רשמים מכנס צוותא בחינוך בנושא גבולות המחאה 6.12.2011
מתוך שקוף באוהל
דיון עבור הורים ותלמידים בנושא גבולות המחאה
תאריך: 6.12.2011
נערך במרכז מורים בב"ש לפורום הורים ותלמידים של ב"ש.
רות פרנקל – מציגה את הנושא והדוברים
- מדברת על ההגדרה של מחאה.
- הדיון עוסק במחאה חוקית.
- דוברים (6 דקות לדובר):
פרופ' איליה ראובן, ראש המערך הקרדיאולוגי בסורוקה | אדר שטרן, פו"מ היסטוריה ומובילי המחאה החברתית. | רס"ר מיכאל, שוטר, ראש תחום עבריינות נוער בעיר. | אשר אוחנה, ועד הורים, פעמונים. | דוד הורוביץ', תלמיד כתה י' במקיף א'. | ירדן רחמן, מדריכה במרכז קשב לנוער, סיירת הורים.
ראובן, רופא: יש גבולות במחאה? האם בכל תחום חייבת להיות מחאה?
- לדעתי יש תחומים שכדאי לא לצאת למחאה שלא תצא מפרופורציה.
- היה עדיף אילו היה קם מנגנון שימנע את הצורך במחאה.
- מצב המתמחים היום טוב מאשר בימי כמתמחה. מחאה על תנאי העבודה היא מחוייבת מהמציאות כאשר ציבור מסויים מרגיש שמקפחים ומנצלים אותו.
- גבולות למחאה – לא קמים ועוזבים חולים. מפריע לי העזיבה המשותפת וההתפטרות של המתמחים. כך אצל רופאים, כך גם בתחומי משטרה, ובביטחון.
- אנשים בכירים מנסים להכניס את השר"פ (שירותי רפואה פרטית) "בדלת האחורית", ותפסו טרמפ על המתמחים. לדוגמא
- כולנו תוקפים את האוצר, אבל ממבט מגבוה יש עוגה מוגבלת.
מיכאל, שוטר
- מחאה של אדם אחד היא חופשית. מחאה של יותר משלושה אנשים היא מותרת אך מוגדרת הפגנה, דורשת אישור מראש משרד סיור במשטרה, והמשטרה מציבה את התנאים שלה לשמירת הביטחון - תחום ההפגנה, איסור לחסום כבישים.
- במערכת החינוך אנו נחשפים באחרונה למחאה שאינה לגיטימית: שריפת כיתות, פתיחת דף פייסבוק נגד אדם מסויים (תלמיד או מורה).
8נבנתה השנה תוכנית מניעה עם רות פרנקל. שיתוף הדוק יותר ייצור הרתעה בריאה ויביא לדבר גם על החובות של התלמיד ולא רק על הזכויות שלו.
אדר, מחאה: מחאת האוהלים לצדק חברתי
- זה התחיל על דיור.
- המחאה הייתה על החיים שלו כדי לשים את האדם במרכז, בתקופה שיש דברים אחרים במרכז - כסף ואינטרסים אישיים.
- הגישה הייתה פשוט כי אין ברירה - או לא לעשות כלום ולהיות מתוסכל, או לקום ולמחות.
- בעד שלטון החוק, ובמחאה היינו עם המשטרה והיינו בתהליך. מחאה לא יכולה להיות תמיד מסודרת, היא יכולה להיות לא נוחה, כדי שמי שיושב בשלטון ירגיש לא בנוח.
- שוטרים לא יכולים להתאגד ולהיאבק על הזכויות שלהם, ולא יכולים למחות.
- עשינו דברים שאמנם השוטר אומר שעשוי, אבל לפעמים צריך לעשות מעשה.
- אומרים שיש דמוקרטיה וחופש, אבל לפעמים למעשה משבשים לנו את החיים.
- המחאה באמת לא הייתה אלימה ביחס לסדר גודל שלה. אני חוששת שההתעלמות המוחלטת שמתקבלת כרגע תביא אנשים לתרדמת או שאנשים יחליטו שעושים ממקום אלים.
- קיימים פערים אמיתיים בין מרכז לפריפריה. הציבור במרכז יצא לרחוב הרבה יותר מאשר בב"ש. האם אנחנו הולכים זקופי קומה, ולא מחכים רק להסתכל במרכז. צריכים להפסיק להסתכל עלינו כפריפריה ואנחנו במרכז.
אשר, הורה: מעריץ את מחאת האוהלים, כי מאז אנו כולנו מודעים ל-"מה זה מחאה"
- נמצא בוועד הורים ופעמונים ובשכונה, ושם אני פעיל. מכוון את הילדים לאכפתיות מהסביבה. לילדים היום יש צרכים שונים. לא לצאת למחות על כל דבר, ולעשות זאת בצורה אמיתית, מכוונת.
- המוטו שלי לשים את הכל על השולחן, לצורך שקיפות. שאלות:
- כהורים האם לעודד את הילדים למחות בבית? מתי לשים וטו?
- החוכמה היא לראות תמיד צעד אחד לפני המחאה, ואם היא פרצה אז לטפל בה בזמן.
דוד, תלמיד: המחאה החברתית בעיני בני הנוער
- הגעתי למאהל ולא ידעתי שיש לי מקום שם להביע את דעתי. אבל הבנתי שיש יכולת להשפיע על מקבלי ההחלטות. לדבר עם אנשים על איך מרגיש הנוער במהלך המחאה. חשוב להפגין ולתמוך. מהו צדק חברתי בשבילי ובשביל כל הנוער בב"ש.
- קורה לילדים ולנוער כי יש לנו יכולת להשפיע, בואו להשפיע.
ירדן, מדריכת נוער
- הקמנו יחידת איתור עירונית בשם "מקשיבים בלילה" עם מדריכים ועו"סים, ויוצאים 4 ימים בשבוע בנוסף לסיירת הורים. יש פוטנציאל בנוער ודווקא הוא הולך כנגד הממסד.
- אפשר למחות בדרכים נכונות ולא להגיע לסיכון.
יוסי ברביבאי, ועד הורים, מתנדב במשטרת ב"ש
- מחאת הרופאים הייתה לטווח זמן מסויים ואולי פגעה באופן מוגבל.
הערה מהקהל - ראש סיירת הורים
- מחאה הוא כלי דמוקרטי, אבל יש הבחירות שהם הדמוקרטיה.
- האם העם אומר את דברו, על חשבון הזכות של אנשים לחיות בכבוד.
- המחאה צודקת כי היא הוציאה את הציבור מהאדישות שלו. לעומת זאת מחאת המתמחים במרכז אינה בפריפריה, ולאו דווקא צדק חברתי.
- כשארגיש שאין ברירה ואו שיהרגו אותי או שאהיה חייבת לשרוף צמיגים, אז אני אשרוף צמיגים.
- שביתת רעב היא כלי נוסף
- צריך לדעת מי מושך בחוטים
- שביתת הרופאים – חשוב להביע סולידריות חברתית.
