סמינר מובילי אסיפות עם השני 5-4.11.2011
סמינר מובילי אסיפות עם השני. החממה החינוכית האקולוגית, קיבוץ עין שמר, סופ"ש 5-4.11.2011.
צוות מארגן: גור, גיל, אלעד, עדי, גיתית, יניב.
תוכן עניינים |
סבב היכרות - אילו שאלות הייתם רוצים לענות בסמינר
גור: מיסוד אסיפת העם למשהו בר-קיימא.
... עפולה: האם סטודנטים צריכים להצטרף כקבוצה או שאינם קהילה בפני עצמה והם צריכים להצטרף כפרטים.
... אקטיביזם: יצירת תרבות מכבדת.
איתמר, נהריה: איך מגיעים לציבורים נוספים, קשים יותר.
בן, נהריה: להכיר אנשים וקהילות, לשמוע ולשתף.
יוס, חיפה: האם המחאה מתה? איך מחזירים אותה לחיים/מעוררים אותה?
חמי, חריש: האם יש קשר בין המאהלים למאבק בחריש (על השתלטות אוכלוסיה חרדית, ומבחינה סביבתית). האם יש מקום לאקטיביזם מקומי שנתמך ע"י ההתארגנות הארצית?
גיל, פרדסיה/כפ"ס: האם המחאה מתה? איך מחדשים כוחות להמשך?
מור, חיפה, אקטיביזם: כבר התגבשו קהילות מחאה סגורות. כיצד פותחים זאת לציבור הרחב?
יובל, חיפה: האם לפורום יש רצון טוב או גם כח עשייה?
גבי, ק"ש: איך מייצרים אקטיביזם בחינוך? להיות אנשי חינוך עצמאים בלתי תלויים שיפעלו בתוך המערכת.
שלמה, גן שמואל: מעבר מתנועת מחאה לתנועת שינוי.
נילו, ב"ש: קיום ושימור אסיפות עם.
נורית, אשדוד: יצירת שיתוף בין קהילות, מציאת אינטרסים משותפים.
הילה, י-ם: אסיפות עם עלולות לגרום לשגרה מנוונת שתבוא על חשבון האקטיביזם.
דבורה, י-ם: האם אסיפות עם יכולות לסייע לפלישות. אתר "המעברה" פירסם את הפינוי בפינסקר (י-ם).
סיגל, נצרת עילית: גיוס אנשים נספים.
טל, ת"א, תיאום אסיפה ארצית: יצירת תשתית דמוקרטית שתתקיים לאורך זמן ותהיה בעלת פעילות קונקרטית.
... : יצירת פעילות לאורך זמן.
אלעד, רחובות: איך בונים קבוצה של אפילו 20 איש לאסיפות עם.
מאיה, נורדיאו: קבוצות רבות והתפצלויות. מה השלב הבא במחאה?
עדי, נצרת עילית: הבאת אנשים לאסיפה. יצירת תחושת המשכיות.
גיתית, מגדל העמק: מי השותפים שלי? איך גורמים לאדם הקטן להרגיש משפיע?
עדי, עפולה: קשר בין מחאה ואסיפות לפוליטיקה. איך מעמיקים את התכנים ולאן?
יהודה, כפ"ס: איך מחזירים את העניין החברתי למוקד התקשורתי והממשלתי?
אורן, עפולה, ערבות: איך עושים משהו שאינו רק דיבורים?
רשף, עפולה: צירוף סטודנטים ואנשי סגל מהאקדמיה. האם הפתרון הוא מה שמציגים כעת – להצטרף לפוליטיקה?
יותם, נצרת עילית: החזרת המאבק לשיח הציבורי המקומי, לעם (לאו דווקא דרך התקשורת או פעילות מול השלטונות).
אמיר, נתניה/עפולה: האם רוצים חזון משותף שהוא אלטרנטיבה ולא רק מחאה? מה הצעדים הנגזרים מכך?
טל , ראשל"צ: מה אחריות אסיפת עם על הקהילה שלה? יצירה שגרה שהיא מענה לצרכים אמיתיים של אנשים.
ניר גורדון, ת"א: קידום עסקים חברתיים – ניתוב אנשים שמעוניינים במעשה לכלכלה חברתית. יש הוכחות כבר שזה עובד בחו"ל.
יתיר: יצירת שיח סביב נושאי חברה-כלכלה שיחלחל לציבור שבדרך כלל לא עוסק בדברים הללו.
אביטל, החממה החינוכית: לאן הולכים?
החממה היא ניסוי חברתי-חינוכי-תרבותי שנמשך 34 שנה. מטרה למשוך אנשים להיפגש.
זאביק, חקלאי: יוזמות חינוך ימין-אורד לנוער בסיכון ופנימיות. עידוד עבודת כפיים בחינוך. בונים קהילת צעירים בחצור.
הערות המארגנים: שני הדים משמעותיים למחאה באחרונה – השבתת המשק וההפגנות שהיו המוניות. קהילת לומדים יכולה להתקיים בכל קהילה מתפקדת.
למידה על אסיפות עם (יוס, חיפה)
אנשים מתחלקים לשניים: אלו שהבינו שיש להם את היכולת לחולל שינוי, ואלו שלא.
אסיפת עם אינה בפורמט של הרצאה או שיעור.
הגדרת מטרות – למה אני עושה זאת?
יעדים אפשריים:
חיבור אנשים למאבק.
גיוס לתא ספציפי של פעילות או קבוצה מסויימת.
לשמוע מה הדירות שעולות מהשטח, מהציבור.
האקטיביסטים יחסית אחידים בדעותיהם, ועם ראייה שונה מהציבור הרחב. האסיפה מיועדת גם לאנשים שאינם מחוברים.
אפשרות: לעבור שכונה-שכונה ולדבר עם אנשים ברחוב. מתיישבים במקומות בשכונה ומקשיבים, ואוספים בדרך רשימת קשר מאנשים שמדברים.
מעורבות של אזרחים מנטרלת את היכולת של השלטון המרכזי למסמס את הדמוקרטיה. השאיפה הריאלית באסיפה צריכה להיות בקנה מידה של אלפים, לא מיליונים.
האסיפות גורמות לאנשים להבין שאינם לבד.
מיקום:
כיכרות ציבוריים, מרכז מסחרי, בי"ס, אוניברסיטה, מפעל (באמצעות ועד עובדים), בתי כנסת ומבני דת (דרך מוסדות דת).
אם מדובר במקום ציבורי - לתאם מראש עם המשטרה. שיהיו 3-5 פעילים קבועים שאחד מהם כל פעם חותם אצל המשטרה.
זיהוי קהל היעד:
האסיפה צריכה להתאים לצרכים של הציבור אליו היא פונה. הפנייה צריכה להיות באופן המתאים לתרבות המקומית. עוזר ליצור חיבור עם המנהיגות המקומית.
"לשמוע את האנשים ולא להשמיע לאנשים".
פרסום:
אינטרנט, פייסבוק הם כלים חזקים אך מוגבלים. מגיעים לאותן קבוצות של אנשים.
תקשורת מקומית (רדיו ועיתונות איזורית) – ניתן ליצור קשר קבוע עם עיתונאים, למשל אם יש בעיתון כתב חברתי. אפשר לשלוח לעיתונאים כתבות או מאמרים מוכנים שהוכנו על ידינו, ואז הם פשוט מפרסמים וזה חוסך להם עבודה. אפשר להזמין את העיתונאים לאסיפות. אפשר להפציץ את טורי העיתונים במאמרים.
חלוקת פלאיירים עם פרטים: מי מזמין, למה מזמינים, מה התוכן. אפשר לשלב שני מתופפים מקדימה ומאחוריהם שניים מחלקים פלאיירים.
קבוצת פעילים קבועים עם קשר טלפוני קבוע לאנשים קבועים, בשביל להזמינם יום לפני. SMS
מגאפונים ברחובות. אפשר לקרוא הזמנה בסגנון של קריאת זמני כניסת שבת.
להוסיף בכתוב – "כיבוד קל" – ניתן להשיג שאריות אוכל מעסקים או לעשות במקום דוכן התרמה למזון.
מודעות פרסום בגודל A3 ואקדח סיכות או דלי דבק – ניתן להיעזר לעיתים בתנועות נוער וש"ש.
פירמידת סנאדות עץ (3 סנאדות קשורות ביחד) ובד מסביב עליו כתובים הפרטים.
שמירה על אסיפת עם מעניינת וקצבית:
"לשתול" דוברים כריזמטיים שישתלבו בתוך השיח.
מנחה שיקצוב זמן לדוברים. להגדיר מראש דקה וחצי לכל דובר, ואפילו אם יחרוג הוא יתכונן מראש לדבר יותר לעניין. לרשום מראש סדר דוברים.
לתת חיזוק חיובי לדוברים שעומדים בזמנים.
לכוון לנושא האסיפה/הדיון. אפשר גם ליצור דיון כללי ופתוח לחלוטין.
לתת לעם להשמיע את דברו
המשכיות: איך אנשים שזה נוגע בהם יכולים להצטרף למאבק. מתי מתרחשת הפעילות הבאה.
הדרכה של רביב (בי"ס דמוקרטי חדרה) – מה קרה לנו מתחילת הדרך עד כה?
אדיפוס – הטראגדיה היוונית הקלאסית:
המלך אדיפוס נעמד בין המקהלה למזבחות ומבקש מהעם שיגיד מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה – והוא יעשה זאת.
ניתוח: מנותק מהעם שמנסה להתחבר אליו. מדבר על עצמו ומעוניין להיתפס כמו אלוהים, יהיר. סתם חרטתן.
המערכת בין היחיד לקהילה: היררכיה, דמגוגיה ככלי שליטה, יחיד שהוא נפרד מהקהילה, שואל את הקהילה לפיתרון.
בצהרי היום – המערבון הקלאסי:
משדר פחד
מערכת בין יחיד לקהילה: מחוייבות לקהילה כך שהוא מוכן לסכן עצמו, ניתוק, קבוע את הפיתרון הרצוי לקהילה ולא מקבל את תמיכתה, אז פשוט יוצא ופועל לבד.
בשני המקרים הקהילה עומדת מול משבר, והגיבור הוא אדם מבחוץ שכבר הוכיח את יכולותיו. אדיפוס מדבר עם הציבור לעומת ויל קיין שכופה דעתו על העיירה.
שר הטבעות
ארגון (מלך שנמצא בגלות. חש אחריות על הציבור) כופה את העזרה שלו. גורמים: פערי ידע (ארגון יודע הרבה יותר מכולם), בעת סכנה קריטית הוא פשוט פועל. יודע את האמת ושומר אותה רק כאשר זקוקים לה נואשות, לעומת אדיפוס שמתעלם מצרכי השטח, יודע יותר ממנו. השקר שומר עליו בחיים.
ביוון הקלאסית - סוקרטס לא הסכים לברוח מהוצאה להורג כי האמין בשלטון החוק הדמוקרטי. הגישה: חוכמת העם גוברת על ידיעת יחיד. החטא של אדיפוס הוא היוהרה של היחיד.
החברה צודקת, היחיד טועה. הגורל מוחלט, אין לשם מה לחלום.
בעולם המודרני - דיאלוג קיין והרב (תושב העיירה היחיד שמצטרף אליו) – הרב מגלה שהוא היחיד שהצטרף ומחליט לפרוש. מתאים לרעיון של רוסו "הטרגדיה היא נחלת הכלל", כלומר הכלל פחדני ונכנע לאלימות, המדינה צריכה להגן על היחיד מפני הרע שבחברה.
גישה: כמו בספר "ישמעאל" החברה יוסדה מתוך אקט של אלימות, שקר וכוח. דמוקרטיה מודרנית – היחיד מעל הכלל.
בעולם של שר הטבעות – אין מלך או קיסר. עולם פתוח מלא בקהילות שונות שהיו מובדלות והתאחדו בעקבות סכנה משותפת. היחיד יכול להגדיר את עצמו מחדש בתוך כל קהילה. אנו חיים בחרה רב-תרבותית ניתן לנוע באופן חופשי בין קהילות להיות שותף בו זמנית בקהילות רבות (יש שאומרים שזו אשליה).
יכול להיות נפלא אם החופש הזה יתבטא גם במוסדות המדינה.
הגורם המאחד בשר הטבעות הוא אוייב משותף. במחאה טעינו שלא הגדרנו אוייב משותף (גורם או תחום משותף). האם אפשר לדבר לא נגד, אלא בעד.
השיח של המחאה הוא שיח חדש אקטיבי של ניסיון להתמודד עם האתגרים – לעומת השיח הישן הפסיבי שמאפיין את המדינה.
הבעיה העיקרית שלנו היא ריכוזיות.
המחאה החלה בהנהגה אופקית התקשורת בנתה מנהיגות, וכך היא גם נפלה בסוף. כעת בחצי מהפורומים אנשים מלכלככים על דפני ליף.
הבהרה: אנרכיה אינה כאוס, אלא שלטון אינו ריכוזי.
המחאה הייתה מרד עבדים. השיטה היא האוייב המשותף – הקפיטליזם הליברלי החזירי.
צריך להציג אלטרנטיבות כלכליות.
צריכים להיות חולמניים – זה מביא השראה ומושך אנשים.
דרישת זכות על המרחב הציבורי, לחשוב עליו אחרת.
תהליכים ארוכי טווח – שינוי שיטות הכלכלה והחינוך.
להשפיע על הקאנון – מתמשך, נפוץ, מגדיר את הנורמה.
ליווי ארגונים בתהליכי הקמה וצמיחה (שני, קיבוץ עין שמר)
כיום מנסים למתג את הוד השרון כעיר חינוך.
לקדם דברים שיעודדו פעילים אחרים לחקת אחריות.
העולם עובר שתי מהפיכות גדולות: סביבתית וטכנולוגית.
האדם הוא מכלול של אינטרסים, צרכים, היסטוריה, וייעוד. לפיכך עליו לחפש את מקומו. פעם, לעומת זאת, החלוקה הייתה לפי אומות או עסקים.
כשבאים ךהתעסק בשאלת הדרך נתקלים בפראדיגמות ישנות של צורת ארגון, יעדים, וההכרח במפגש פנים אל פנים בין כולם.
בפרסום צריך לחשוב: מה המניע של אנשים להגיע? מה שמים בכותרת הראשית?
אסיפת עם היא מתודה עוצמתית שבשבילה הגענו לסמינר. העיקר בה היא השתתפות האנשים בתהליך.
דגשים נוספים ביחס לשיח עם אנשים שאינם מפעילי המחאה:
חשוב להחזיר את החוט המקשר בין כל הדברים שהאנשים עוברים (בעיות דיור, יוקר מחייה, יחס הרשויות). החלוקה לקבוצות נפרדות מונעת מאיתנו את היכולת להרגיש שלמים.
הצורך של אנשים להגיע הוא מפאת ההרגשה כי היחיד איבד את השליטה על חייו, איבד את המהות. תופש עצמו רק בהקשרים חברתיים, בעיית זהות.
אנשים רבים מאמינים בדברים דומים במחאה אך אינם מוכנים לעשות את הוויתור בחייהם הפרטיים.
גם אנחנו נדרשים למדוד את עצמנו לפי אמות מידה כלשיהן ולהבין מה היא הצלחה שלנו.
חוכמת ההמונים - שינוי בתפישת מהי איכות. דוגמא ויקיפדיה לעומת בריטניקה.
ההמון בתרבות שאנו חיים בה נמצא תחת מכבש לחצים שמנחה את המחשבה שלו, ולא חופשי לביקורת ולקבלת החלטות על בסיס ידע.
חשוב לבוא ממקום של חוסר שיפוטיות, ולא התנשאות. אפשר לעשות זאת תוך שימוש במונח עיקרי ברב-תרבותיות: מערכת ההפעלה במוח של קבוצות שונות היא שונה.
איננו מיעוט אלא תנועת שינוי רחבה הפרוסה ברחבי העולם. עשייה חברתית הפכה להיות גלובלית.
מטרתנו ליצור אלטרנטיבה חברתית-תרבותית ואז אנשים יגיעו ויצטרפו, ולא לנסות לחזר אחרי המערכת הקיימת.
הפוליטיקאים פועלים לדיכוי המחאה. גם הם וגם התקשורת כלל לא מבינים שמדובר בתנועה תת-קרקעית עצומה.
לפי ממד אי-שיוויון equality index, בתשובה לשאלה האם אני רוצה שלכל הישראלים תהיה מת חיים דומה?
ישראל עלתה מ-40% של אנשים שרוצים יותר לשיוויון ל-49%.
אדם הנמצא ב"מקום הנכון" לו, שמעניין אותו, יכול להשפיע על המציאות שסביבו.
עבודה מול הקהילות היא לגייס אותן איתנו בדרך לשינוי או שהיא בכלל לסייע להם להתמודד עם השינויים שמתרחשים בין כה.
שמחים שיש כאן אנשים שמוכנים להתמודד עם שאלות פתוחות, לאו דווקא תשובות, ואינם חוששים מזה.
מעבר מאסיפות פעילים לאסיפות עם
טל, שמו"צ ראשל"צ:
נכנסנו מוקדם לשגרת אסיפות עם. כעת האסיפה התשיעית. צוות תוכן קובע תוכן רלוונטי, לפי אקטואליה ולפי דברים שעלו באסיפות קודמות.
כמות של 20-40 איש כל פעם, כולם במעגל יחיד. נערך בשכונה ואף יערך באוהל יזכור בשבוע הקרוב.
מה מרחיק את האנשים מהאסיפה: אי-רלוונטיות לציבור, הופך להיות משעמם ושגרתי.
באסיפה עצמה יש חלוקה לצוותים.
מענה אפשרי לצרכים מקומיים: קואופרטיב, אוניברסיטה עממית (כמו ברחובות), סיוע בהתמודדות עם בעיות תעסוקה (גם התו החברתי), משמר אזורי.
קושי בקביעת המיקום (בהרחבה בסעיף למידה על אסיפות עם (יוס, חיפה)).
גבי, ק"ש:
מתחילים עם עדכונים. מציבים בהתחלה לוח לרשימת נושאים ומתעדפים.
תפקיד המנחה: לא מביע דעה, יכול אף להביע אדישות לדיון. עוסק במיקוד הדיון, הכוונה להחלטות, ניהול הצבעה, סיכום בסוף.
בעיה אפשרית - קושי במציאת מנחים.
נהריה:
אין נוכחות של סטודנטים לכל אורך הדרך. לעומת זאת יש מקומיים שמגיעים באופן קבוע. כעת מקדמים קיום "אסיפה שכונתית נודדת", שהיא למעשה סוג של סקר שמסתובב ומאזין לדברי התושבים בכל מקום.
ז'אק, עפולה:
גרעין של 15-20 איש. עובדים יחד עם עמק בית שאן ועמק יזרעאל. חלוקה לשני צוותים: בתוך עפולה, ומחוץ לעפולה.
הצעת נושאים לדיון:
מהי דמוקרטיה? מה היא דורשת מהיחיד? מה עוצר בעדנו כיום?
טיפול בעובדי קבלן
צדק חברתי בצל היהדות
צדק חברתי בשירה העכשווית.
שלמה, פרדס חנה-כרכור:
גרעין של 20 איש. מעוניינים לפרק את המאהל בשל הגשם. כעת עוסקים במעבר מאוהל לבית.
מנהלים אסיפות המכונות היל"ה: הידברות, למידה, הסכמות
מיכל, רוטשילד:
6-8 פעילים בגרעין הקבוע, חוץ מזה תחלופה רבה.
מכנסים מליאות של כמה אסיפות עם יחד. במליאה מדברים בהתחלה רק אנשים שכל אחד מייצג את אחד מצוותי העבודה. זה לא הייד-פארק. יש שני מנחים (בן ובת). אחר כך שואלים מי רוצה לעלות לדבר. רושמי הטורות מוודאים כי הכוונה היא לדבר בעניין הקשור למה שהועלה על סדר היום. יש 4-6 סדרנים שתפקידם לשמור על סדר ולהסביר לאנשים את הכללים.
