עלייתו ונפילתו של הקיינסיאניזם הצבאי

מתוך שקוף באוהל
גרסה מתאריך 15:27, 24 ביולי 2014 מאת Gerard (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מאמר מאת ניצן וביכלר

זהו הפרק השני של המאמר Cheap wars, המקור באתר המחברים, אנגלית.

תאוריות אודות הקיינסיאניזם הצבאי והקמפלקס התעשייתי-צבאי הפכו לפופולריות אחרי מלחמת העולם השנייה, ואולי בצדק.

תוכן עניינים

[עריכה] חשש מקריסת העסקים

האפשרות לגיוס צבאי מסיבי, בעיקר בארה"ב, עוררה חשש. האליטה האמריקאית זכרה טוב איך הוצאות צבאיות גדולות חילצו את העולם מהמשבר של 1929, וחששו שהפחתת תקציבים אלו יהפכו את התהליך. במידה ותסריט זה יתממש, החשש היה שהעסקים יקרסו, אבטלה תזנק, והלגיטימיות של קפיטליזם השוק החופשי תעמוד שוב בסימן שאלה.

[עריכה] NSC-68

במטרה למנוע אפשרות זו, ב-1950, המועצה לביטחון לאומי של ארה"ב, הכינה מסמך סודי ביותר - NSC-68. מסמך זה, שהוסרה סודיותו ב-1977, קורא באופן גלוי וחד-משמעי להעלות את ההוצאות הצבאיות כדי למנוע את תסריט האימים.

המסמך הזה בישר/הוליד את הקיינסיאניזם הצבאי. בעשורים שלאחר-מכן, ההוצאות הצבאיות פעלו כפי שהמסמך הציע.

[עריכה] רמה גבוהה של הוצאות הצבאיות

אחרי המלחמה, ההוצאות הצבאיות החלו לרדת אך נותרו ברמות גבוהות במשך כמה עשורים. אימוץ הקיינסיאניזם הצבאי, יחד עם המלחמות בקוריאה ווייט-נאם, עזרו לשמור את ההוצאות הצבאיות בשיעור של 12% מהתמ"ג בשנות ה-50, ו-10% בשנות ה-60. הצמיחה הכלכלית במהלך תקופה זו היתה בממוצע של 4% - נמוכה יותר ממלחמת העולם השנייה, אך מספיק מהירה כדי כדי לשמר את ציפתו של הקפיטליזם האמריקאי והביטחון של בעלי-ההון.

[עריכה] קואליציית מעסיקים-עובדים

הן העסקים הגדולים והן העבודה המאורגנת תמכו בסידור הזה. התאגידים הגדולים ראו בהוצאות הצבאיות דרך התערבות שלטונית סבירה ואף רצויה. ברמה המצרפית, הוצאות אלו עזרו לסתור את החשש מפני מיתון בארה"ב ולפצות על אובדן השווקים למתחרים האירופאים והיפנים - בלי לחתור תחת קדושת הבעלות הפרטית והיוזמה החופשית. ברמה הלא-מצרפית, פירמות גדולות רבות קיבלו חוזים שמנים מהפנטגון, שאפילו חסידי השוק החופשי הקשוחים ביותר לא יכלו לסרב להם.

הוועדים הגדולים תמכו בקיינסיאניזם הצבאי מכנה סיבות. הם הסכימו להישאר מחוץ למדיניות-פנים וחוץ, לקבל את ההוצאות הצבאיות הגבוהות, ולצמצם את השביתות במטרה לשמור על הסדר התעשייתי. בתמורה, הם קיבלו ביטחון תעסוקתי, שכר גבוה ואת ההבטחה של רמת-חיים בעליה מתמדת.

הקונסנזוס סוכם בקיץ 1971 ע"י הנשיא ניקסון - "כולנו קיינסיאניסטים כיום".

[עריכה] דעיכה

אך זה היה השיא. כבר בתחילת שנות ה-70, הקואליציה הקיינסיאנית של עסקים הגדולים והעבודה המאורגנת החלה להתערער, הקיינסיאניזם הצבאי החל לדעוך ומדינת הרווחה-מלחמה החלה את השקיעה הארוכה שלה.

פורסם בפייסבוק ב-23.07.2014

[עריכה] ראו גם

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים