קיימות. מאז שהליברליזם והמרקסיזם תלויים ביחידות לא-קיימות אלו, התאוריות שלהם תלויות על בלימה. הן לא יכולות להסביר את התהליך המשמעותי ביותר - צבירת ההון. | ||
| + | |||
| + | :הספר הזה מציע חלופה רדיקלית. לפי המחברים, "הון" אינו ישות כלכלית צרה, אלא כימות סימלי של הכוח. יש לזה קשר קלוש עם "תועלת" או "עבודה מופשטת", והוא משתרע הרחק מעבר למכונות וקווי ייצור. הון, טוענים המחברים, מייצג את הכוח המאורגן של קבוצות ההון הדומיננטי לעצב ולברוא מחדש את הסדר החברתי. | ||
| + | |||
| + | :בשפה פשוטה, נגיש להדיוטות ולמומחים באותה המידה, הספר מפתח כלכלה פוליטית חדשה. הוא לוקח את הקורא לאורך ההיסטוריה, השערות ומגבלות של כלכלת הזרם המרכזי והתאוריות הפוליטיות הקשורות/כרוכות. הוא בוחן את ההתפתחות של ההגות המרקסיסטית על הצבר ההון והמדינה. והוא בונה תאוריה חדשנית על ההון ככוח פוליטי והיסטוריה חדשה של "מבנה הכוח הקפיטליסטי". | ||
=מאמרים= | =מאמרים= | ||
==[[Can Capitalists Afford Recovery?]]== | ==[[Can Capitalists Afford Recovery?]]== | ||
| + | המאמר (באנגלית) טוען שמה שאנו מכנים "משבר" אינו אלא מנגנון הצבר ההון עבור בעלי ההון, ומכאן, שהם לא ממהרים לסיים אותו. תמצית המאמר: | ||
| + | |||
| + | :'''האם הקפיטליזם יכול להרשות לעצמו התאוששות כלכלית?''' | ||
| + | |||
| + | :חוקרים וקובעי-מדיניות מכל האסכולות הכלכליות והפוליטיות נצמדים לשאיפה להתאוששות כלכלית. | ||
| + | |||
| + | :עבור כלכלני הזרם המרכזי (הניאו-קלאסיים) שאלת-המפתח היא איך לממש את אותה התאוששות. עבור כלכלני הזרמים האלטרנטיביים (הטרודוקסים), הסוגיה המרכזית היא, האם בכלל ניתן לקיים צמיחה יציבה ובת-קיימא? | ||
| + | |||
| + | :אנו רואים ב"הון" לא רק אמצעי-ייצור אלא אופן-שליטה, אנו חושבים שהצבר ההון ניזון לא מ"צמיחה כלכלית" וה"השקעות", אלא מאבטלה וקפאון כלכלי (סטגנציה). ואם הצבר ההון תלוי במשבר, מדוע שבעלי-ההון ירצו התאוששות? | ||
=פעילות= | =פעילות= | ||
| שורה 29: | שורה 59: | ||
*[[פוסטיזם]] | *[[פוסטיזם]] | ||
*[[חינוך]] | *[[חינוך]] | ||
| + | *[[Systemic Fear]] | ||
[[קטגוריה: כלכלה פוליטית]] | [[קטגוריה: כלכלה פוליטית]] | ||
[[קטגוריה: מחאה]] | [[קטגוריה: מחאה]] | ||
[[קטגוריה: שינוי מבני]] | [[קטגוריה: שינוי מבני]] | ||
| + | [[קטגוריה: ניצן וביכלר]] | ||
| + | [[קטגוריה: אידאולוגיה]] | ||
גרסה מתאריך 17:44, 30 ביוני 2014
ד"ר יהונתן ניצן וד"ר שמשון ביכלר עוסקים במחקר כלכלי, שמבקר את הקפיטליזם והן את המרקסיזם. ניתן לשייך את מחקרם לקטגוריה כלכלה פוליטית, אשר לא מקבלת על עצמה את ההפרדה המקובלת בין כלכלה לפוליטיקה, אלא רואה בהן שני היבטים של אותה התופעה.
תוכן עניינים |
הביקורת עליהם
ניצן וביכלר סופגים ביקורת רבה מכל עבר, עקב הביקורת הנשכנית שלהם לכל-עבר, ימינה ושמאלה כאחד.
אך כעת אתייחס רק לפספוס שלהם מהספר מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום שפורסם ב-2001 וצפה מעבר גלובלי מכלכלת מלחמה לכלכלת שלום, כפי שמשתקף בשם הספר.
אסון מגדל התאומים בניו-יורק, המלחמה בעיראק ושאר המלחמות ברחבי העולם הפריכו די מהר תחזית אופטימית זו, וב-2004 הם פרסמו את המאמר אפילוג שבין היתר, נועד לתת מענה לאותה החמצה. בערך הבא, מובאות מה"אפילוג" בנושא זה - משלום של שווקים למלחמה עולמית בטרור.
ספרים
מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום
פורסם ב-2001, ומהדורה שנייה ב-2004, בתוספת שני פרקים - ההיסטוריה של הכלכלה הפוליטית ואפילוג. חלק מהתוכן המשיך בספר Capital as Power.
תקציר
- " בסוף שנות השמונים עברה ישראל שינוי עמוק. ממשטר של כלכלת מלחמה מתמדת −המאופיין בתקציבים צבאיים גדולים, במעורבות ממשלתית עמוקה, בסטגפלציה כרונית ובהישענות מוחלטת על סיוע אמריקני − נעה ישראל לעבר משטר חדש, המוכתב על ידי סדר עולמי חדש.
- הסימנים החיצוניים של המשטר החדש הם נסיגה ממעורבותו הישירה של הממשל בתהליך ההשקעות במשק, קיצוץ במסים ישירים ובתקציבים של השירותים החברתיים, מכירת נכסי הממשל לבעלות פרטית ומדיניות מוצהרת של 'לסה-פר'.
- אמנם יש ניסיונות של ממשלות ומפלגות, להאט את התהליך; אך המגמה הכללית מראה שהקבוצות הדומיננטיות בחברה הישראלית נוטות לכלכלת שלום ולהשתלבות במשק העולמי – תוך הכרה בצורך הדחוף לפתור בדרך כלשהי את הסכסוך הערבי–ישראלי, אף אם הדבר כרוך בעצמאות מדינית של הפלסטינים.
- המגמה הזאת משולבת בעלייתה ובהשתלטותה של התרבות העסקית שבאה עם נפילת האתוס הציוני-קולקטיביסטי, ומעל לכל תוך כרסום מתמיד באידאולוגיות הממלכתיות והמיליטריסטיות שהיו דומיננטיות בחברה הישראלית עד תחילת שנות התשעים."
Capital as Power
פורסם באנגלית ב-2009. תקציר:
- התאוריות המקובלות של הקפיטליזם שקועות במשבר עמוק: אחרי עשרות שנות וויכוח, הן עדיין לא מסוגלות לומר לנו מהו "הון". ליברלים ומרקסיסטים, שניהם רואים את ההון כישות כלכלית שניתנת לחישוב/כימות ביחידות אוניברסליות של "תועלת" ו"עבודה מופשטת", בהתאמה.
- אך יחידות אלו הן פיקטיביות לחלוטין. אף אחד מעולם לא הצליח לצפות בהן או לחשב אותן ומסיבה טובה: הן לא קיימות. מאז שהליברליזם והמרקסיזם תלויים ביחידות לא-קיימות אלו, התאוריות שלהם תלויות על בלימה. הן לא יכולות להסביר את התהליך המשמעותי ביותר - צבירת ההון.
- הספר הזה מציע חלופה רדיקלית. לפי המחברים, "הון" אינו ישות כלכלית צרה, אלא כימות סימלי של הכוח. יש לזה קשר קלוש עם "תועלת" או "עבודה מופשטת", והוא משתרע הרחק מעבר למכונות וקווי ייצור. הון, טוענים המחברים, מייצג את הכוח המאורגן של קבוצות ההון הדומיננטי לעצב ולברוא מחדש את הסדר החברתי.
- בשפה פשוטה, נגיש להדיוטות ולמומחים באותה המידה, הספר מפתח כלכלה פוליטית חדשה. הוא לוקח את הקורא לאורך ההיסטוריה, השערות ומגבלות של כלכלת הזרם המרכזי והתאוריות הפוליטיות הקשורות/כרוכות. הוא בוחן את ההתפתחות של ההגות המרקסיסטית על הצבר ההון והמדינה. והוא בונה תאוריה חדשנית על ההון ככוח פוליטי והיסטוריה חדשה של "מבנה הכוח הקפיטליסטי".
מאמרים
Can Capitalists Afford Recovery?
המאמר (באנגלית) טוען שמה שאנו מכנים "משבר" אינו אלא מנגנון הצבר ההון עבור בעלי ההון, ומכאן, שהם לא ממהרים לסיים אותו. תמצית המאמר:
- האם הקפיטליזם יכול להרשות לעצמו התאוששות כלכלית?
- חוקרים וקובעי-מדיניות מכל האסכולות הכלכליות והפוליטיות נצמדים לשאיפה להתאוששות כלכלית.
- עבור כלכלני הזרם המרכזי (הניאו-קלאסיים) שאלת-המפתח היא איך לממש את אותה התאוששות. עבור כלכלני הזרמים האלטרנטיביים (הטרודוקסים), הסוגיה המרכזית היא, האם בכלל ניתן לקיים צמיחה יציבה ובת-קיימא?
- אנו רואים ב"הון" לא רק אמצעי-ייצור אלא אופן-שליטה, אנו חושבים שהצבר ההון ניזון לא מ"צמיחה כלכלית" וה"השקעות", אלא מאבטלה וקפאון כלכלי (סטגנציה). ואם הצבר ההון תלוי במשבר, מדוע שבעלי-ההון ירצו התאוששות?
פעילות
שמשון ביכלר מנהל סדנת כלכלה פוליטית בת"א - מדע ומהפיכה - עושות/ים כלכלה פוליטית.
יהונתן ניצן הוא מרצה מהמניין באונ' יורק בטורונטו, קנדה.
הם מפרסמים מאמרים על בסיס קבוע באתרם: http://bnarchives.yorku.ca/
