עריכת עידן הדומיננטיות המפלגתית-סקטוריאלית
מתוך שקוף באוהל
אזהרה: אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תירשם בהיסטוריית העריכות של הדף.
ניתן לבטל את העריכה. אנא בידקו את השוואת הגרסאות למטה כדי לוודא שזה מה שאתם רוצים לעשות, ואז שמרו את השינויים למטה כדי לבצע את ביטול העריכה.
| גרסה אחרונה | הטקסט שלך | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
ארגון סקטוריאלי זה התקיים באוטונומיה היהודית ('היישוב' בלשון הממסדית) תחת מטריית משטר המנדט הבריטי, עד סוף שנות השלושים. | ארגון סקטוריאלי זה התקיים באוטונומיה היהודית ('היישוב' בלשון הממסדית) תחת מטריית משטר המנדט הבריטי, עד סוף שנות השלושים. | ||
| − | + | ||
| − | + | שלוש סיבות היו לצביונה הפלורליסטי של המסגרת הכלכלית-פוליטית: | |
| − | + | ||
| − | + | ראשית, משום שתהליך הצבר ההון היה איטי ומבוזר. התשתית למיסוד יחסי הכוח העסקיים עדיין לא התפתחה. פירמות היו קטנות וחסרות אינטגרציה בין-ענפית ושווקים פיננסיים לא הוקמו; כך שהון לא היה 'סחיר' ומרבית הקפיטליסטים לא היו 'בעלים נעדרים', אלא בקושי 'יזמים' ובעלי 'בתי-חרושת' משפחתיים. | |
| + | |||
| + | שנית, אמצעי הכפייה והאלימות היו בידי האימפריה הבריטית. | ||
| + | |||
| + | שלישית, ההתאגדויות החברתיות החשובות היו עדיין וולונטריות, כך שכוחות די חזקים היו בידי קואופרטיבים חקלאיים, אגודות אשראי משותפות, עיריות וקבוצות-אינטרס שונות. מאידך, עליונותם של הארגונים המפלגתיים הייתה ברורה, בעיקר בגלל העדר יכולת הצבר הון מקומי, ברמה שיכולה להבטיח התעצמות סקטור עסקי וצמיחת בורגנות לאומית חזקה. וכך התפתחו דפוסי הקצאה, בעיקר בתשתית ובענפים חדשים, שנקבעו על ידי מנהלי הארגונים המפלגתיים, זאת משום שליטתם הישירה והעקיפה בייבוא הון ובחלק גדול של מכסות ההגירה. | ||
הארגונים הצבאיים והמיליציות המקומיות היו חלשים וכפופים להנהלות הארגונים הפוליטיים. ארגונים אלה יצגו ובדרך כלל שלטו ב'סקטורים', אותה רשת של ארגונים, התאחדויות ושירותים ציבוריים. | הארגונים הצבאיים והמיליציות המקומיות היו חלשים וכפופים להנהלות הארגונים הפוליטיים. ארגונים אלה יצגו ובדרך כלל שלטו ב'סקטורים', אותה רשת של ארגונים, התאחדויות ושירותים ציבוריים. | ||
=הסקטורים= | =הסקטורים= | ||
| + | |||
עד שנות השבעים נהגו לחלק את המשק לשלושה סקטורים עיקריים. חלוקה זאת הייתה אמורה לשקף את ההיערכות הכלכלית-פוליטית, אם כי מאז שנות החמישים הפכה לפחות ופחות מציאותית. | עד שנות השבעים נהגו לחלק את המשק לשלושה סקטורים עיקריים. חלוקה זאת הייתה אמורה לשקף את ההיערכות הכלכלית-פוליטית, אם כי מאז שנות החמישים הפכה לפחות ופחות מציאותית. | ||
| שורה 41: | שורה 46: | ||
=הסקטורים כקבוצות לחץ= | =הסקטורים כקבוצות לחץ= | ||
| + | |||
'הסקטורים' התגבשו, החל מאמצע שנות העשרים, סביב לקונפליקט על השגת זכיונות ועבודות קבלניות מהצבא הבריטי, וכן מסביב לחלוקת ההון הציבורי הציוני. משום כך הארגונים הפוליטיים החשובים, שחלקם קיימים עד היום, הוקמו במקורם במתכונת של קבוצות לחץ, צורה המאפיינת משק מבוזר בעל יחידות כלכליות קטנות. | 'הסקטורים' התגבשו, החל מאמצע שנות העשרים, סביב לקונפליקט על השגת זכיונות ועבודות קבלניות מהצבא הבריטי, וכן מסביב לחלוקת ההון הציבורי הציוני. משום כך הארגונים הפוליטיים החשובים, שחלקם קיימים עד היום, הוקמו במקורם במתכונת של קבוצות לחץ, צורה המאפיינת משק מבוזר בעל יחידות כלכליות קטנות. | ||
| שורה 46: | שורה 52: | ||
במקביל להקמת הארגונים ההסתדרותיים, קמו במהירות קבוצות לחץ של 'הסקטור האזרחי', שעל פי שמותיהן קל להבין את פעילותן: 'התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה בתל-אביב יפו' (1921), 'התאחדות האיכרים' (1922), 'התאחדות הסוחרים הכללית והמעמד הבינוני' (1925). מטרתה המוצהרת של האחרונה הייתה לקבל נתח מרשיונות הייבוא ופתיחת בתי עסק מהממשל הבריטי. | במקביל להקמת הארגונים ההסתדרותיים, קמו במהירות קבוצות לחץ של 'הסקטור האזרחי', שעל פי שמותיהן קל להבין את פעילותן: 'התאחדות בעלי התעשייה ונותני העבודה בתל-אביב יפו' (1921), 'התאחדות האיכרים' (1922), 'התאחדות הסוחרים הכללית והמעמד הבינוני' (1925). מטרתה המוצהרת של האחרונה הייתה לקבל נתח מרשיונות הייבוא ופתיחת בתי עסק מהממשל הבריטי. | ||
| + | |||
בין הסקטורים התנהלו בשנות העשרים מאבקים אידיאולוגיים מרשימים, בעלי פראזות 'מעמדיות' שיובאו מאירופה מוכת האינפלציה שלאחר מלחמת-העולם הראשונה ורוסיה שלאחר המהפכה [12]. הנושא העיקרי של 'המעמדיות' הזאת נע סביב השאלה 'מי תורם יותר' למטרות הלאומיות-ציוניות, שאף הן היו שנויות במחלוקת. | בין הסקטורים התנהלו בשנות העשרים מאבקים אידיאולוגיים מרשימים, בעלי פראזות 'מעמדיות' שיובאו מאירופה מוכת האינפלציה שלאחר מלחמת-העולם הראשונה ורוסיה שלאחר המהפכה [12]. הנושא העיקרי של 'המעמדיות' הזאת נע סביב השאלה 'מי תורם יותר' למטרות הלאומיות-ציוניות, שאף הן היו שנויות במחלוקת. | ||
| − | כך או אחרת, | + | כך או אחרת, נקבע 'ההסדר המוסדי' הראשון שהחזיק מעמד במרוצת עשרים השנים הבאות: הייתה זאת עסקת חליפין, לפיה ההסתדרות הציונית מייבאת הון, ואילו [עמ' 143] הסתדרות העובדים דואגת לייבוא כוח-עבודה יהודי צייתן ומאורגן, בעיקר מהמאגר הגדול של מזרח אירופה, שיעמוד בפרויקטים הקולוניאליים. זה הסדר שהיה נהוג באופן דומה, אם כי בשמות אחרים, במפעלים קולוניאליים בארה"ב ובקנדה של המאה השמונה עשרה [13]. |
| − | מכאן גם מובנת | + | מכאן גם מובנת מסורת התודעה הריכוזית-היררכית של עסקני מפא"י-ההסתדרות, שנאבקו לרכז בידיהם את השליטה על הנהלות רשת הארגונים החקלאיים, הקבלניים והכספיים; כל זאת כדי למנוע הקמת ארגונים מתחרים שישברו את הזיכיון הבלעדי שלהם על שוק העבודה היהודי. שיטות הפעולה של עסקנים אלה כללו מצד אחד כפייה, השמצות וחנק כספי, כפי שעשו למתחריהם משמאל – 'גדוד העבודה' ו'סיעה ב' [14], ומצד שני מיזוג ('קופטציה') ומתן טובות הנאה כפי שעשו למתחרים הדתיים, 'הפועל המזרחי' [15]. זאת גם הייתה הסיבה העיקרית למלחמתם נגד המיליציה הלאומנית של ז'בוטינסקי, אשר הקים הסתדרות מקבילה ולשכות עבודה מתחרות, תוך כדי ברית עם חלק מבעלי המפעלים ומטעי הפרדסים. |
גם הדחף הבלתי נלאה והבזבזני של עסקני מפא"י-ההסתדרות להיכנס ליוזמות חדשות, בלי לתת משקל מינימלי לרווחיות ('כיבוש' בעגה הציונית-הסתדרותית), נבע מרצונם שלא לתת לגופים קולוניזטוריים אחרים לזכות בתקציבי פיתוח של 'הסוכנות היהודית'. | גם הדחף הבלתי נלאה והבזבזני של עסקני מפא"י-ההסתדרות להיכנס ליוזמות חדשות, בלי לתת משקל מינימלי לרווחיות ('כיבוש' בעגה הציונית-הסתדרותית), נבע מרצונם שלא לתת לגופים קולוניזטוריים אחרים לזכות בתקציבי פיתוח של 'הסוכנות היהודית'. | ||
| שורה 59: | שורה 66: | ||
=שיתוף פעולה בין האליטות הסקטוריאליות= | =שיתוף פעולה בין האליטות הסקטוריאליות= | ||
| + | |||
לאחר תקופה של מאבקים ומיזוגים בין ארגונים מפלגתיים שונים, שבמיתולוגיה הציונית רואים בה תקופה הירואית, החל להתגבש שיתוף פעולה בין האליטות הסקטוריאליות. שיתוף הפעולה הלך והתהדק במרוצת שנות השלושים דרך הנהלות הארגונים המשותפים 'הלאומיים', כולל הסדרי שליטה משותפת במיליציות הצבאיות, דרך תהליך ההחלטות על הקצאות ההון הציבורי המיובא, ועד לתיווך ונציגות משותפת בארגוני האוטונומיה היהודית כלפי הממשל הבריטי. ניתן לאמר, שאז החל להתמסד דגם 'המשק המעורב', שבקונטקסט הישראלי הביא לניהול ושליטה במשק אטטיסטי גדול על ידי 'המעמד החדש': אותה אליטה ביורוקרטית שצמחה מהארגונים הסקטוריאליים, מעמד שהחל להתגבש לצד הבורגנות ולהשתלב במטרות ההצבר הקפיטליסטי [16]. | לאחר תקופה של מאבקים ומיזוגים בין ארגונים מפלגתיים שונים, שבמיתולוגיה הציונית רואים בה תקופה הירואית, החל להתגבש שיתוף פעולה בין האליטות הסקטוריאליות. שיתוף הפעולה הלך והתהדק במרוצת שנות השלושים דרך הנהלות הארגונים המשותפים 'הלאומיים', כולל הסדרי שליטה משותפת במיליציות הצבאיות, דרך תהליך ההחלטות על הקצאות ההון הציבורי המיובא, ועד לתיווך ונציגות משותפת בארגוני האוטונומיה היהודית כלפי הממשל הבריטי. ניתן לאמר, שאז החל להתמסד דגם 'המשק המעורב', שבקונטקסט הישראלי הביא לניהול ושליטה במשק אטטיסטי גדול על ידי 'המעמד החדש': אותה אליטה ביורוקרטית שצמחה מהארגונים הסקטוריאליים, מעמד שהחל להתגבש לצד הבורגנות ולהשתלב במטרות ההצבר הקפיטליסטי [16]. | ||
| שורה 75: | שורה 83: | ||
דגם 'מוצרי תועלת' של הממשל הבריטי בפלסטינה, שימש חזרה כללית למדיניות 'הצנע', שהתנהלה עשור מאוחר יותר בישראל. כבר אז, מחיר מוצרי ה'תועלת' שבפיקוח נקבע על פי אומדן עלויות (לרוב מנופח) פלוס רווח מאושר. | דגם 'מוצרי תועלת' של הממשל הבריטי בפלסטינה, שימש חזרה כללית למדיניות 'הצנע', שהתנהלה עשור מאוחר יותר בישראל. כבר אז, מחיר מוצרי ה'תועלת' שבפיקוח נקבע על פי אומדן עלויות (לרוב מנופח) פלוס רווח מאושר. | ||
| − | |||
מאליו מובן, שפיקוח על ייצור ומיכסות על תשומות גלם, מהווים מכרה זהב למקורבים. כך לדוגמא החלה הפריצה הגדולה של 'סולל-בונה' (כור). למרות השלומיאליות האופיינית של הנהלתו, 'סולל-בונה' הצליח להרוויח בכל אשר פנה [18]. גאון אחד בשם הלל דן, אחד ממנהלי 'סולל-בונה', סבור שההצלחה נזקפת לזכות ההנהלה הנמרצת וגודל חזונו. לעומתו גורס מנהל ידוע אחר [עמ' 145] , דוד הכהן, שדווקא קשריו הטובים עם פקידי הממשל וקציני הצבא הבריטי, אשר רכשו את תוצרת מפעלי 'סולל-בונה' בכל מחיר, הם שהפכו את הקבוצה תוך תקופה קצרה לקונצרן הגדול במזרח-התיכון. גם הלל דן מודה בכך: "... יותר משביקשנו לייצר זכוכית ולמכרה, ניזקק לה הצבא לצרכיו הדוחקים. לשוק המקומי לא נודעה חשיבות באותם ימים. הצבא הבריטי כאמור, היה הצרכן העיקרי. אפשרנו לשלטונות הצבא לקנות את כל הדרוש להם ישר מן המפעל. הקימונו ארבע חברות שיווק בחו"ל, בשותפות עם סוחרים מבני המקום. אנו מכרנו לחברות השיווק מטר מרובע זכוכית ב-3.5 לירות א"י. החברות מכרו את המוצר ב-7 לירות א"י... תוך פחות משלוש שנים כיסו רווחינו את כל ההשקעה ואף נותר לנו רווח נקי של 75 אלף לירות... " (דן, 1963: עמ' 188). | מאליו מובן, שפיקוח על ייצור ומיכסות על תשומות גלם, מהווים מכרה זהב למקורבים. כך לדוגמא החלה הפריצה הגדולה של 'סולל-בונה' (כור). למרות השלומיאליות האופיינית של הנהלתו, 'סולל-בונה' הצליח להרוויח בכל אשר פנה [18]. גאון אחד בשם הלל דן, אחד ממנהלי 'סולל-בונה', סבור שההצלחה נזקפת לזכות ההנהלה הנמרצת וגודל חזונו. לעומתו גורס מנהל ידוע אחר [עמ' 145] , דוד הכהן, שדווקא קשריו הטובים עם פקידי הממשל וקציני הצבא הבריטי, אשר רכשו את תוצרת מפעלי 'סולל-בונה' בכל מחיר, הם שהפכו את הקבוצה תוך תקופה קצרה לקונצרן הגדול במזרח-התיכון. גם הלל דן מודה בכך: "... יותר משביקשנו לייצר זכוכית ולמכרה, ניזקק לה הצבא לצרכיו הדוחקים. לשוק המקומי לא נודעה חשיבות באותם ימים. הצבא הבריטי כאמור, היה הצרכן העיקרי. אפשרנו לשלטונות הצבא לקנות את כל הדרוש להם ישר מן המפעל. הקימונו ארבע חברות שיווק בחו"ל, בשותפות עם סוחרים מבני המקום. אנו מכרנו לחברות השיווק מטר מרובע זכוכית ב-3.5 לירות א"י. החברות מכרו את המוצר ב-7 לירות א"י... תוך פחות משלוש שנים כיסו רווחינו את כל ההשקעה ואף נותר לנו רווח נקי של 75 אלף לירות... " (דן, 1963: עמ' 188). | ||
אחת מקבוצות-ההון הבולטות ביותר שצמחה אז במהירות תוך שיתוף פעולה הדוק עם הממשל הבריטי ו'סולל-בונה' הייתה 'החברה המרכזית למסחר והשקעות' (לימים הפכה ל'כלל תעשיות'). פירמה זאת קמה ב-1944 לאחר שמייסדיה, ייבואנים וספקים של הצבא הבריטי, נוכחו לדעת שניתן להרוויח עוד יותר כשמקימים קרטל במסווה של חברה להשקעות. החברה איגדה את כל סוחרי העץ והברזל הגדולים, אבל בעיקר חילקה את השוק עם 'סולל-בונה' [19]. | אחת מקבוצות-ההון הבולטות ביותר שצמחה אז במהירות תוך שיתוף פעולה הדוק עם הממשל הבריטי ו'סולל-בונה' הייתה 'החברה המרכזית למסחר והשקעות' (לימים הפכה ל'כלל תעשיות'). פירמה זאת קמה ב-1944 לאחר שמייסדיה, ייבואנים וספקים של הצבא הבריטי, נוכחו לדעת שניתן להרוויח עוד יותר כשמקימים קרטל במסווה של חברה להשקעות. החברה איגדה את כל סוחרי העץ והברזל הגדולים, אבל בעיקר חילקה את השוק עם 'סולל-בונה' [19]. | ||
| + | |||
וכך, מלחמת-העולם השנייה ומדיניות 'הצנע' של הממשל הבריטי האיצו תהליך זה של ארגון-מחדש, שלווה במעורבות גדולה של הממשל במשק, ושכלל ביקוש ממשלתי-צבאי גבוה, פיקוח הדוק על הייבוא, אינפלציה וחלוקה-מחדש של הכנסות. אלה היו התהליכים המרכזיים שהתחוללו למן סוף שנות השלושים ועד סוף שנות הארבעים. | וכך, מלחמת-העולם השנייה ומדיניות 'הצנע' של הממשל הבריטי האיצו תהליך זה של ארגון-מחדש, שלווה במעורבות גדולה של הממשל במשק, ושכלל ביקוש ממשלתי-צבאי גבוה, פיקוח הדוק על הייבוא, אינפלציה וחלוקה-מחדש של הכנסות. אלה היו התהליכים המרכזיים שהתחוללו למן סוף שנות השלושים ועד סוף שנות הארבעים. | ||
