צייטגייסט
כלכלה מבוססת משאבים: 10 שאלות קשות - דרור הילמן -
לאחרונה אני מדבר רבות עם אנשים לגבי הרעיונות שמבטאת תנועת צייטגייסט, ואני נשאל שוב ושוב על ידי רבים, בעיקר מתחום הכלכלה ומהאסכולה הליברלית, שאלות מהותיות על ההגיון והרעיונות מאחורי כלכלה מבוססת משאבים, והאם הוא בכלל בר-ישום. החלטתי לנסות לספק קצת תשובות לשאלות שנראות לי החשובות ביותר. התשובות אינן התשובות ה"רשמיות" של תנועת צייטגייסט אלא התשובות שאני נותן לעצמי. אשמח לקבל תגובות ושאלות נוספות.
[עריכה] האם החזון של צייטגייסט הוא סוג של קומוניזם עתידני?
התשובה היא חד משמעית: לא. באופן עמוק החזון של כלכלה מבוססת משאבים (כמ"מ) הוא בדיוק ההיפך הגמור. קומוניזם היא שיטה בה כולם עובדים למען הקהילה, ותפקיד היחיד אינו משמעותי – הוא משרת מטרה "נעלה" יותר – המבנה הסוציאלי. הדגש בקומוניזם הוא העבודה עצמה והעוצמה של מעמד הפועלים. קומוניזם מניח עולם של מחסור, וקורא לחלוקה שווה של המשאבים הדלים, המתבטאים בעיקר בזמן עבודה של פועלים. כמ"מ לעומת זאת קוראת בדיוק להיפך הגמור: מטרת המבנה החברתי הוא רווחת היחיד ולא להפך. המטרה היא לבטל את מעמד הפועלים. הרעיון הוא לאפשר לכל יחיד להתקיים ברווחה ולשקיע את זמנו וכשרונו בקידום עצמו והסביבה הקרובה אליו.
בניגוד לקומוניזם, בו המבנה הכלכלי חייב ריכוזיות של ההון בידי שלטון מצומצם שיחלק אותו באופן שווה, כמ"מ קוראת לביטול מוחלט של ההון וביזור המשאבים באופן שיתאים לצרכים של כל האנשים בעולם. אין חובה לקבוע מראש שוויון מדומה, או לתת למישהו להחליט למי מגיע מה. כל משאבי כדור הארץ מגיעים לכולם. חלוקת המשאבים תיעשה על פי איזון של הצרכים עם המשאבים, תוך נסיון מתמיד להגדיל את המשאבים ולספק רווחה גדולה יותר. לבסוף: צייטגייסט לא מנסה להכתיב סדר חברתי מסוים או צורת שלטון, והיא אינה תוכנית סדורה לעתיד. היא תנועה חברתית שמקדמת רעיון סוציאלי שבו בסופו של דבר האנשים יקבעו כיצד עליהם לחיות, ולא צורה שלטונית חדשה שתכפה על אנשים דרך חיים שאינם רוצים בה. לכן אי אפשר להשוות אותה לשום "איזם" (רעיון) או "קרטיה" (שלטון) מכל סוג.
[עריכה] האם החזון של צייטגייסט הוא אוטופיה טכנולוגית דמיונית?
לא. אנחנו מבינים שטכנולוגיה לא פותרת הכל, ולכל מערכת כלכלית תמיד יהיו חסרונות. כמו כן, צייטגייסט לא מנסה להכתיב תפיסה עיצובית או הנדסית ברורה של העתיד בדומה למה שמוצע ע"י "פרויקט וונוס". לעומת זאת, צייטגייסט כן מקדמת חשיבה שמבוססת באופן עמוק על המקום בו נמצאים המדע והטכנולוגיה של ראשית המאה ה-21, על מנת לשנות את ה"מצב האנושי". ביטול הדרגתי של מעמד הפועלים והחלפתו באוטומציה אינו מדע בדיוני, הוא מתרחש בכל מקרה כבר 100 שנה, והוא מאיץ. כל הטכנולוגיה הנדרשת כבר קיימת למעלה מעשור, וצייטגייסט קוראת לקידומה למען רווחת האנושות ולא למען רווחים כספיים של מעט אנשים. ריכוז ההון בידי מעטים כבר חצה כל גבול. כמו כן היכולת לעקוב אחר המשאבים על פני כדור הארץ כבר קיימת, והיא מתבטאת בכוח המיחשוב והאחסון הקיימים שכבר מנוצלים היום לאיחסון ומעקב אחרי מידע כלכלי, ממשלתי וצבאי מיותרים. טוב יותר אם יופנה למעקב אחרי מידע שבאמת חשוב לאנושות כמו: מזון, תרופות, מים, אנרגיה, שטח, מחצבים וכו' במקום כסף, מניות, מידע בטחוני, מידע פולשני על אנשים ועוד.
כמו כן יש קריאה לביטול שיטת הניהול הקיימת על ידי "מנהיגים" וממשלות, והחלה של שיטה חדשה מבוססת רעיונות מדעיים. אין הכוונה בשום אופן לטכנוקרטיה, בה השלטון יועבר למדענים ומהנדסים, אלא למערכת שתנצל את המשאבים על פי הידע המדעי הקיים, תוך חתירה מתמדת לשיפור הידע וההבנה של משאבי כדור הארץ. זה יעשה באופן מבוזר ברמה הגלובלית, דרך רשתות מידע פתוחות לכל, ולא על ידי אנשים בודדים שבכוחם לקבוע גורלות. מדענים לא יקבעו לכם מה לחשוב, במה לעבוד או כמה כסף מגיע לכם. הם פשוט יחשבו מה היכולת למשל לגדל צמחים מסוימים, או להפיק אנרגיה ממשאב מסוים, ולכן כמה ניתן לספק ממנו לאנשים. כל זה יהיה תחת שינוי מתמיד, משום שזה אופיו של המדע: שינוי ושיפור. האם נגיע לרווחה מוחלטת, אוטופית, בה יסופקו המאוויים הפרועים ביותר של כל אדם? כנראה שלא. אולי בעתיד הרחוק. האם המצב יהיה טוב יותר באופן כללי לרווחה של כ-9 מיליארד אנשים שיחיו כאן עד אמצע המאה? כנראה שכן.
[עריכה] האם הטכנולוגיה של היום אכן מאפשרת חיים ברי קיימא עם אוטומציה גבוהה לכולם?
אנחנו עוד לא ממש יודעים. אבל נתונים סוציו-אקונומיים, דמוגרפיים ורפואיים מראים שינוי אדיר שכבר חוללה הטכנולוגיה במהלך המאה העשרים ברווחה האנושית. אנחנו גם יודעים שקצב הפיתוח הטכנולוגי לא רק גדל אלא הוא מאיץ, והוא מגיע מהר יותר משחשבנו.
רוב האנשים העוסקים בכך בצייטגייסט מתייחסים רק לטכנולוגיה הקיימת והפוטנציאל שלה, ולא לטכנולוגיה "עתידנית". הטכנולוגיה הקיימת מאפשרת חיים ברי קיימא, אולם המודל הכלכלי הקיים לא מאפשר קידום שלהם לרווחת כלל האנושות, בשל ה"כדאיות הכלכלית". רק כמה דוגמאות: החקלאות כבר מאפשרת יעול אדיר ביצור המזון, כך שמזון בשפע לכל תושבי כדוה"א היא מציאות אפשרית, רק שאינה מקודמת ברחבי העולם בשל שיקולים כלכליים. אוטומציה של תהליכי ייצור ושל תהליכים מדעיים כבר מזמן אפשרית כמעט בכל תחום, אך אינה מקודמת כיון שעדיין "כלכלי" יותר להעביד מיליוני אנשים ב "עולם השלישי" בתנאי עבדות. כך גם לגבי שירותים כמו ניקיון, תחבורה ועוד. הטכנולוגיה לאנרגיה ירוקה כבר הומצאה, ורק שיקולים כלכליים מונעים ממנה להחליף את הנפט שעדיין רווחי יותר. כמוהם גם טכנולוגיות לטיהור מים, שירותי רפואה מותאמים אישית, ועוד רבות אחרות. צייטגייסט אינה עוסקת בפיתוח טכנולוגיות חדשות, אלא בשאיפה להשתמש בטכנולוגיות הקיימות באופן נרחב יותר וגלובלי ללא המגבלה של שיקולים כספיים ואינטרסים מדיניים.
[עריכה] מה אנשים יעשו אם לא יהיו מחויבים לעבוד לפרנסתם?
פשוט מאוד: מה שהם רוצים. אבל ברצינות: אנשים רבים מבועתים מהמחשבה שיהיה להם זמן פנוי והם לא יחויבו להיות בתוך מסגרת. ובכן, אני מעריך שיוקמו מסגרות מסוג אחר, חופשיות יותר, שיעזרו לאנשים לנהל את זמנם אם ירצו. אבל אני מאמין שאנשים פשוט יבלו זמן רב יותר בצריכה של קולנוע, ספרות, אמנות, מחשבה, השכלה וכו'. חלקם יעשו יותר ספורט, חלקם יבלו בעיקר מול האינטרנט או משחקים למיניהם. יהיה לאנשים זמן להשקיע יותר בקשרים חברתיים, לגדל משפחה ועוד. מספר קטן של אנשים ימשיך לעבוד במה שמעניין אותו כמו מחקר מדעי, הנדסה, חינוך, טיפול, אמנות, רוח ועוד. אני לא יודע אם זה אכן יתאים לכולם. אבל האלטרנטיבה בה רוב האנשים משעבדים את הדבר היקר להם מכל: הזמן שלהם לעבודה שאינה מעניינת או מתגמלת אותם היא נוראית בהרבה.
[עריכה] האם כלכלה ללא מחסור ועבודה קשה זהו לא מתכון לשקיעה תרבותית?
אמונה נפוצה היא שחוסר עבודה יביא אנשים רבים לחוסר מעש מוחלט ויאוש. כמו כן זה יוביל אנשים להתבטל ולא לקדם את העולם יותר. יש תפיסה רחבה כי טבע האדם הוא רע מעיקרו, וכי עבודה נותנת תכלית מסוימת ומונעת מאנשים מלהרע אחד לשני. לדעתי זה נובע דווקא מכך שאבטלה בעולם המונהג בידי כסף מובילה בדרך כלל לעוני ומחסור, והם אלו שמביאים ליאוש ופשע ולא להיפך. אני מאמין שבעולם בו יש שפע, ובו לא צריך לעבוד על מנת לחיות, אנשים יוכלו למצות את עצמם טוב יותר. נכון, הם יעבדו הרבה פחות ויבלו יותר, אבל שעות הפנאי הרבות יאפשרו להם לעסוק יותר ביצירה ובסך הכל, הערך המוסף לאנושות יגדל. אנשים רבים מוצאים סיפוק רב ביצירה, במשפחה וברוחניות, ואני לא רואה סיבה לכך שלא ירצו לעסוק בכך גם אם לא יהיו חייבים.
[עריכה] מה יהיה התמריץ לעבוד ולהתקדם בעולם ללא כסף?
'תמריץ' הינו המצאה של החשיבה הכלכלית שטוענת כי אנשים כל הזמן פועלים למיקסום רווחים. אבל אם תחשבו רגע עמוק יותר, תראו שרובנו לא מונעים על ידי כסף. לרבים, עניינים כמו יוקרה, משפחה, עניין, הנאה, כבוד עצמי, ההנאה שבנתינה ועוד הם תמריצים גדולים בהרבה מכסף. למה אנשים רבים עוסקים ביצירה וכתיבה, למרות שהם יודעים כי לעולם לא ירוויחו מכך? למה אנשים מתנדבים או תורמים? למה הם משחקים? למה אנשים חכמים שיכלו בקלות להתפרנס טוב בתעשיות השונות, משקיעים את כל זמנם ומירצם במחקר מדעי של שאלות שספק אם יניבו להם רווח כספי כלשהו? איננו צריכים לחיות במחסור ולשעבד את הזמן שלנו לאחרים על מנת להיות מתומרצים לעבוד. אני מאמין שבעולם של כלכלה מבוססת משאבים וחיי רווחה, עדיין לאנשים יהיו תחומי עניין ושאיפות, והפעם ליותר אנשים אכן תהיה ההזדמנות להגשים אותם! בעולם כזה, שאיפות אומנותיות או שאיפות של הצטיינות ויוקרה יהיו הרבה יותר מוחשיות ויהיו תמריץ חזק בהרבה לקידום תרבותי, חברתי ומדעי. אנשים יעשו שיקול ערכי אחר של זמנם וכשרונותיהם. הם ישאלו: האם ההמצאה הזו אכן טובה? האם כדאי להשקיע עוד בשיר\ציור\סרט הזה כדי לשפר אותו, ולא האם זה משתלם כלכלית.
[עריכה] האם עדיין יהיה רכוש פרטי? האם לדברים יהיה ערך?
אין לי דעה בנושא. יתכן כך או אחרת. אני מניח שלפחות בשלב ראשון יהיה רכוש פרטי. אנשים נותנים ערך רב לדברים שברשותם. עדיין לאנשים יהיו בגדים משלהם, כלים ומכשירים שונים, ואולי אפילו בתים וכלי רכב. אלא שהערך של הדברים ישתנה כאשר דברים לא ימדדו עוד בתועלת הכספית שלהם. אלמנטים כמו ערך סנטימנטלי, יופי סובייקטיבי והיעילות האמיתית של ה"דברים" שברשותנו יהיו הרבה יותר חשובים. לא נוכל סתם כך למכור את הדברים שברשותנו (אין כסף), ולכן נעריך יותר מוצרים שהם ברי קיימא, יעילים ומועילים. לא נצבור רכוש ללא צורך. נוכל לדעת את הערך האמיתי של דברים כמשאב ולא ככסף, ואת הנזק שיגרם אם נזרוק אותם. ככל הנראה נעדיף לחלוק בדברים שברשותנו (אם הדבר יהיה יעיל וללא מאמץ) ולמחזר אותם אם אפשר, כדי לספק לעצמנו חוויה של נתינה ותרומה, שחשובות מאוד לאושר האנושי. בעתיד הקרוב, כך אני מאמין, ייוצרו המוצרים והשירותים השונים באופן המותאם לצרכים והרצונות של כל אחד, והמגוון והשונות יהיו גדולים ביותר. נפסיק להתפאר בעלות הכספית של הרכוש שברשותנו, ונתפאר במקוריות, בשימושיות או היופי של הדברים. מוצרים לא יהיו בעלי ערך כי הם עלו יותר, או בגלל שפרסמו אותם יותר טוב, אלא בגלל שהם טובים יותר.
[עריכה] האם כלכלה מבוססת משאבים היא שיטה כלכלית סדורה?
כרגע לא. הרעיון יכול לבוא לידי ביטוי במגוון אדיר של אפשרויות, והוא ככל הנראה יקרה באופן שלעולם לא נוכל לצפות. תנועת צייטגייסט לא מתיימרת לתכנן לפרטי פרטים את החברה האנושית, או לטעון שמישהו באמת יכול לעשות כך. כלכלה מבוססת משאבים הוא חזון שמאחוריו עומד שינוי תפיסתי של דעות, יותר מאשר תוכנית כלכלית. המודל מתבסס על הכרה מפוכחת יותר של המציאות, והרצון לבנות עולם חופשי יותר, עשיר יותר, המסוגל לקיים את כל בני האדם באופן יציב ולאורך זמן רב. הוא קורא לביטול הן של מבנה השלטון הקיים והן השיטה המוניטרית מבוססת הכסף, אבל לא מציע אלטרנטיבה שלטונית או מוניטרית. במקום זאת הוא מציע לבנות את הסדר הכלכלי על בסיס קני מידה אמיתיים של קיימות וניצול חכם של משאבי כדור הארץ. המודל מניח שאין צורך בסיסי בריכוז הכח אצל מעטים, ובזבוז משאבים יקרים על מספר רב של מערכי שלטון אזוריים, הנתונים לגחמות של יחידים ומעודדים בניה של כוח הרס אדיר ולחימה בלתי פוסקת על משאבים. יש לבנות מערכת כלכלית חדשה שמתחשבת בכל זה ושמה אל מול עיניה את מיקסום המשאבים הזמינים לכלל תושבי כדור הארץ, לא למדינות או ליחידים. איך בדיוק זה יתבצע? – זה נתון לשיקול דעתם של מומחים ממגוון רחב של תחומים, בעיקר מדעיים וסוציולוגיים. יש לבנות שיטה שניתנת לבחינה ולשינוי ואינה מונעת מאינטרסים של קבוצה כזו או אחרת. כל שיטה שתעמוד בקריטריונים הללו , תהיה מקובלת עלי.
[עריכה] מהם אותם "משאבים" עליהם מדברת השיטה?
"משאבים" באופן כללי אינו מונח סטטי. זהו מונח משתנה התלוי בזמן ובהקשר. באופן בסיסי מדובר על שני דברים: אחד, הוא הצרכים האנושיים, כולל אלמנטים בסיסיים כמו אויר נקי, מזון, מים, דיור ושירותי רפואה, ועד אלמנטים מופשטים יותר כמו חברה, בילוי, תרבות, תחומי עיסוק ועוד. מצד שני, כמות המשאבים על פני כדור הארץ מוגבלת. איננו יכולים לצפות למילוי מוחלט של כל הרצונות של כולם. העיקרון הוא לאפשר לכל אחד על פני כדור הארץ את החופש המוחלט לנהל את חייו, תוך נסיון מתמיד של המערכת (ברובה אוטומטית) לספק לו כמה שיותר מהצרכים אותם הוא יבחר, כל עוד זה עומד ביכולת הקיבול של כדור הארץ. כדי לעמוד בזה, חובה לבנות מערכת ניהול חכמה שמאפשרת גם הערכה ריאלית של המשאבים הפיזיים שניתן להפיק מכדור הארץ, וגם דרך לאסוף ולהעריך את הצרכים של אנשים שונים במקומות שונים ולהתאים ביניהם. מטבע הדברים, הצרכים והאפשרויות ישתנו כל הזמן. סביר להניח שעם הזמן, נלמד לנצל טוב יותר את משאבי כדור הארץ, כל עוד איננו פועלים משיקולים "כספיים". בו בזמן, בעולם בו לא יהיה פער אדיר בין עניים לעשירים, וצורך של אנשים להפגין את הונם, ערכי החברה ישתנו וה"צרכים" יתמתנו. לדוגמא: אנשים לא יצטרכו מכוניות פאר ומטוסים פרטיים אם התחבורה הציבורית תהיה טובה וחינמית, וכל השירותים שהם צריכים יהיו בקרבת מקום… אני חייב להודות שתפיסה כזו של כלכלה עוד לא נוסתה מעולם בקנה מידה גדול, ואני סקרן לראות אם היא תצליח לתפוס. אני מאמין שכן. למשל: אנשים יוכלו לבחור את צורת המגורים המועדפת עליהם, כל עוד זה ניתן מבחינת המשאבים הזמינים. כך שאם לדוגמה אתם רוצים דירה במרכז מנהטן, רוב הסיכויים שיהיה לכם קשה למצוא, ותיאלצו להתפשר על דירה קטנה, שזה עתה התפנתה ע"י זוג צעיר שהפך למשפחה, ובחר לגור בפרברים. כך הוא פינה את ה"משאב". כמו כן, מוצרי מותרות כמו תכשיטים אלו דברים שיוספקו על פי דרישה, אבל יהיו תמיד מוגבלים במיקום ובזמן בהם ניתן יהיה לקבל אותם. עם הזמן יתכן שלא נצטרך אותם בכלל כיון שלא תהיה משמעות לערך הכספי שלהם, ולא יהיה שום הבדל ביניהם לבין חיקוי שלהם. כך אולי יחסכו משאבים רבים, שהיום מתבזבזים ללא צורך. לעומת זאת אולי פתאום נצרוך יותר משאבים מסוימים, שיקשרו אותנו עם אנשים, כמו אנרגיה, תקשורת, תחבורה וכו'. נהיה חייבים מערכת חכמה שתדע לתאם בין הצרכים הללו לביקוש. וכאן טכנולוגית המידע תעמוד לשירותינו.
[עריכה] האם יהיו חוקים, ואם כן מי יאכוף אותם?
שאלה קשה. אני לא ממש יודע. כחזון לעתיד, אני מאמין שלא יהיה צורך בהרבה חוקים, אם המערכת תנוהל בצורה יעילה, ותספק את רוב הצרכים של רוב האנשים. לדעתי הרוב הגדול של החוקים בא להסדיר בעיות של כסף, רכוש ותאוות בצע שלא יהיו רלוונטיים עוד. אבל באופן ריאלי, יהיה קשה להגיע לשם. אני לא יודע מה לגבי שאלות של פשע מוחלט כמו רצח מתוך שנאה או גזענות. אני הייתי מוותר על רעיונות כמו "חוקה" או חוקים יסודיים שנקבעים על ידי מיעוט קטן של "נבחרי ציבור". הם יותר מידי שרירותיים ומועדים לבעיות. לדעתי צריך לסמוך יותר על תקנות זמניות שנועדו לשמר סדר חברתי מסוים, וניתן לשנות אותן בהתאם לנסיבות. זה צריך להיות יותר חוקים הדומים לחוקי התנועה שנדרשים להשגת הסכמה וסדר בין אנשים, ויכולים להיקבע בידי וועדה מקצועית שלא תעורר יותר מידי התנגדות. בניגוד לחוקים על נישואין, רכוש פרטי וכדו' שהם עניינו של כל אדם ולא של החברה, ולדעתי אין לחברה זכות להתערב בכך. אולי בסוף יתברר שחייבים חוקים ומערכת אכיפה כדי לחיות בשלום, ימים יגידו. בכל אופן חזון הכלכלה החדשה אינו מחייב או שולל חוקים, אלא פשוט מפחית בהרבה את הצורך בהם.
כותב המאמר הוא דוקטורנט לביולוגיה וביואינפורמטיקה באוניברסיטה העברית.
מקור: אתר צייטגייסט ישראל.
