רווחי מלחמה
מצוטט מתוך ניצן וביכלר, מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום, 2001, פרק ראשון, ב. רווחי מלחמה.
הספר זמין להורדה חינם באתר
תוכן עניינים |
ישראל כחלק מהתפתחות גלובלית
הטענה המרכזית בספר היא, כי שני השלבים - הן השלב הקודם של המשק המלחמתי והן השלב הנוכחי של 'שלום של שווקים' - מהווים חלק בלתי נפרד מהתפתחות גלובלית. המפנה החד בהיסטוריה הישראלית והמעבר מקפיטליזם של מלחמה מתמדת לקפיטליזם ליברלי אינו ייחודי לישראל, אלא קשור לשינויים שהתחוללו באופי הצבר ההון ובתהליך התרכזותו הן בעולם והן בישראל. שינויים אלה כוללים את התמורות שהתחוללו במוסד העסקיות ובמוסד מדינת-הלאום.
בישראל השתקף השינוי בהתמוטטות 'ההסדרים המוסדיים' שהיו הבסיס של 'המשטר הישן'. משטר זה צמח מאז שנות השלושים באוטונומיה הציונית בפלסטינה והחזיק מעמד בין שנות החמישים לבין תחילת שנות התשעים. הפרק השלישי בספר [קישור] מתאר את ההיסטוריה הישראלית שלפני המפנה בתחילת שנות התשעים תוך התמקדות בקבוצות הדומיננטיות בחברה הישראלית ובתפקודן ההיסטורי.
קיינסיאניזם-צבאי
במרוצת שנות השבעים והשמונים אופיינה ישראל במבנה כלכלי-פוליטי שניתן לכנותו כ'קיינסיאניזם-צבאי'. במבנה זה בלט תהליך הריכוזיות התאגידית שלווה בצמיחה כלכלית איטית ובהוצאות ביטחון גבוהות. מבנה זה התבסס על תהליך 'העמקת' ההצבר. אחד הסממנים הבולטים של עידן זה היה הקיטוב הגובר בסקטור העסקי, בו התמסדה 'הכלכלה הגדולה' שבמרכזה ניצבו קבוצות ההון הדומיננטיות. [חזור מעלה]
האינפלציה
ברמה המצרפית או המקרו-כלכלית, הופיע תהליך צמיחה נמוך ובעיקר כאינפלציה בלתי מובנת. הפרק הרביעי [קישור] בספר מתיר את רזי האינפלציה, שאידיאולוגים אקדמיים שונים טרחו לשוות לה מעטה מיסתורי, תוך הפרכת הטענות המקובלות על סיבותיה. האינפלציה אינה עונש על 'עודף ביקוש' של השכירים. היא אינה נובעת מ'עודף נזילות' ובוודאי אינה תוצאה של 'זעזועים חיצוניים' במחיר חומרי-הגלם. מעל לכל, האינפלציה אינה תופעה 'חיצונית' לחברה אלא חלק מאופי ההצבר של ישראל באותה תקופה.
הפרק החמישי בספר מתאר את צמיחתה ושקיעתה של האינפלציה בישראל. האינפלציה התחילה לצמוח בראשית שנות השבעים כאשר המקורות של 'הרחבת' ההצבר הגיעו לקצם. הסתיימה הפרולטריזציה [צורך בביאור] של המהגרים היהודים שלאחר 1948 ושל כוח-העבודה הפלסטיני מהשטחים שנכבשו ב-1967. גם ייבוא ההון האזרחי הזול חדל להיות גורם בהשקעות. ההון הדומיננטי דחף לשינוי אופי הצבר ההון, כשהוא הולך ומתבסס על חלוקה-מחדש סטגפלציונית. [חזור מעלה]
המיליטריזציה
תהליך 'העמקת' ההצבר הופעל בעיקר באמצעות המיליטריזציה והתמרונים בשוק ההון. קבוצות-ההון המרכזיות השתלטו על שני התחומים העיקריים שהניעו את התהליך: נשק ופיננסים. הרווחים הדיפרנציאליים של קבוצות-ההון המרכזיות נבעו מצד אחד, מיכולתן לבלום את ההשקעות האזרחיות תוך שליטה גוברת בהוצאות הממשלתיות לקניות צבאיות – ומצד שני, מיכולתן להכתיב את קצב הגידול של מחירי הנכסים בשוק ההון. ההיערכות הפוליטית, שבמרכזה עמד ממשל חלש ושמרני, הקלה על 'העמקת' ההצבר` בתהליך זה, הרווח הדיפרנציאלי של ההון הדומיננטי נשען על קצב עליית מחירים יותר מהיר בתחומי הנשק והפיננסים ביחס לקצב 'הנורמלי' של האינפלציה. התוצאה הייתה אינפלציה הולכת וגדלה מלווה במיתון ובאבטלה. [חזור מעלה]
שינוי המבנה של יחסי הכוח בישראל
תהליכים אלה היו כרוכים בשינוי המבנה של יחסי הכוח בישראל. המשטר של 'הרחבת' ההצבר של שנות החמישים והששים התבסס על דומיננטיות ממשלתית; לעומת זאת, התמסד מאז שנות השבעים משטר של 'הון דומיננטי', שהתבסס על רווחי נשק ופיננסים. במשטר זה איבדה הממשלה את מקומה המרכזי הן בניהול תהליך ההצבר והן ביכולתה לשלוט במדיניות-החוץ, שהוכתבה מעתה לחלוטין על פי צורכי הקבוצות הדומיננטיות בארה"ב. [מעבר לעמ' 16] הפרק השישי בספר עוסק בקבוצות-ההון הדומיננטיות של ארה"ב שהכתיבו את מדיניות-החוץ של ארה"ב במזרח-התיכון מאז שנות הארבעים. מדיניות זו התבססה בעיקר על האינטרסים של שתי קבוצות מובילות באליטת הכוח האמריקנית: קבוצות הנפט וקבוצות הנשק. [חזור מעלה]
ההטיה הצבאית
מאז סיום מלחמת-העולם השנייה ובעיקר מאז המלחמה בווייטנאם, עלתה קבוצת עסקים שהתבססה על מכירות צבאיות ושרווחיה תפסו חלק הולך וגדל מרווחי 'הכלכלה הגדולה' האמריקנית. מגמה זאת לוּותה בתהליך שבו הועתק מרכז-הכובד של המשק האמריקני לעבר פעילות הנשענת על תקציבי הממשל ועל ייצור טכנולוגי-אקסקלוסיבי, בעיקר לצרכים של 'אינטרס לאומי'. לתהליך זה קראנו בספר 'ההטיה הצבאית'. התהליך, לפחות בחלקו, נבע מירידה מתמשכת של פירמות בינלאומיות שבסיסן בארה"ב בשווקים האזרחיים בעולם, לעומת צמיחתן של קבוצות-הון שבסיסן באירופה וביפן. [חזור מעלה]
קואליציית הנפט והנשק
בשנות החמישים והששים התרכזה מדיניות-החוץ של ארה"ב במזרח-התיכון בהבטחת 'הזרימה-החופשית' של הנפט, תוך ניסיון לשמור על היציבות המדינית באזור. מאז שנות השבעים התערער סדר הנפט הישן, ותחתיו צמח סדר חדש שהתבסס על אי-יציבות מדינית ומשברים מחזוריים באזור. כך התגבשה 'קואליציית הנפט והנשק' שרווחיה הדיפרנציאליים התרכזו סביב ייצוא נפט וייבוא נשק במזרח-התיכון. הכוח שהניע את עליית המחירים היה מערך חדש; בראשו עמדו מצד אחד קבוצות הנפט המובילות ו'אופ"ק' – ומצד שני קבוצות תאגידי הנשק הגדולים בארה"ב. בעוד הראשונים ויסתו את התפוקה ויצרו אווירת 'מחסור' בנפט, האיצו האחרונים את מרוץ-החימוש וסיפקו את הפתיל להצתת הסכסוכים הצבאיים, שהביאו לעליית מחיר הנפט.
לשיא כוחה הגיעה הקואליציה בתקופת רייגן ובוש, אשר שרי ממשליהם היו נציגים ישירים של הקבוצות המובילות של הנפט והנשק בארה"ב. בתקופה זו גדלו במהירות תקציבי הרכש הצבאיים של הממשל האמריקני – ומדיניות-החוץ הפכה לתוקפנית, כשמצד אחד היא מסבסדת ייצוא נשק ומצד שני מעודדת סכסוכים במזרח-התיכון וברחבי העולם הפריפריאלי. [חזור מעלה]
תפקידה של ישראל בסירקולציה של רווחי הנפט-נשק
מאז שנות השבעים השתלב 'האינטרס-הלאומי' של ישראל באינטרסים של 'קואליציית הנפט והנשק' האמריקנית. בתקופה זו הושלמה הפיכתה של ישראל לבעלת משטר קפיטליסטי-רייגן-בגין. בתקופה זו הושלמה הפיכתה של ישראל לבעלת משטר קפיטליסטי-מלחמתי, תוך תלות מוחלטת במדיניות-החוץ האמריקנית. ישראל שימשה חוליה חשובה בסירקולציה של הרווחים; הן בתור יבואנית נשק שסובסד על ידי הממשל האמריקני למען רווחי קבוצות הנשק האמריקניות, הן כשומרת על מתח צבאי באזור – והן כמגנה על העמדות האמריקניות באזור, בעיקר לאחר נפילת השאח האיראני.
בתמורה, זכה הממשל והצבא הישראלי בסטטוס מיוחד של מדינה קליינטית מועדפת, הניצבת בראש רשימת הסיוע הצבאי והאזרחי של הממשל האמריקני. כמו-כן שקד הממשל האמריקני להתעלם מפיתוח הנשק הגרעיני בישראל [ע"פ מקורות זרים]; הוא אף הניח לישראל לשמור על מבנה משק קשיח ומוגן יחסית מפני חדירת סחורות אמריקניות – ובתנאי שלא יתחרה בפירמות נשק אמריקניות בעולם הפריפריאלי. מאז סוף שנות השמונים השתנה המצב; טיבו של המעבר מרווחי המלחמה ל'דיבידנדים של שלום' הוא נושאו של הפרק השביעי בספר [קישור לפרק]. [חזור מעלה]
