קרל מרקס

מתוך שקוף באוהל
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסופת מובאות מתוך כתביהם של ניצן וביכלר

מתוך מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום, פרק 2, ו':

תוכן עניינים

[עריכה] מבוא

המרקסיסטים היו החלוצים בהבהרת המכניזם של ההצבר הקפיטליסטי – זה אשר מקפל בתוכו את הניכור הצרכני, הפטישיזציה של הסחורות, הצרכים הכוזבים והסובלנות המדכאת בחברה המודרנית.

מכניזם זה נחשב ליעיל ומתוחכם יותר מהשיטות האלימות וממחנות-הריכוז ומהתעמולה הגסה של המשטר הסובייטי.

אולם, הם נותרו שבויים בבסיס המטריאלי של תהליך הייצור התעשייתי; ולכן, הם נתקעו אי שם בוויכוח עקר על ערך העבודה 'היצרנית' והעבודה 'הלא-יצרנית'. כך הם החמיצו את המטרה של מרקס:

להציב תיאוריה כלכלית-פוליטית קוהרנטית במאה העשרים ולהבהיר את האופי הפוליטי של הסחורה.

תיאוריות הצבר ההון המרקסיסטיות, במאה העשרים, נותרו מבוססות על הנחות של ייצור מטריאלי מתקופת התחלת התיעוש. הנחות אלה קרובות, למרבה האבסורד, לדוקטרינה הנאו-קלאסית.

[עריכה] מיסוד העוצמה הפוליטית לתוך תהליך הצבר ההון

מרקס, היה הראשון שניסה להכניס את מיסוד העוצמה הפוליטית לתוך תהליך הצבר ההון. הוא עשה זאת באמצעות ניתוח שני מחזורי ייצור בסיסיים הפועלים בקפיטליזם: מחזור סחורות פשוט (C-M-C) ומחזור סחורות מתרחב (M-C-M*).


מדובר בשתי ספרות מנוגדות ומשלימות. הספרה האחת היא זו שבה חיים העובדים, והאחרת של הקפיטליסטים. בראשונה, המטרה היא למחזר ערכי שימוש למען הקיום האנושי; בשנייה, המניע והתכלית הם הגדלת הרווח הכספי למען הרווח הכספי.

ההבדל בין שתי הספרות הוא מהותי: הראשונה מייצרת למטרות מטריאליות של קיום, ומשום כך מושגיה סובבים סביב יחידות תועלת ושעות-עבודה; השנייה שולטת ומכוונת את הראשונה באמצעים סימבוליים, וערכיה סובבים אך ורק סביב סמלים כספיים. אין מדובר בהבדל שבכמות צריכת סחורות בין שתי שכבות חברתיות, עובדים וקפיטליסטים. הקפיטליסט חותר, ומותנה לחתור, להגדלת רווחיו בערכים כספיים; לא כדי לצרוך יותר מוצרים ושירותים − גם אם זאת הוא עושה − אלא כדי להגדיל את הכוח היחסי שלו בחברה.


מרקס ניסה להראות את הניגוד והסינתיזה שבין תהליך הגידול בפריון שמקורו בעבודה החברתית, לבין תהליך המיסוד של יחסי-הכוח במשטר הקפיטליסטי. הניגוד הזה, שבין הפריון המטריאלי והכוח הפוליטי, היה צריך לבוא לידי ביטוי בניגוד שבין המחזור הפשוט של העבודה החברתית לבין המחזור המתרחב של ההון. אבל מוקד התהליך − הצבר ההון − נותר לכוד בתוך המסגרת התועלתנית של יחידות ערכי שימוש מטריאליות (C), המדודות ביחידות חסרות-פשר של 'זמן עבודה'.

[עריכה] גורם-ייצור רביעי - הטכנולוגיה

כאן מצויה הבעיה העיקרית, שיש לפתור: אין אפשרות לתאר את התפתחות ההון ותהפוכותיו באמצעות יחידות-תועלת של עובדים (ובוודאי לא באמצעות יחידות תועלת של צרכנים). אפילו לפי ההיגיון המרקסי, מדובר בגורם-ייצור רביעי השונות זו מזו במהותן.

שפה אחת היא שפה של ייצור וסיפוק צרכים; היא מבטאת את המטרות האוניברסליות של המין האנושי. השפה השנייה – שפת ההון, או שפת הביזנס בימינו – היא שפה כוחנית ומנוכרת, המבטאת אינטרסים פרטיקולריים שעומדים בסתירה לקידמה האנושית.

מרקס חזר ותקף את הכלכלנים-הפוליטיים הקלאסיים (ולמעשה, את ממשיכיהם הנאו- קלאסיים) על כך שהם מתארים תמונת-עולם פיקטיבית: קיימים בה צרכנים ויצרנים, שחיים אך ורק למען סיפוק צורכיהם. מרקס טען שהקפיטליזם מוּנע על ידי רווח ולמען רווח – ומשום כך הוא מחולל, בין השאר, ובהיסח הדעת, עלייה בפריון ובידע הטכנולוגי.

הכלכלנים הקונבנציונליים של זמננו שבויים בשפה קדם-קפיטליסטית, שפה של סיפוק צרכים במחזור סחורות פשוט. הם מתאמצים לתרגם את השפה העסקית למונחים 'ריאליים' ותועלתניים. אלא שמדובר במאמץ שווא. אין אפשרות ליצור שפה אוניברסלית אחת, שתגשר בין האינטרסים הסותרים של שתי השפות.


על פי ההיגיון של מרקס עצמו, לא רק השפה המטריאלית הנאו-קלאסית (שפת 'כמות המכונות') אינה שפתו האמיתית של ההון – אלא גם השפה של מרקס (שפת יחידות-הערך האבסולוטיות של העבודה) אינה יכולה להתמודד עם שפת ההון, משום שההיגיון של ההון מנוגד לה.


על פי מרקס, התודעה של העובדים – המודעים לעצמם כמעמד – היא ראיית עצמם כסחורת אדם המוכנסת כתשומה למכונה חברתית, אשר פועלת נגד צורכיהם האמיתיים. אין הם שולטים בתכנון עבודתם ובפרי עבודתם. עבודתם אינה מכוונת לצורכיהם, אלא לצורכי המערכת הקפיטליסטית; זו מתגלה יום-יום דרך מוסדות השליטה העסקית, הצרכנות, התקשורת, המשפט, המשטרה, הצבא, המדינה והמשטר העולמי. כל מה שמעבר לצורכיהם המטריאליים הוא 'עודף' עבודתם, הנחמס מהם ומופעל נגדם בהצדקות מתוחכמות. העובדים שזורים באירגון התעשייתי ומותנים להתקיים תחת ההגמוניה של ההון ועל פי תכתיביו.


[עריכה] ההון ככוח

ההון, לעומת זאת, פועל לפי היגיון אחר לחלוטין; אין אפשרות להעביר אליו את שפת ערכי השימוש של העובדים. בעוד ששפת העובדים מובעת ביחידות אבסולוטיות של קיום אנושי מטריאלי, הרי שההון הוא שפת הכוח. זהו כוח מאורגן, המבוסס על כניעותם של העובדים.

ההון אינו נובע מהייצור החומרי: הוא שולט בייצור החומרי, וכופה את תכתיביו וחומס אותו, אבל כוחו אינו מבוסס עליו. שפת הכוח, לעולם אינה יכולה להתבטא במונחים אבסולוטיים הנשענים על קיום מטריאלי. שפת הכוח יכולה להתבטא רק במונחים יחסיים; כלומר, ביכולת היחסית של קבוצה חברתית אחת לכפות את רצונה, למנוע את שאינה רוצה בו ולהפעיל לצרכיה קבוצה אחרת. משום כך, ההון יכול להיות מובע רק בסימבולים יחסיים; מדידת מנה של כוח יכולה להיעשות רק יחסית לכוח אחר.

[עריכה] להחזיר למושג ההון משמעות חברתית

המטרה העיקרית של המחקר הזה היא להחזיר למושג ההון משמעות חברתית, הכוללת גם את התפתחות הייצור התעשייתי וגם את התפתחות מוסדות הכוח הפוליטי. במאה העשרים כתוצאה מהקורפורטיזציה והביורוקרטיזציה של האקדמיה, נחטף החלק 'הייצורי' על ידי מחלקות הכלכלה באוניברסיטאות, והדיון במוסדות הפוליטיים- תרבותיים הועבר למחלקות אחרות. אבל המטרה אינה יצירת קשר בין שתי זרועות ביורוקרטיות של אקדמיה, אלא בניית תיאוריה מקיפה אחת של משטר ההון.

[עריכה] הקפיטליזם כסדר חברתי

קפיטליזם אינו סיסטמה כלכלית – אלא סדר חברתי מסוים, שהבשיל לפני כמאתיים שנה. הוא התחזק במאה העשרים; ורק בסופה קיבל את האופי הגלובלי, שמרקס תפש כבר במאה התשע-עשרה. המוסד הבסיסי של הסדר החברתי הזה הוא ההון.

[עריכה] פוסט-אידאולוגיה והסתרת הסדר הקפיטליסטי

ערך מורחב - פוסטיזם

כתוצאה מהפיצול התודעתי, התפתחה מאז שנות הששים אופנה אקדמית שטענה כי הקפיטליזם הגיע לקצו: פסו המאבקים המעמדיים, נעלמו האידיאולוגיות המעמדיות. 'קץ האידיאולוגיות' מסמן את כניסת המין האנושי לעידן של חברה 'פוסט תעשייתית', 'פוסט קפיטליסטית' – ואפילו, בלי צחוק, 'פוסט מודרנית'.

אין פלא שקטגוריית ההון היוותה בעיה אשר יש להחביאה, לכלוא אותה בתוך הייצור או בתוך 'המערכת הכלכלית'. יש צורך לבטלה כלא-חשובה, מול כוחות העתיד של 'הידע' ו'התקשורת' וה'היי-טק' ו'הפלורליזם התרבותי'. בקיצור, יש לבטל את הקפיטליזם כלא היה – ולהותירו כמין דימוי מעורפל, בפיהם של דמגוגים ואנשי תקשורת. בסופו של דבר, לשם מה קיימים 'מדעני חברה' ומה מקור השראתם ומימונם ועתיד קיומם.


[עריכה] ראו גם

כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
תיבת כלים