שדה האוהלים 2 - תמצית הידע - Q4-2014
מתוך שקוף באוהל
השתתפות ככלי לבניית קהילה
- נתי גולדמן (2014), "ההשתתפות והעשייה למען הבית מייצרת את תחושת השייכות...". פוסט עם קישור למסיבת הדיקומפרשן 2014, בקבוצת burning man Israel vip, 24/9/2014. נדלה ב26/9/2014 ו
- שנה טובה לחברי "ה"קהילה... אני כותב בקבוצה הזאת קרוב לשלוש שנים, מיום הקמתה... השנה האחרונה הייתה שנה שכולה מידברן... אני עושה ומשתתף למען הבית שלי... וככול שהוא יותר שלי יותר כיף לי בו... וככול שישנם יותר אנשים שזה גם הבית שלהם, יש יותר אנשים שכיף להם... יש כיף בבית...
- בשנה האחרונה ובמהלך השנתיים שלפני הכרתי הרבה אנשים וחברים חדשים, אנשים מיוחדים, איכותיים, אינטליגנטים, מוכשרים, אוהבים ואהובים...בכול יום אני נתקל בעוד חבר מיוחד... קהילה מיוחדת במינה, קהילה נסיונית המתרגלת תרבות אלטרנטיבית, המבוססת על עשרת העקרונות... אחד העקרונות שמשפיעים באופן קיצוני על החוויה והשינוי הוא עקרון "ההשתתפות"... החברים שלא מקיימים את עקרון ההשתתפות מחמיצים את החוויה הנשגבת... ההשתתפות והעשייה למען הבית מייצרת את תחושת השייכות... ומפה הסרט הוא שונה... ההתחככות והמפגשים אם עוד משתתפים זה קסם בפני עצמו... אני רוצה להודות לכול החברים הנפלאים שהכרתי בשנים האחרונות, אחת התמורות הגדולות במאמצי העשייה וההשתתפות שלי למען הבית שאני אוהב.
- אני קורא לכול החברים שיושבים על הגדר להתעורר, אתם מחמיצים את כול הקטע... אתם בסרט אחר...
השתתפות = מגיע לאירועי הקהילה(לפחות מידברן, ודיקומפרשן) מתנדב ועוזר במה שניתן, מביא אמנות ותוכן לקהילה, מתגייס למאמץ קהילתי, משתתף בשיח הקהילתי, יוזם ותורם בכול דרך... מאחל לכולנו, שנה של יצירה ועשייה, של סבלנות וסובלנות, דגשים לחמלה ואהבה... שנה טובה. נתראה בדיקומפרשן... חשוב לגיבוש הקהילה ולחוסנה הכלכלי... מיותר לכתוב שזה מסוג המסיבות שלא תרצו להחמיץ.
מה זו קהילה? הסוללה עם הפלוס והמינוס
- שירין ארנבת אלוני, 9/10/2014. נדלה 16/10/2014
- דובר על הסיבות של אנשים להצטרף לקהילות, מה זה אומר בשבילם, מה מניע אנשים למצוא מכנה/מחנה משותף. הגענו גם לנקודות שורשיות, כמו הצורך לשרוד ופחדים. גם הקהילות השליליות לכאורה, עלו כדוגמא: כתות, מחנות פוליטיים גזעניים וכמובן טרוריסטים לסוגיהם. ולמה בכלל שמישהו ירצה בעידן כל כך אינדיבידואליסטי להיות חלק מקהילה אמיתית, בעידן שבו מספיק שאפתח קבוצה בפייסבוק וארגיש יעני מחוברת לקהילה שהיא בעיקר אני לבד מול המחשב כותבת משהו למישהו?
- מצאתי את עצמי מציירת סוללה, עם סימני הפלוס והמינוס שלה. וזו הייתה תובנה די חזקה עבורי ברגע ובנקודה הזו- שיתפתי אותה: הקהילות נוצרות כי אנשים צמאים לשינוי, צמאים למשהו שיחבר אותם לאחרים למען עשייה חדשה, שתוציא אותם מהעולם הקודם. אבל זה לא בהכרח דבר חיובי.
- הבאתי את הדוגמא של כנופיית באדר מיינהוף, שהיו חבר'ה צעירים שהשתתפו במחאת הסטודנטים של 68' בגרמניה פוסט מלחמת העולם השנייה, חבר'ה מאוד אידיאליסטיים, שהרצון שלהם לשנות את המצב הוביל אותם להאמין שהדרך היחידה והאפקטיבית לשנות היא באמצעות טרור. אם אודה על האמת, הייתה תקופה במחאה החברתית שחשבתי שאולי אנחנו לא מצליחים כי אנחנו לא נועזים כמותם. לא מעזים לעשות דברים שיכולים להרוס.
- והבאתי דוגמא אחרת, של קהילה באותו הקיץ בארה"ב, שנסעה יחד לנשוויל והקימו עיירה משלהם, עם המון מהערכים שמסתובבים גם היום בראשם של צעירים רבים שאני מכירה בארץ ובעולם, ערכים של קיימות ואקולוגיה וחשיבה רוחנית-היפית שכזו...
- רק שאחד הדברים שהובן בדיעבד שהרס את המרקם של הקהילה הזו, היה ההתנגדות לקיומם של רגשות שליליים. לא הייתה לאנשים שום דרך להביע את מה שמפריע להם או לעבד את זה. זה היה נחשב לדבר לא בסדר, נגיד, לכעוס. במה זה יותר טוב מדיקטטורה?... זו דיקטטורה על הרגשות של אנשים. האומנם הם היו יותר טובים מחבורת באדר מיינהוף? גם אלו וגם אלו הובילו לתוצאות. חלקן חיוביות וחלקן שליליות מאוד.
- הציור של הסוללה גרם לי להבין, שקהילה זקוקה גם לדברים השליליים וגם לדברים החיוביים שבתוכה כדי ליצור את המתח החשמלי שמניע דברים ונותן אנרגיה. ליתר דיוק, אין לנו באמת אפשרות לעשות שינוי לעולם "טוב יותר", תוך המחשבה שהקהילה יכולה להיות מעין טוב מוחלט ואוטופי, בלי שהכוחות השליליים או כוחות ההרס יתקיימו שם בד בבד.
- בזמן שדיברתי, הבחנתי באחת הבנות בשולחן עוברת על מה שציירתי וכתבתי ומציירת מעל זה. סוג של מוחקת אותי. התבוננתי בעצמי ברגע הזה. הכפילות של הרגשות- הכעס על זה שהיא מוחקת אותי, ואחר כך מדברת על זה שאין שום משמעות לדיונים כאלה של זיוני שכל, שקהילה צריכה לאהוב רק אותה, אבל הבנתי- היא המראה המושלמת למה שהתחולל בתוכי לאורך כל הערב הזה. לכן הגבתי אליה בנחמדות. כי היא אמרה את הדברים שלא באמת העזתי להגיד.
- יכולתי לכתוב לכם בקצרה על הכנס הזה, לכתוב רק בשפה חיובית ומאירת עיניים על כל הדברים הנפלאים שקרו וקורים בזכות כנסים כאלה ודומיהם, אבל אולי, רק אולי, גם המראה הזו, של הכוחות השליליים הנמצאים מתחת לפני השטח, המבט בדברים האלה, יכול לעזור לנו לדייק ולהבין את מי שאנחנו בתוך הקהילות האלה, לחמול ולמחול על מה שדורס לנו את האגו, והכי חשוב בעיניי-להיות כנים ואמיתיים עם מי ומה שאנחנו בתוך תהליכי השינוי הכבירים שאנחנו היוזמים והמציירים שלהם.
- את הערב סיימתי בשיחה נעימה עם שני חבריי, דרור ונתי, מחשבות על מודל עסקי ליצירת שינוי בחינוך. איך מצד אחד נמאס לעשות דברים בהתנדבות וכן, אין מה להתבייש מלרצות מודל עסקי, מצד שני אני מנסה להימנע מעשייה שסובבת רק סביב הרצון לעשות כסף ולהתפרנס.
- התובנה, שפשוט חשוב שניפגש, ונחדד בינינו את הרעיון הזה לשינוי, התחברה לעוד תובנה על כך שהחינוך, בדומה למאבק בין מונוקולטורה ולפרמקלצ'ר, דורש שינוי של הצורה. הערב הזה הותיר אותי עם המון מחשבות על הצורות מתוכן אנחנו פועלים. בכל רגע.
- אני באמת שואלת את עצמי, מי אני בלי המחשבה שאני צריכה להיות חלק משינוי העולם? מי אני בכלל שאני חושבת שאני יכולה לשנות את העולם? ומה בכלל רע כל כך בעולם שחייב להשתנות? האם בהכרח הדברים שאנחנו יוצרים כאן, הם חיוביים באופן מוחלט? האם אין הדברים שאנחנו מכנים אותם שליליים, דווקא מניעים אותנו ליצירת פתרונות ולאחדות בינינו?
- עלינו לקחת אחריות ולבחון את עצמנו באופן אמיתי וכנה בכל רגע נתון, גם מול מחשבות ודברים בעולם שכרגע מעוררים בתוכנו התנגדות. אני יודעת שזה מאתגר ולא פשוט. גם אותי זה מאתגר להיות כנה באופן הזה.
