סיכום מושב ההפרטה ושתיקת התקשורת, כנס שדרות 2011
התפישה: העברת שירותי המדינה לידיים פרטיות הפרטה, מכיוון שהמדינה יוצרת מנגנונים מסואבים ולא יעילים, בעוד השוק הפרטי יותר מנגנונים יעילים.
נושא: הפרטת התקשורת
יוני בן-מנחם, מנכ"ל רשות השידור, מנשה סמירה, מנכ"ל הרשות השניה, ח"כ זהבה גלאון, מרץ, עו"ד גלעד ברנע, במבי שלג, עורכת כתב עת "ארץ אחרת".
במבי שלג:
"ארץ אחרת" מעמיקה בנושאים של החברה הישראלית, מוציאים לאור כל חודשיים.
מגזרים בחברה הישראלים, מה מפריע להם, מה השאיפות.
טיפול בנושאים קיומיים שנחשבים חסרי רייטינג ומשעממים: למשל, מה קורה בדרום ת"א.
במערכת יש אנשים מכל החברה הישראלית: שמאל, ימין, חרדי, חילוני, סוציאליסטים וקפיטליסטים.
תהליך משמעותי שרוב הציבור והעיתונאים וגם באקדמיה לא יודעים עליו – מה קרה בתוך תהליך ההפרטה ומה המדינה הפריטה. תהליך שהתקיים בלי שהתקיים עליו דיון ציבורי.
בית סוהר כדוגמא – צריך שבכל רגע נתון צריך שיהיו לך אנשים בבית הסוהר כי זה מכניס כסף. החוק אושר בישראל אבל ירד מהפרק בעקבות הגשת בג"ץ. בג"ץ ביקש מהכנסת באותה החלטה לפתוח דיון ציבורי בעניין ההפרטה. גם התקשורת לא התעסקה בזה יתר על המידה, והחלה להתעניין רק בשנתיים האחרונות.
השאלה: מדוע מסתירים את הנושא ומה צריך לעשות כדי לשנות את המצב?
מה אם הזכיין יהיה בניגוד אינטרסים לגוף שמפריט אותו. האם יש מי שבודק האם ההפרטה הייתה מוצלחת
יוני בן-מנחם:
הפרטה בשירות הציבורי. נתקל בניסיונות חוזרים ונשנים של גורמים פוליטיים לפגוע בתדמית השידור הציבורי. רשות השידור נתפסת כגוף ביורוקרטי, וחסר תועלת.
מהלכי האוצר לצורך הפרטה: סימון גוף ציבורי, צמצום העברת כספים, ודה-לגיטימציה של הגוף. התקשורת הפרטית נאבקת ברשות השידור בלי הרף. דווקא הערוץ הציבורי מרבה לעמוד על מצבה של העיתונות הפרטית, בפעולה אחראית המתעלמת מאינטרסים פרטיים.
מדורת השבט של החברה המתפרקת. ליוותה מאבקים חברתיים עוד מתקופת הפנתרים השחורים. כך הוביל השידור הציבורי במחאה החברתית ברוטשילד.
השידור הציבורי מרגיש את "נחת זרועם" של אנשי האוצר, שרואים בנו נטל ולא נכס, ומנהיגים התייעלות שהיא פיטורין ופרישה מוקדמת.
גורמים שונים מחכים לידיעות על פוליטיזציה של רשות השידור. קבלת עבודה של יוצרים עצמאיים ברשות השידור, האם אין פה הפרטה.
הפגיעה באגרה של רשות השידור. צריכים לקיים גם גבייה. בצורת אגרה המחוייבות של הרשות היא לאזרחים ולא לאף גורם אחר. למעשה הפרטת השידור הציבורי. מחפשים חלופות למימון השידורים ולאגרה. גביית האגרה באמצעות אגרת הרכב.
זהבה גלאון:
חוק לשון הרע. מצנזרים עיתון אפשר לפנות לבג"ץ, אבל כשמצנזרים עיתונאי אז אין לאן ללכת.
מנשה סמירה:
הבחנה בין אמצעי התקשורת הפרטיים שאין עליהם פיקוח כמו העיתונים, תקשורת ציבורית, ותקשורת מסחרית ציבורית.
ערוץ 2 פרסם את שישינסקי, למרות שתשובה מחזיק 20% מערוץ 2.
שיטת השקשוקה הוצג כאשר עוד היה צריך לקצר ולערוך את הסרט.
הפרטת בתי האבות (הוסטלים) של ניצולי השואה. סדרת כתבות בערוץ 2 על הנושא, הביאו לביטולו.
ערוץ 2 לקח על עצמו את עידן פלוס ועתיד להיות שידור באיכות גבוהה של מספר ערוצים עבור עלות ממיר חד פעמי.
250 מיליון ש"ח בהשקעה ביצירה מקורית ישראלית שזה חסר תקדים, ואין לזה אח ורע בעולם.
האיזון בין הרווח של תוכניות הריאליטי, שמאפשר לקיים את הפקות המקור.
תחקיר חשוב על הביטוח הלאומי של ערוץ 2 שלרשות השידור לא היו מאפשרים לעשות.
מדובר על 30% רייטינג שיוצר לחץ גדול.
אין ויכוח על הצורך, הבעיה היא עם התמורה ולא עם הצורך. מתוך 800 מיליון ש"ח, מערכת הגביה היא 80 מיליון ש"ח.
יש פיצול רב מדי בפיקוח על שידורי התקשורת מועצת שידורי הלוויין, הרשות השנייה, רשות השידור. נדרשת רשות לאומית לתקשורת שתהיה מנותקת ממשרדי הממשלה.
גלעד ברנע:
מהי הפרטה - בואו נסלק את המדינה שהיא המתווכת, כי אנחנו יודעים לעשות זאת יותר טוב יותר יעיל.
במקרה זה ראינו כי הרגולטור מזדהה עם הגוף עליו הוא מפקח, וזה יכול לקרות בהפרטה.
רוב רובם של מעשי ההפרטה החמורים ביותר נעשים ללא כל דיווח והתייחסות.
מכרזים שונים שפורסמו ע"י משרד לביטחון פנים והפרקליטות, מחסומים בשטחים, פעולות גבייה.
הפרוייקטים הגדולים של ההפרטה מנוהלים ע"י חברת "ענבל" שהיא חברת ביטוח.
חברת אבטחה היא שתכשיר את השוטרים, זו הפרטה של 40% משעות ההדרכה. המשטרה אמרה שלא יפריטו מקצועות שהם בליבת העבודה המשטרתית. תחילה לא היו מוכנים לפרסם את רשימת הקורסים בטענת סודיות, אך לבסוף פירסמו זאת לשלי יחימוביץ'. רק דה-מרקר עסקו בזה בצד הכלכלי, בשאר התקשורת כלל לא עסקו בזה. כשתהו כיצד יפקחו על הדרכה זו, ענו במשטרה כי יקבעו ציון יעד ואם הזכיין ירד מהציון אז יקנסו אותו – זאת למרות שזה יגרום לכך שלזכיין ולמקבלי הציון יש אינטרס לקבל ציון גבוה...
