סיכום מהאסיפת מאהלים ארצית בקרית שמונה 1.12.2011
מפגש ארצי. נוכחים: בערך 130 איש מרחבי הארץ. ביניהם: לוני, גבי, קרן, שני, אייל ברמן (ק"ש), איתמר, אליק (נהריה), עופר (האסיפה הארצית), יובל כתף, חמי, אמנואלה דרבי (מגזר ערבי), עופר כרמל, יוס (חיפה) שירה (מושב רגבים), גיל (פרדסיה, כפ"ס), תמיר (כפ"ס), נילי לרנר, שי זיו, עדי, איליאן מרשק, סתיו שפיר, דפני ליף (ת"א), נילו, גדי פרץ (ב"ש) סיגל כהן (אילת), לי לוי (קואליצית צעירי המהפכה).
12 דוברים, 10 דקות לכל דובר.
קרן ק"ש:
דברי פתיחה. מפגש מכל הארץ, להחליף רעיונות. להגיע למשהו משותף.
אליק, נהריה:
פעילים מובילים ישבו יחד מכל הארץ עד שיצא עשן לבן. סמינר בן שלושה ימים עם מימון מלא.
עופר ברקן, נציג האסיפה הארצית, רשת קהילות המחאה:
המושג גבר מכה – איתו היא מלכה ובלעדיו היא כלום. כמו ההתנהגות של התקשורת עם המחאה.
במקומות שונים בעולם הצליחו לארגן מחאות שטוחות בלי מנהיג אחד. האסיפה מתנהגת בצורה חדשה לתרבות הישראלית. מדברים על צעדים להמשך המחאה. מתחלקים לקבוצות רוחביות ברחבי הארץ שכל אחת עוסקת בנושא. במטרה היא ליצור רשת של קהילות מחאה שתהיה יותר צפופה ויותר אפקטיבית. הרשת היא מבוזרת ומסונכרנת. צריך להוריד את האגו.
דורשים צדק חברתי, שיוויון, שיתוף האזרחים ע"י עיריות.
מתחלקים לצוותים לכל נושא, חלק ממשיכים צוותים קיימים וחלק מקימים חדשים.
פייסבוק: האסיפה הארצית – רשת קהילות המחאה.
חמי, המשמר החברתי המקומי:
הקימו את הקבוצה בפייסבוק בהשראת המשמר החברתי. מדבר על הסרט שעשתה החזית החיפאית על פעולה ממוקדת על עירית חיפה, שהצליחו להפעיל לחץ על ראש העיר ולפתוח דיור ציבורי. הקו המקשר בין שני הדברים הוא משמר חברתי מקומי.
להשתמש בדוחות ביקורת על השלטון המקומי. כבר קיים או בהקמה ב: ת"א, י-ם, רשל"צ, כפ"ס, אילת. המשמר מקשר בין המקומות השונים כדי ליצור החלפת מידע, להשראה ולחיזוק המוטיבציה. לכל קבוצה יש את הבעיות העיקריות שלה, אך אם תזוהה בעיה ארצית יהיה ניתן לייצר פעולה ארצית.
החזון הוא להגיע עם המחאה לציבור הרחב, כי התקשורת לא מאפשרת זאת.
לוני, מאהל ק"ש:
מה מחזיק ומשאיר את המאהל פעיל עדיין. התחזוקה, ההחייאה של המקום. עבודה עם הקהילה המקומית. המחאה עצמה.
בנייה בחורשת המהפכה, שכל דבר מסמל איזשהו ערך. המאהל עובד בצורה של קיימות. סיורים לילדים מבתי ספר של "איך אפשר לחיות אחרת". בתחום הירוק יש שיתוף פעולה עם מגמה ירוקה. עבודה בתחום החינוך ביתר שאת מאז הפגנת המיליון. שיח עם קרוב ל-2000 תלמידים עד כה עם תלמידי חטיבה ותיכון. אחרי קונגרס החינוך נוצר פורום חינוך של אצבע הגליל. ניסיון להקים עם הנוער צוות נוער איזורי, בינתיים מתמקדים בצוותים מקומיים.
המחאה חיברה את האיזור שהיה מנותק בין ערים וקיבוצים. עשו מפגשי מעגלי שיח ומנסים לגבש את הצרכים מהתושבים עצמם. שוקדים לייצר שיח עם העיריה, שחשבה לסגור את המאהל.
כל יום חמישי יש אסיפת עם בשכונה שליד המאהל. קפה סוזנה במאהל כבית קפה על הרחוב שבו מזמינים את האנשים לשבת ולדבר. קבוצה שלומדת את ענייני המחאה מהצד הכלכלי. בנייה של קואופרטיב עסקי. איתי מוביל את הבנק החברתי, פרוייקט של איגודי אשראי מקצועיים שהבעלים הם הצרכנים.
פורום גליל הצליח להוריד את המחירים בשופרסל.
יוזמה בפייסבוק "תגידו את האמת" בתגובה וביקורת על התקשורת.
בעיה קשה באצבע הגליל של שירותי בריאות
גישות יוזמה ברוכה.
אמנואלה, המגזר הערבי, חיפה:
(מילות הערכה). משמיעה את זעקתה כאישה ערביה, וכמגזר מיעוט ערבי שסובל מקיפוח ואפליה. מעוניינת בשינוי בדרכי שלום. בואו נהיה יחד נגד הגזענות במדינה.
אחוזי האבלטה הגבוהים במגזר הערבי.
התקשורת מראה אנשים קיצוניים מהמגזר, ואני טוענת שהם בושה למגזר הערבי.
סיגל, צוות אילת והערבה:
מדבר גם בשם תושבי דרום ת"א שביקשו להעביר מסר: 3-4 פעילים בגרעין. כל פעם מצטרפים פעילים. אנשים באילת מפחדים להגיד מילה נגד ראש העיר, קשר הון שלטון חזק. אנשים חוששים לאבד את המלגה, או את דירת העמידר. אמא חד-הורית עם 6 ילדים. לעשות פעם בשנה מפגשים שעוברים בכל הארץ.
אם לא נעבוד יחד לא יצא מזה כלום.
אנשי קשר בערים שונות – לחסום ערים ביום מסויים בשעה מסויימת. קופאיות שישבו ולא
קבוצות של 100-300 איש בערים מסויימות 2-3 אנשים שמגיעים עגלות מלאות בסופר, מגיעים לתור ומשאירים את העגלות ויוצאים להפגנה עם מגאפון, כל פעם על רשת אחרת.
בעיה קשה עם ריבוי האסירים ובתי חולים לחולי נפש. הקלות הבלתי נסבלת שאוסרים אנשים או כולאים אותם בבתי חולים וחולי נפש.
להוזיל מים וחשמל ברחבי הארץ.
יש המון אנשים שנגד משהו. יש כאלה שנגד דפני ליף, גם אני הייתי. עד שהיום היא הסתכלה לי בעיניים, לחצתי לה את היד, ומבחינתי היא בן אדם כמוני כמוכם.
יש פגישה ביום ראשון עם ראש עירית אילת.
בעיות עם סוגית הפליטים באילת.
לי לוי, קואליצית צעירי המהפכה:
קוראים למהפכה בישראל. אין ימין ושמאל באמת, זו רק שיטה שמפרידה בינינו.
יוס, החזית החיפאית והצפונית:
כינוס קיקיוני – כנס ישראל לחברה. את הכינוס האמיתי עשתה המחאה בישראל במאהלים. מחאה ממוקדת כאשר המטרה היא מדינת רווחה שלוקחת אחריות על האזרחים שלה. הפסקה של מדיניות ההפרטה שמעבירה את הנכסים לטייקונים.
צריך להעביר את המאבק למעמדות הנחוכים ולחבר אותו למעמדות אלו.
יש תגובת נגד של הממשל למה שקרה בקיץ. האוטומטיות של ממשלת ימין היא שאם מתקיפים אותנו אלו שמאלנים. הם זרעו רוח והם יקצרו סופה. דה לגיטימציה של המחאה ודמוניזציה של האנשים שהם חלק מהמחאה. החסרונות בקמפיין הזה שהם יורים בכל התותחים על כל מי שמבקר את השיטה והשלטון. המטרה להפוך את החסרונות ליתרונות. הם משתמשים בתקשורת ההמונים, אנחנו צריכים ליצור תקשורת אלטרנטיביים. הם פועלים בחקיקה, אנחנו צריכים להגיש בג"ץ דרך ארגוני זכויות. הם מאשימים אותנו במחאה הכלכלית עוזי דיין העליב את דפני. אבל אם תוקפים אחד מאיתנו, ולא בגלל שהוא מנהיג, כי הוא לא המנהיג, אז הם פוגעים בכולנו. הוא מרוויח במפעל הפיס שמוכר חלומות האספמיה לאנשים. אין סמלים ומנהיגים במהפכה הזו, המהפכה מונהגת ע"י העם למען העם. מספר על חלוקת צווי פינוי לבנקים, ולא חשוב מי יזם את זה. חשוב שהגענו ל-300 איש ונגענו איפה שכואב להם. לפעול כמו ארגון טרור, אבל לא באלימות.
צריך לפעול שכם בשכם, לזנוח את הפחדנות. התאגדות היא מילת המפתח. התאגדות של מהפכנים אידיאליסטית לתנועה מהפכנית אחת.
אם צריך אז נלך דלת-דלת, בית-בית, כדי לדבר עם האנשים, עד שיהיה טוב, עד שיהיה.
נילי לרנר (כלכלה חדשה):
הכח הגדול היה ויהיה קבל עם ועדה. הסיבה שהוציאו אותי מישיבת מועצת העיריה הייתה כי ביקשתי לקבל כמה אמיתות בנוגע למחוסרי הדיור בת"א. בעולם שלנו ההתחייבויות לא נעשות בצורה ציבורית אלא אחד על אחד מול גורמים מקצועיים, כאשר האדם אינו מבין על מה הוא חתום.
עולם הבנקים. מדברים על הקטנת סיכונים, אבל לבסוף לקחו סיכונים כה גדולים שלא רצו בכלל להסתכל על המצב. אני חושבת שאני יכולה לנהל זאת יותר טוב, פשוט מכיוון שאינני חמדנית.
משהו בעולם הולך להתמוטט למרות שהמצב בישראל הוא יחסית טוב. כולם מתים מפחד אבל אנשים צריכים לתכנן מה יקרה כשהכל ייפול ויתמוטט.
הסדר הקיים מבוסס על ריכוזיות. הפתרון הוא לפרק לפירמידות קטנות ולקחת אחריות אישית בסביבה הקרובה. בנקים זה בעצם רישום של התחייבות שיכול להתקיים גם ביני המוכר, בין הקונה ויחד עם עד.
החזון שלנו הוא יצירת הבנק החברתי הראשון.
איתי נבו, הבנק החברתי:
הבעיה אינה בכסף אלא בצורה שהכסף נוצר. הכסף נוצר בצורה של חוב, הלוואה שעליה יש ריבית. אם הכסף שצריך לשלם ריבית לא קיים, אז לוקחים עוד הלוואה, וכך אט-אט החוב גדל וגדל וגדל וכך גם השוק. כעת עברנו את היכולות של העולם. הרשויות לוקחות יותר ויותר כסף לכיס שלהם, ונותנות פחות ופחות.
הבנק החברתי הוא סוג של איגוד. התאגדות. קואופרטיב, שמחברים בין צריכה ועבודה. לבנקים יש מונופול.
יאיר אולמרט, כלכלת הון:
הטייקונים הם בובה שמייצרת רווחים עבור הבנק. הבנקים מכתיבים גם לנערי האוצר מה יהיה, כי מדובר בחבר'ה צעירים שעדיף להם לצאת טוב עם הבנקים. צריך לעזור לפוליטיקאים להשתחרר מאיימת ההון, ולעזור להם לקיים את המדיניות כפי שהם רוצים ומבינים
איתמר ברגר, אסיפת עם נודדת (גליל מערבי):
מה שמשותף לכולנו שרע לנו. יש הרבה אנשים שאינם פעילים והסיכוי שלנו לשנות הוא לעזור לאנשים הללו לצאת מהבועה.במקום שההר יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר. כל פעם בשכונה אחרת, נגיע לדבר עם האנשים. מפיצים יומיים קודם, ובאים להקשיב.
גדי פרץ (ב"ש):
שנים היו מדברים בשם הפריפריה. נגמר הזמן שמדברים בשם הפריפריה. הבעיות העיקריות הן בפריפריה.
משה מנקין:
לא מעוניין להאשים. כל אדם עושה מה שהוא יודע. אדם שעושה מעשים ואינו יודע מה ההשלכות שלהם, אינו יודע מה הוא עושה. בנק ישראל הפך בספטמבר 2010 למשהו כמו בנק פדרלי שמנפיק איגרות חוב. אם מישהו מרים אירוע או הפגנה אז לא אגיד שאני לא בא כי הבן אדם לא עושה ככה וככה. זה אומר לתקוף את הטוען ולא הטענה שלו. ברצוני להוציא 10000 פלאיירים כל שבועיים עליהן יהיה כתוב את כל אירועי המחאה בשבועיים הקרובים.
שי, פעילי החצר האחורית:
הפריפריה החברתית. המרחק שלנו מהרבה אוכלוסיות שלא היו במחאה. הנושא המהותי הוא הדיור הציבורי שהוא בשביל אנשים שאין בשבילם דבר כזה דיור בר השגה. ב-10 שנים האחרונות 2.7 מיליארד ש"ח התקבל ממכירת דירות, ונגנב.
מאפשר מפגשים בין אנשים מפריפריה חברתית בחדרה ובת"א, או באיזושהי שכונה שרק אתיופים נמצאים בה וכדומה.
תצאו למקומות שאתם חושבים ששם אי אפשר לעשות את הדברים הללו, כי אפשר. 60 שנות הפרד ומשול. מפחידים את מעמד הביניים שהוא יהיה כמו החצר האחורית. הדיור הציבורי זה האיכות חיים של כולם והפרנסה של כולם. לא ניתן לזה לקרות.
