סוציאליזם
מטרת הערך הזה היא לברר האם ה"סוציאליזם" רלוונטי לשיח הביקורתי דהיום.
תוכן עניינים |
ניצן וביכלר
מתוך Capital as Power
עמ' 63
בתחילת המאה ה-20, המשמעות של "סוציאליזם" היתה די ברורה. זו היתה חלופה להגיון של הקפיטליזם ולמדיניות של המדינה הקפיטליסטית. סוציאליזם ייצג דרך חדשה להגדיר באופן דמוקרטי את האידאל החברתי, להעריך באופן מדעי את האפשרויות, לתכנן באופן שיטתי את התכנון ואת הצריכה.
אך לאחר כמאה שנה של ניצול סטליניסטי וריסוק אקדמי, החזון הזה התפוגג. כעת, יש לנו כלכלה נאו-מרקסיסטית, לימודי-תרבות ותאוריה מדינית - אך אין לנו יותר תאוריה של הסדר הקפיטליסטי כמכלול.
המרקסיזם לא הצליח להציל תאוריית ערך העבודה או להציע תאוריה חלופית. אין אוניברסיטאות, אקדמיה או פורום בו מרקסיסטים חוקרים באופן שיטתי, דנים ומפתחים חלופה דמוקרטית עתידית. כיום, אין מרקסיסט רציני שיטען שיש לו חלופה שיטתית לקפיטליזם. והמעמד השליט יודע זאת: "אפילו בעת משבר, הקפיטליזם נותר בתוקף בקרב מתנגדיו", מסכם באירוניה פרשן מה"פיננשיאל טיימס".
הסיבה לכך היא היעדר הגדרה מספקת למושג ה"הון". לכלכלה הפוליטית, הן בזרם המרכזי והן האגפים הביקורתיים, חסרה קונספציה קוהרנטית למושג ההון. והסיבה לכך היא ההתעלמות ממרכיב העצמה. הליברלים מנתחים את ההון ללא העצמה, כאשר המרקסיסטים מסבירים הון וכח - אך מה שאנו זקוקים לו זה לפתח תאוריה של ההון כעצמה.
הסוציאליזם המוקדם
מקובל לראות את הסוציאליזם כמונח הקשור לקרל מרקס, אך יש לו מקורות מוקדמים יותר.
רעיונות קומונליים ואוטופיסטיים בעלי אופי סוציאליסטי התקיימו עוד משחר ההיסטוריה. ישנם הגורסים כי ניתן לראות מאפיינים כאלו ב"רפובליקה" של אפלטון, באחדים מפרקי הנביאים בתנ"ך כגון ישעיהו עמוס ומיה, בקהילות האיסיים, בדרשת ההר של ישו ובקהילות הנוצריות הקדומות. החל במאה ה-12 באירופה קמו תנועות מונסטיות שקראו לזנוח את חיי השחיתות ולאמץ חיים של פשטות בנוסח שליחי ישו, ללא עושר ארצי וקניין פרטי. תנועות אלו, כמו האלביגנזים, הקתרים או הולדנסיאנים דוכאו באכזריות על ידי הכנסייה, אך רעיונותיהם שבו ועלו פעמים נוספות בתנועות ההוסיטיות, האנאבפטיסטיות ותנועות משיחיות-אוטופיסטיות דומות. מאוחר יותר, רווחו רעיונות סוציאליסטיים ואפילו קומונריים בקרב תנועות נוצריות משיחיות וליטרליסטיות כמו הדיגרים והלבלרים (Levellers) באנגליה בתקופת המהפכה האנגלית במאה השבע עשרה ואצל היעקובינים הקיצונים (sans-culottes) של המהפכה הצרפתית בשנות התשעים של מאה השמונה עשרה.
תיאור מוקדם של הרעיונות הסוציאליסטיים והקומונאליים ניתן בספרו של תומאס מור, אוטופיה משנת 1516. מור, שהושפע בעליל מרעיונותיו של אפלטון ב"הרפובליקה" ומתיאור אורחות חייהם של הספרטנים, מתאר את חייהם האידיליים של תושבי האי אוטופיה, בהם כל האנשים עובדים בחקלאות, גרים בבתים זהים, לובשים בגדים זהים, נהנים מחינוך מצוין, שוויון ודמוקרטיה, עובדים שש שעות בלבד ובזמנם הפנוי עוסקים בפעילות פנאי (בעיקר קריאה והשתתפות בהרצאות) ובעיקר בעבודה במיומנות נוספת, בהתאם לדרישות הציבור. חריגים מטופלים בחומרה. עצלנים מיוסרים על עצלנותם, החוטאים בניאוף או קיום יחסי מין לפני גיל הנישואין נענשים באיסור נישואין, פושעים הופכים לעבדים וחולים קשים מומתים משום שהפכו נטל על החברה.
מקורות:
