שקיעת תנועת המחאה של 2011
אייטם זה ינסה להציג ניתוח לשקיעת תנועת המחאה העולמית Occupy Wallstreet שכוללת את המחאה בישראל, בגלל חוסר הבקיאות הפוליטית של מובילי הפעילי התנועה.
מדוע תנועת המחאה התרסקה, ומדוע כ"כ קשה לארגן אותה מחדש?
תוכן עניינים |
כניסה של ציבור חדש לזירה הפוליטית
המאפיין המרכזי של תנועת המחאה של 2011, שהיא יצרה שיח ומעורבות ציבורית פוליטית-כלכלית, באופן שלא מוכר מהזירה החברתית בדרך כלל, אשר תחום ע"י האידאולוגיות המוכרות, והמפלגות אשר מייצגות אותן. מהלך זה פתח פתח לאפשרות של גיבוש מודל כלכלי-פוליטי חדשני, מעבר למצעים ולמדיניות הקפואה של המפלגות. מודל זה יכול היה להוביל להקמתה של "מפלגת-עם" חדשה שתייצג את מי שמסתייג מהשחקנים הפוליטיים הממוסדים.
שינוי מבני-חברתי עמוק לא פוליטי
התנועה ניסתה להניע מהלך של שינוי חברתי, כלכלי, סביבתי, אך לא "פוליטי", במשמעות של מפלגתי, פרלמנטרי, "לפי כללי המשחק הקיימים", בלי להשתמש בטרמינולוגיה הפוליטית הקיימת.
היה ניסיון אמיתי ליצור "חברה חדשה" המנותקת ונקייה מהזוהמה והתחלואים של הישנה.
ניסיון מיתוג מחדש של מושגים פוליטיים וכשלונו
האם הביקורת שמציגה תנועת המחאה קשורה לביקורת על הקפיטליזם, וכוללת מרכיבים מרקסיסטים, סוציאליסטים ואנרכיסטים, גם אם לא במודע?
במבחן השורה התחתונה, ניסיון מיתוג מחדש נכשל. אני טוען, שזה מכיוון שאין דבר כזה "במנותק מהמערכת הישנה". כל הרעיונות בשיח המחאתי, כבר קיימים במאגר המושגים וההיסטוריה הכלכלית פוליטית.
כל מה שרק ניתן לעשות איתם הוא מיתוג מחדש. אך מהלך זה מוגבל, כי מי שיזהה את הרעיונות הישנים בלבוש החדש, יתריע ויחשוף את הגברת שמאחורי האדרת. לכן, כל מהלך כזה נדון לכישלון.
אבני הבניין של השיח הפוליטי
הדרך החלופית היא אך ורק להכיר את אותם מושגי-יסוד, שאני מכנה "אבני-הבניין" של השיח הפוליטי. במונח "השיח הפוליטי" אני מתכוון לסך המרחב של הניסיון לפתח, לשנות, לתקן, הן ברמת התאוריה והן ברמת המדיניות בפועל, הן מצד הממסד והן מצד ההתנגדות לכן, הצעד הבא המתבקש, הוא לזהות אותם, ולמפות אותם, במנותק מסך הטרמינולוגיה הפוליטית אשר מהווה מסך עשן המנתק אותנו מהשיח המהותי, כגון "קפיטליזם" ו"סוציאליזם". ניתן למפות אותם באמצעות מספר ניגודים:
- חירות אישית מול סמכות ושלטון - מי מוסמך לקבל החלטות המשפיעות על עוד אנשים, ואיך מקבלים אותן?
- שוק חופשי מול מועצות אזרחיות או שלטון חזק.
- אמונה דתית מול רציונאליות
- היצמדות להגדרות לאום ושייכות אתנית אל מול זהות אנושית גלובלית.
- הסתמכות על טכנולוגיה אל מול צמצום טביעת-הרגל האקולוגית.
הכחשת הדינמיקה והמציאות הפוליטית
מרכיב נוסף בכישלון והתפוררות תנועת המחאה הוא בהתכחשות שלה לדינמיקה הפוליטית בעולם האנושי. תנועה זו ניסתה לברוא עולם חדש, תוך שהיא מנסה לזרוק לפח את "העולם הישן". אך בדיעבד מסתבר, שאותו עולם ישן לא היה ממש מוכן להיזרק לפח, והתנגד, בכל האמצעים העומדים לרשותו, ושפותחו במשך מאות שנים.
הפערים מתקיימים למרות ההכחשה
המהלך והתקווה שהביא איתו קרסו לאור ההתרסקות של תנועת המחאה סביב אותן מחלוקות פוליטיות ישנות - התנועה לא הצליחה להמציא שום קונספט חדש, שלא קיים כבר בהיסטוריה הכלכלית והפוליטית.
היעדר הבנת המחלוקת הפוליטית-מושגית הבסיסית מטרפד כל מהלך לבניית "ביחד", כי לכל אדם יש מיקום יחודי במפה שיוצרים נושאי-המחלוקת שתוארו לעיל, אך בעיקר, עקב ההתעלמות מאותה מחלוקת, מתוך אמונה שאם נתכחש לאותן מחלוקות הן פשוט יפסיקו להתקיים, או ההנחה השגויה שכולם חושבים כמונו, כל הנורמלים, חוץ מכמה "קיצוניים", מ"ימין" ו"שמאל".
תנועת מחאה פורמלית ולא פורמלית
תנועת המחאה "עשתה רעש" בשלב הלא-פורמלי שלה, כאסופה לא מאורגנת של פעילים שלא מתואמים סביב מסמך-עקרונות מסודר, ו/או שאיפה להקים מפלגה שתתמודד מול מפלגות "העולם הישן" בבחירות לפרלמנט. בשלב זה, הפעילים מאמינים שכוחם הוא דווקה בחוסר-הפורמליות ובחוסר הרצון שלהם לקבל על עצמם את כללי העולם הישן אשר נגדו הם קמים.
השלב הפורמלי הוא המעבר לארגון מסודר, המכונס סביב מסמך עקרונות ותקנון. תנועת המחאה אמנם גיבשה מניפסט, אך רבים מתוך התנועה לא הזדהו איתו, ולא הכירו בצורך לעבור פורמליזציה ולהיכנס ל"משחק" ול"שיטה" אותם הם רצו להחליף.
ראו גם
- מניפסט המחאה
